לילה במדבר…

גיבור הגיטרה של הטוארג – בומבינו, הופעה בעקבות אלבומו החדש – NOMAD,  מועדון בארבי, 10/09/2013. אורח – רביד כחלני. נכח, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אומרה מוקטר, המוכר בעולם כ"בומבינו", נאלץ להימלט בגיל עשר עם סבתו ממולדתו ניז'ר לאלג'יריה לאחר שפרץ מרד שבטי הטוארג בשנת 1990. הנוודים הטוארגים חיים במדבר סהרה ושמם הולך לפניהם בכל מה שקשור לשמירה על עצמאותם ובסירובם לקבל כל מרות העלולה לפגוע בחופש או בתרבות שלהם.

בזמן שהייתו בגלות החל ללמד עצמו לנגן בגיטרה אותה השאירו קרובים במהלך ביקור, עד מהרה הצטרף ללהקתו של גיבור גיטרה בן שבטו חג'ה ביבי, שם, כצעיר בחבורה זכה לכינוי הדבק בו עד היום "בומבינו" הנגזר מהשפה האיטלקית השגורה באלג'יריה ולוב. כאשר חזר בשנת 1997 למולדתו כבר שלט ברזי הצלילים השבטיים של בני עמו.

כיום, במבינו זוכה להשוואות מחמיאות לשורה של מוזיקאים אפריקאים חשובים, פורצי דרך, ברזומה שלו שלושה אלבומים מוצלחים והוא נחשב לגיבור תרבות בניז'ר ומייצג דור חדש של טוארגים.

כאשר הוזמנתי למופע של בומבינו במועדון בארבי עלו בדמיוני מראות רחוקים ונשכחים של דיונות חול אדמדמות לאור ירח מלא במדבר אינסופי, סיפורים, סרטים ודמיונות התערבבו יחדיו בין הנסיך הקטן של סנט דה אקספרי והפנטסיות של טרילוגיית "חולית", בין רשמים רחוקים מימי שירותי הצבאי בסיני, טיולי שבת בנאות מדבר אקזוטיות, התחלתי "ללמוד" את המוזיקאי שמאחורי בומבינו ולהאזין ליצירותיו, בומבינו מגדיר את המוזיקה שלו כרוק מדברי עם השפעות קלות של הנדריקס, ג'ון לי הוקר וג'ימי פייג'.

בומבינו יוצר מוזיקה שבטית, המושפעת חזק מהטראנס השבטי האפריקאי, יש האומרים מאזור מולדתו, אני מזהה יסודות יותר עמוקים מאפריקה השחורה, הג'ונגלים והסוואנות, מקצבים היוצקים במאזין תחושת טראנס עמוקה המובילה אותו לרקוד לקצב כאילו אין מחר, להתמקד במונוטוניות המקפיצה ולהישאב לתוכה. אולם כאשר עושים נסיון להתנתק מהטראנס העמוק ולהקשיב באופן מזוכך לצלילי הגיטרה אתה מזהה את הוירטואוזיות של בומבינו, הפורצת מבעד לקצב השאנטי הקבוע בפרצי נגינה המתעתעים במקצב הקבוע.

ואכן, מאות המעריצים של מוזיקת העולם, שהגיעו אמש וגדשו את מועדון בארבי, ביניהם הרבה מוזיקאים מקומיים המבקשים לקרוץ לסצנה הזו, קיבלו את המנה המצויינת, בומבינו וחברי ההרכב המלווה, לבושים במיטב המחלצות של בני הטוארג, בדים מעודנים וקלילים בצבעי לבן וטורקיז, ניצבים על הבמה של מועדון בארבי והצלילים מתחילים למלא את החלל, הקהל מתחיל לזרום למטה, אל הרחבה שסמוכה לבמה, לרקוד, אין אדם אחד באולם שעומד במקום ולא מניע איזה שריר סמוי או גלוי, הקצב מדבק, שבטי אמרתי כבר? הצלילים כבר מוכרים לי, יש בהם גם מהמונטוניות המרקידה, יש בהם את הצליל המיוחד של הגיטרה שבומבינו דבק בו, המקצבים והאקורדים די דומים, כמו במוסיקת הרגאי או מוזיקת הסקא, אתה מזהה מיד את הבון טון שלהם, אין מדובר במדריגלים אירופאים או סונטות מעודנות, המוזיקה כל כך מתאימה לליל ירח בלב המדבר, הקהל זקוק לתחושת החול מתחת לרגליים היחפות, לזרימת הרוח העדינה והמעקצצת, אני אוהב את מועדון בארבי, יש לי אפילו מרפסת פרטית שמה בהופעות המפוצצות, אבל מה לעשות, בומבינו היה צריך להופיע אמש במקום אחר בעיר, קצת יותר הלאה, בבית מזרח מערב ביפו, מיקום, תפאורה ואווירה יותר תואמים לחוויה שהוא יוצר ומשדר. שאנטי באנטי, מוזיקת עולם, מזרח קדום ופראי לצד פרצי דיסטורשן מעודנים, כחלני היה שם עם הרכבו במופע סולד אאוט, אני יכול רק לקוות שבביקורו הבא של בומבינו מישהו יקח זאת בחשבון.

בומבינו ממעט לדבר, כמה מילות תודה בצרפתית, זכר לקולניאליזם האירופאי במערב אפריקה במאה התשע עשרה, ועסוק יותר בנגינה, השירים עצמם מילותיהם מועטות, על המדבר, האהבה לעמו הנאבק להכרה ועצמאות, להתנער ממשלות ומדינות, מנסה להעביר מסר לעולם, אך הדגש החזק ביותר הוא הקצב הזה התופס אותך ולא עוזב. שני שיאים נרשמו לדידי במהלך המופע, הראשון כאשר רביד כחלני הצטרף לבומבינו על הבמה והשני, ממש בהדרן, כאשר רביד חזר לשיר האחרון. אין ספק כי כחלני, המיטיב לשלב את הצלילים מהרי תימן לצד השאנטים מחולות הסהרה הוא המוזיקאי המתאים להתכבד בהופעה לצידו של בומבינו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע.

כמה מילים על האלבומים – אלבומו האחרון של בומבינו – NOMAD  נווד, תיאור מדוייק של עמו, הטוארג, הנו פרי הפקה משותפת עם דן אורבך גיטריסט מלהקת ה-BLACK KEYS שהתאהב במוסיקה שלו. אורבך שזכה בשלשה פרסי גראמי בשנת 2013 עבור אלבום השנה והופעת השנה בקטגוריה מוסיקת רוק ומפיק השנה יצר באולפנו יחד עם בומבינו , אלבום חם ומרתק. חפרתי קצת ודגתי את הצלילים של בומבינו בבנדקמפ, חברו רמקולים והאזינו..

וידיאו מההופעה בבארבי