דיווח מהשטח

אמנדה פאקינג בארבי- פאלמר

מופע סולד אאוט, אמנדה פאלמר במועדון בארבי, חימום- יהוא ירון, 23.10.2013. הגיע, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אמנדה פאלמר, צפוף צפוף בבארבי. צילום: יובל אראל
אמנדה פאלמר, צפוף צפוף בבארבי. צילום: יובל אראל

זהירות חפירה מאוד מאוד עמוקה ולאחריה עוד אחת…

אתחיל בכך שאומר כי הכתבה הזו היא הכתבה הכי יקרה שנכתבה אי פעם, איך מה ולמה? פחות משעה לאחר שהמופע של אמנדה פאקינג פאלמר בבארבי הסתיים, החלו המילים הראשונות להיערם על המסמך הזה, אחרי כמה שעות טובות הכל היה מוכן, גלריית תמונות כבר אוחסנה בפייסבוק, שני קבצי ווידיאו כבר סיימו עריכה וקידוד, הטקסט היה מושלם, ארבע לפנות בוקר, הלכתי לתפוס תנומה, בתקווה שממש בבוקר אתעורר והכתבה תצא לדרך, לבלוג, לפייסבוק, לטוויטר, לגוגל+, כל החבילה, אבל אז זה קרה, החלון שקפץ פתאום על גבי מסך המחשב ובו נרשם "יש לגבות את כל הקבצים, הדיסק קורס", עוד לא הספקתי להבין על מה ולמה והוא קרס,ואז החל מחול המשוגעים, יש אחריות? היכן האחריות? היכן המעבדה? מה הם יכולים לעשות? כמה זה יעלה? מתי זה יהיה מוכן? אז זה לקח בדיוק שבועיים, והנה הכל מתפרסם, תקראו טוב, לי זה עלה הרבה…

פרסומת

אז אחרי ההמולה אמש, אמנדה פאקינג פאלמר בבר קיימא, אמנדה פאקינג פאלמר וכמה מאות בנות ובנים צועדים ברחוב, אמנדה פאקינג פאלמר בשדרות רוטשילד, אמנדה פאקינג פאלמר וריהאנה, לא באמת, הייתי חייב להבין על בשרי מה זו התופעה? מהיכן צומח הבאז האדיר הזה? איך הגיעו כל כך הרבה אנשים לבלוג במהלך היום, לקרא על מופע הגרילה, לסמן לייקים בכמויות, אני חייב להבין, לחוש, לראות. והנה הערב אמנדה עולה למופע במועדון בארבי, שמונה וחצי הדלתות נפתחות, מאות בנות וגם קצת בנים נכנסים פנימה, ממלאים את המועדון צפוף צפוף, העסק הפעם סולד אאוט, אין כרטיסים, אין כרטיסיות, אין הזמנות, אין כלום, אני נוקט עמדה, ככה וככה, עשר דקות אחרי תחילת המופע אני בפנים, עוקף את הקהל הקדוש הזה ונוחת בשולי הבמה.

אי אפשר להכניס גפרור, סיכה, מחט או דגל, המועדון מלא בכל עדת וקהילת ההיפסטרים הרומנטית שיש בישראל, בנות אוחזות בספריו של גיל ניימן, בן זוגה של אמנדה, סופר מדע בדיוני, משורר, מעין יהונתן גפן אסטרו רומנטי של מדינה אחרת..

הצפיפות הזו, אין מצב להגיע לנקודה החביבה עלי, מעל המדרגה המרכזית, בדיוק מתחת לנברשת הענק, לעולם לא הערב, אני מנסה להתמקם היכן שאפשר, זז קצת ימינה, מנסה חדירה בעורף הקהל, כלום, חוזר לנקודה צמוד לרמקולים, המדרגות הצדדיות של הבמה, אומרים לי שהפסדתי, אמנדה הגיחה הערב מעל דלפק הבר, עם היוקלילי ביד, שיר או שניים לקול תשואות הקהל שסובב עצמו לאחור, טוב, מה אני יכול לעשות, תודה שאני בפנים.

