דיווח מהשטח

סיסטם יפו, עאלי…

מופע השקת אלבום בכורה להרכב היפואי, סיסטם עאלי, מועדון בארבי, 24.07.2013. אורח – שאנן סטריט. נכח, זז, כמעט קפץ וניתר, אבל צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת וגם ב"פורטל יפו".

סיסטם עאלי, יפאייה. צילום: יובל אראל
סיסטם עאלי, יפאייה. צילום: יובל אראל

יהודי, רוסי וערבי נפגשים על במה אחת, זו לא התחלה של בדיחה, חברי ההרכב סיסטם עאלי, מהווה דוגמא לדו קיום מוסיקלי בו נוטלים חלק בני העמים השונים תושבי יפו, המבקשים לאמר את שעל ליבם, מדובר למעשה באנסמבל היפ-הופ קוואד לשוני – עברית, ערבית, אנגלית ורוסית. הכל החל בשנת 2006 במקלט ציבורי הממוקם בשכונת עג'מי ביפו. לכאורה אפשר לחשוב שמדובר בסוג של דו קיום, אולם הקשבה דרוכה לתכני השירים מובילה לתובנות אחרות, כן, לא סתם הם מתכנסים בסצנת ההיפ הופ, כי סיסטם עלי הוא קול צעקה, צעקת הרחוב, צעקת המדוכאים.

"'סיסטם עאלי' זאת לא עוד להקה של ילדי שלום. לא להקה של מלכות יופי שמדברות על שלום עולמי. אנחנו אומרים את האמת.'סיסטם עאלי' היא הפה של האנשים ששותקים, שלא יכולים לדבר. היא באה להיכנס בכל מה שנקרא שתיקה ופחד". כך מסביר בקליפת אגוז, חבר סיסטם עאלי, הראפר מוחמד אגואני, את מהות הלהקה.

סיסטם עאלי ושאנן סטריט. צילום: יובל אראל
סיסטם עאלי ושאנן סטריט. צילום: יובל אראל

חברי ההרכב, בהובלתו של נטע וינר זמר ואקורדיוניסט, הם אמנה ג'רושי, ענבר סיטיברגימוב, מחמד מוגרבי, מוחמד אגואני, יהונתן דיין, יונתן קונדה, לונה אבו נסאר, מוטי בן ברוך, ליבה נאמן. הם ראפרים ונגנים, החושפים בהופעותיהם מפגש הכולל התנגשות וערבוביה עשירה וטעונה בין שפות, סגנונות מוסיקליים, סיפורים אישיים, הלקוחים מהמציאויות היומיות של רחובות יפו, ומהווים את יסוד היצירתה של הלהקה.

את סבב ההופעות הראשון של הההרכב הם ערכו על רקע מאבק תושבי יפו כנגד הריסות הבתים בשכונת עג'מי בשנת 2007. ההופעות התקיימו במקומות לא שגרתיים – על המדרכות ביפו, בבית ספר בכפר ג'סר א-זרקא, במשחטת רכב ברהט, סוג של אמירת רחוב בלתי אמצעית.

כעת, לאחר מספר שנים במהלכן הופיעו גם על במות (אפילו בפסטיבל בחסות עיריית תל אביב) ואירועים שונים החליטו חברי ההרכב לכלול את שיריהם לכדי אלבום, הם בחרו בדרך של גיוס כספים מחברים, מעריצים וקהל המבקש ומעוניין לתמוך ביוזמה המוזיקלית חברתית שלהם, פתחו קמפיין באתר הדסטארט, קמפיין שהוגדר בהצלחה. דרך אגב, ההכנסות ממכירת האלבום יוקדשו לתמיכה ופיתוח פעילות חברתית ליוצרים צעירים ב"בבית סיסטם עאלי" בגבול בין יפו לבת ים.

סיסטם עאלי, בארבי. צילום: יובל אראל
סיסטם עאלי, בארבי. צילום: יובל אראל

אמש חגגו חברי סיסטם עאלי את השקת אלבום הבכורה, שהופק בידי עמית כרמלי ( אקס שוטי הנבואה), במועדון בארבי. גילוי נאות – שאלתי את נטע כמה ימים לפני ההשקה אם ג'מאעת יפו תגיע למועדון, אני חשבתי יותר על אותו גרעין קטן יחסית המחפש לעשות בלגן, אלו שנמצאים תחת הרדאר המשטרתי, אמרתי לעצמי שיהיה די מעניין בהופעה. כאשר הגעתי למועדון (מיד אחרי שחתכתי מהיכל נוקיה) ראיתי את התערובת האנושית של הקהל שהחל למלא את המועדון, ראשית ומלכתחילה הצפי היה ככל הנראה למיעוט צופים, עדות לכך היתה הצבת השולחנות והכסאות ברחבה העליונה באולם, אולם עד מהרה המקום התמלא, להערכתי מעל 500 צופים,  רובם צעירים, קהל מעורב, כפי שההרכב מעורב ומשולב, יהודים, ערבים, יוצאי חבר העמים, צעירים מאוד, מבוגרים מאוד, תערובת בלתי אופיינית למועדון.

והוויב, היה וויב באוויר, האמת שרצפת העץ מתחת לרגלי רעדה כל הזמן, מהרגע שהמופע החל והקצב החל להשתחרר לאוויר, לא פסקו האנשים והנשים, הנערות והבחורים, לקפוץ, לרקוד, לשיר, לעשות חגיגה שכונתית אחת גדולה, במהלך המופע בעוד אני מחפש זוית צילום בשולי הבמה אני קולט את שאנן סטריט ממתין בפתח חדר האמנים לתורו, והוא מגיע, והוא נותן בראש, כי שאנן סטריט זו דמות של אמן יוצא דופן, הוא מתחבר בקלות למסר של סיסטם עאלי, מצוקה, אי הקבלה, הדחיה, חוסר האמון בממסד, הוא שר כמו מטיף, מזרים דם טוב ומרץ לחוגגים, שיר רודף שיר, האמת שהאלבום הטרי והחדש לא גדול במיוחד, הוא כולל שישה שירים בסך הכל, אז הם קישטו את הארוע בשירים נוספים, אלו שלא מצאו את מקומם באלבום, משיקולי הפקה כאלו ואחרים, אך תפסו את הקהל החם שהחזיר את אהבתו לחבורה הגדולה שנצבה על הבמה. מהפתיחה ועד הדקה האחרונה לא נעלמה השמחה מהאולם, למרות התכנים, הזועקים, מתריסים ולא מתביישים, אכן התחושה הכללית היתה של מסיבת יום הולדת אמיתית.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close