פרסומת
אמנדה, דלפק, בארבי, הופעה. צילום: ניב נתנאלי (תודה)
אמנדה, דלפק, בארבי, הופעה. צילום: ניב נתנאלי (תודה)

אני לא ממש מכיר את אמנדה, ההכרות החד צדדית התרחשה אמש, כשעמלתי על הלייב בלוגינג מהשטח, צלילים, מראות הגיעו אלי והתחלתי להאזין אט אט, יש בה משהו אחר, שונה, אומרים לי שהיא הייתה פעם, בעבר הלא כל כך רחוק, חצי מהרכב הקברטי המוזיקלי Dresden Dolls שהוקם בשנת 2001 בוסטון, עיר מגוריה של אמנדה, סוג של פאנק קברט ברכטיאני, על פי הגדרתם של אמנדה ושותפה לצמד בריאן ויגיליון. בכלל הקונוטציה הדי וורמאכטית של המיתוג, על שם העיר דרזדן שהיוותה מרכז חרושת נאצית במלחמת העולם השניה מעוררת קצת חלחלה, ואולי זו הייתה הכוונה מראש, אבל ההרכב, שכבר נעלם מהעולם לפני חמש שנים השאיר אחריו שורת אלבומים, אמנדה פנתה לקריירת סולו והנה היא כאן ואני משקיף עליה מפינת הבמה…

אמנדה פאלמר, בארבי. צילום: יובל אראל
אמנדה פאלמר, בארבי. צילום: יובל אראל

אמנדה אוהבת לדבר, לחפור קצת, הקהל שותה בשקיקה את דבריה כאילו ומדובר בתורה מסיני או לפחות מאמרים תבונתיים, פה ושם עפות רמיזות, עקיצות, בכלל היא בלי חוקים ובלי מצוות, אין לה סט ליסט, היא שולפת הכל מהראש, הנה כעת בא לה לבצע שיר של שינייד אוקונר, ואחר כך מתחשק לה לבצע קאבר אחר, של זמרת אחרת, היא בכלל קורעת את המחוות האלו לפיסות קטנות, פעם זה רק היא והיוקלילי הקטן בזרועותיה, פעם זה הפסנתר החשמלי ורקיעות הרגל במגפיים, הקהל מהופנט, החבר'ה מהסיינטולוגיה יכלו ללמוד שיעור מאלף הערב איך לגנוב נשמות, איך להפנט אנשים בלי להיישיר אליהם מבט בכלל, הם צמאים, מלווים במבטים, משתוקקים, אם אמנדה הייתה מבקשת מכולם לשבת על הרצפה זה היה מתבצע, אם אמנדה הייתה מבקשת מכולם לעמוד על יד אחת ולנופף ברגליים גם התנהגות זו הייתה מתבצעת, מי בקלות ומי בפחות, אני מרגיש כאילו ומועדון בארבי מכיל מופע אינטימי ענקי, מושג בלתי אפשרי, דבר והיפוכו.

אמנדה הולכת על מגוון של שירים, נוגעת בימי הדרזדן דולס, נוגעת באלבומיה החדשים, הנה היא מבקשת מיהוא ירון שיעלה לבמה, הוא היה החימום, המתין בצד בשקט כעת הוא עולה ללוות אותה במחווה לשינייד אוקונר, חמודים.

בהמשך הערב, אמנדה מזמינה את בן זוגה לשיר איתה, גיל עולה ומצטרף לשיר, בעצם הוא שר, אמנדה מנגנת, ביוקלילי, אחר כך היא יורדת, מתישבת על המדרגות המובילות מהבמה, מביטה לעברו, ניצב לו שם על הבמה, נותן לקהל את הקטע היונתן גפן שלו, זה אמנם באנגלית, זה אמנם מהיר מאוד, מילים רצות במהירות שאני לא מספיק ללכוד אותן ברצף, אבל הקהל בעניין, צחוקים, מחיאות כפיים, הנה כבר יש בנות עם ספרים שלו מציצות בפינת הבקסטייג', רוצות חתימה, תמונה, לגעת, לחוש את אווירת הצמרת הוירטואלית הזו, סליחה, אתן ממש לא נראות טשפעשרה, סטודנטיות מינימום, גילאי 20 עד 30 , לא הגזמתן קצת?… הוא יורד מהבמה, נשען על הקיר בכניסה לחדר האומנים, אני ניגש אליו, לוחש לו שמעבר לקיר יש תור של בנות עם ספרים, הוא צוחק, מאוחר יותר מושיט את היד, לוקח ספר ספר וחותם, חמוד.

אמנדה, פאקינג, בארבי. צילום: יובל אראל
אמנדה, פאקינג, בארבי. צילום: יובל אראל

בינתיים על הבמה, אמנדה דופקת סדרות של שירים, כבר יותר משעתיים, סליחה, לא הגזמת? לא, יש לה עוד כוחות, גם לקהל, הוא צפוף צפוף, אמנדה סוחבת כאילו ורק החלה, בשלב מסויים היא יורדת למחיאות הכפיים האדירות והממושכות, כמה רגעים בחדר האמנים, מכוונת את היוקלילי, חוזרת לבמה, מספיקה גם להתיישב מול האורגן פסנתר חשמלי, להאריך במילים, בשירים, השעה כבר אחרי אחת בלילה, סוף סוף אמנדה יורדת מהבמה, אה, שכחתי לציין, כי בניגוד לריהאנה שלא החליפה בגדים במהלך המופע, אמנדה כן, את ההדרן היא עשתה עם סוג של קומבניזון או יותר נכון שמלת משי שחורה המחליקה על גופה הלבן, קודם לכן היא התהדרה במעין חצאית מקסי משוסעת, מגפיי בוקרים ובלייזר קצר, יש כאן מלתחה מגווונת…

אז מה היה לנו? באז אדיר שהחל ערב קודם בבר קיימא, סוג של החלילן מהמלין שסחף אחריו מאות בנות שבויות לשדרה, ערב נוכחי שנמכר כל כולו מזמן לאלף היפסטריות ונגרריהן. מועדון דחוס עד אפס מקום, אווירה של אינטלקטואליה מוזיקלית, חוכמת במה, חוכמת שירה, רוקנ'רול לא היה, מנעני ראשים ודוחפי מרפקים לא היו,  קורטוב ברכטיאניות כן היה, קורטוב קברטיות כן היה, קורטוב צחקוקים, אוהו היה והיה, הרבה שירה ואומץ, אמנדה מקנחת בהללויה של לאונרד כהן, יופי.

אמנדה וגיל ניימן. צילום: יובל אראל
אמנדה וגיל ניימן. צילום: יובל אראל

אבל תעזבו את כל החפירה שלי, יש כאן בחור אחד שמתמצת את הערב הזה כמות שהוא, קוראים לו כאן בסצנה קוואמי, והנה חפירת המילים שלו – "לא מאמין שההופעה נמשכה עוד איזה ארבעים דקות אחרי שהלכתי והייתי בה כמעט שלש שעות וזזתי רק כשהתחילה המוזיקה מהקונסולה!

הרגע הכי מרגש בשבילי בהופעה, ובכלל אחד החזקים שקרו על במה בארץ בשנים האחרונות, היה כשא.פאלמר הזמינה לבמה את מי שחימם אותה, יהוא ירון, ויחד הם ביצעו שיר של שינייד או'קונור. זו היתה מחווה מרגשת למופע החימום, שלרוב נשאר בצד במופעי חו"ל בארץ, ועוד מחווה למישהו שמגיע לו, שלטעמי הוא אחד המוזיקאים הכי מרגשים ועוצמתיים שיש בארץ (וגם בחירה מבריקה לחימום שלה). הביצוע הזה היה בשבילי החלק הכי מושלם ומרטיט של הערב. אבל ממש לא היחיד.

כששאלת בעקבות הביקורות על ריהאנה אם מגברים כמו ג'ורג' מייקל, בילי ג'ואל ומייקל ג'קסון היו מצפים להחלפת תלבושות במהלך ההופעה, התשובה היא – ברור שכן! לא יכולת לחשוב על סטיבן מלקמוס או משהו בתור דוגמה? בחייאת אמנדה.

בשלב הזה כמעט חזרתי לטוויטר בגללה , כי האישה פשוט גאונה בהנעה לפעולה, כמעט כל משפט שלה דורש תגובה מאיזשהו סוג. התאפקתי יא ראבי. התרגשתי ממש כשהיא אמרה שהאיש המרכזי שבגללו היא באה לארץ הוא אדווארד קא-ספל מהלג'נדרי פינק דוטס, עם הסיפור על הביקור שלו פה וזה שבגלל שהוא כזאת השראה בשבילה, הדברים שהוא אמר לה שכנעו אותה.

פחות אהבתי כשהיא עשתה חיקוי שלו, שפתאום הרגיש כאילו היא קצת מקטינה אותו. בטוח שהיא לא התכוונה, אבל זה יצא ככה, והרגיש לי שזה הכל היה בשביל עוד קצת מחיאות כפיים, והיא היתה מקבלת אותן גם בלי זה. אולי אני מגזים, אבל אחרי שלש שעות הופעה של אמנדה פאלמר- איי'ב לרנד פרום דה בסט!

ברגעים הכי טובים ועוצמתיים שלה, שהם גם הכי קברטיים, היא הזכירה לי את גאווין פריידי. ברגעים שפחות אהבתי היה שם משהו, סלח לי אלוהים אם אתה שם, אביב גפני(וכן- היא פי מיליארד יותר מוכשרת ומעניינת ממנו גם ברגעים הכי חלשים שלה, תרגעו כולכם!!! וגם אתה אביב). אבל היא מזכירה לי אותו בצורך הבלתי מתכלה לגרום לקהל לאהוב אותה ולייצר פרובוקציה גם כשהיא לא הכרחית.

ממש לא אהבתי את הדיבור הפוליטי שלה, שהתחיל בסיפור על הביקור בשטחים שהיא הציגה כדבר הכי מטורף שהיא חוותה, ונגמר בציטוט של טוויט שמישהי כתבה לה, שהיא הציגה בסוף כערימת הבולשיט הכי גדולה שהיא קראה. כל זה הרגיש לי כאילו היא מסתבכת בלופ של עצמה ורק מנסה להגיע לנקודה שבה בסוף היא תזכה לתשואות ועוד קצת אהדת קהל, כאילו שהיה חסר מזה קודם. וולאק, אלה היו איזה עשר דקות פלוסמינוס של דיבור שביאסו אותי.

אמנדה פאלמר אחד הדברים הכי כריזמטיים שראיתי על במה, ושום דבר בעולם לא יקח את זה ממנה. לא התחושות האמביוולנטיות שלי ,לא אף מבקר ציניקן שלא יהיה ולא אף אחד שכבר נשבר לו לשמוע עליה כל הזמן.

אז היו בהחלט חלקים שהרגשתי איתם לא בנח. אבל וולאק- גם אי נוחות זה חלק מהעניין. זאת אומנות ואמת. לא הכל צריך לשבת כמו שצריך במקום, ואני תכלס נפעם לפחות מחלק ממהחלקים שהיא גרמה לי לחוש איתם חוסר נוחות. כל טיפת אהבה שהיא קיבלה מהקהל הגיעה לה על אינספור טיפות המאמץ שהיא השקיעה בכל רגע נתון שהיא סחטה את עצמה על הבמה. ומחוצה לה.

זאת ביי פאר אחת ההופעות היותר מרשימות שהיו כאן בשנים האחרונות. זין אם אחרי ההאוס פארטי שהיא תופיע בו מחר היא לא תדפוק על הדלת של השכנים באותו בניין ותופיע גם אצלם.

הגיבור שלי בסיפור שלה הוא יותר מהכל ערן אריאלי, האיש שהוא נראנג'ה שהוא נשמת על, שהפך למעצמת אינדי, שהביא לארץ באותו שבוע גם את אמאנדה וגם את מייקל צ'פמן, והכל פאקינג סולד אאוט. בצדק.

חפרתי!!!!! אבל אמאנדה חפרה יותר. והאהבה שאמנדה קיבלה הלילה בברבי הזכירה לי כל כך את האהבה שהורעפה באותו מקום בדיוק לפני בערך 6 שנים על רג'ינה ספקטור.

אז לפי החישוב שלי ב2019 – כשאמאנדה פאלמר תגיע לארץ – היא תופיע בקיסריה. זכרו מה אני אומר לכם."

ואני יכול רק להצטרף לקוואמי, לפחות בקטע הלפני אחרון, נראנג'ה עשה זאת יותר טוב מכל מיני חברות הפקה לרגע שהתאחדו עם יחצני הצמרת ושיווקו פאקצה לעשות אלפי אנשים, סחים. אין ספק שבדו קרב אמנדה ורסוס ריהאנה, פאקינג פאלמר לקחה בגדול.

פאלמר הרוויחה את התדמית הפרועה שלה בעמל רב של "פליטות פה" ונטייה בלתי פוסקת להוכיח כי היא מסוגלת לשחוט כל פרה קדושה. היא בי-סקסואלית והנושא עולה לא אחת בהתייחסותה, לאחר הופעה בפסטיבל גלסטונברי האחרון הצהובון הבריטי "דיילי מייל" בחר לציין מתוך ההופעה כולה דווקא את העובדה שאחד משדיה של פאלמר "הציץ" מתלבושתה . פאלמר תיעלה את הזעם לשיר בשם "דיילי מייל היקר" שבו היא מלגלגת לצדקנות של הצהובון וגם לעובדה שהוא ממשיך לפגוע בנשים ובדימוי הגוף שלהן ולהפלות בין אמנים משני המינים. ואז, במהלך הביצוע, היא הורידה לפתע את הקימונו שלבשה ונותרה בעירום מלא על הבמה, וכך ביצעה את השיר עד הסיום, שבו היא מאחלת לצהובון ולאנשיו "Up yours". קליפ היוטיוב שתיעד הופעה זו זכה בין רגע למאות אלפי צפיות.

הנה, אני מניח כאן את אלבומה האחרון, אפשר להאזין, אפשר להוריד, אפשר גם לשלם כמה שקלים, איך שתרגישו…

לחצו כאן לצפייה בגלריית תמונות מהמופע.

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: