דיווח מהשטח

פריחת הליליות בסופהשנה

Muzik Fest, ארוע סופהשנה של בוגרי ותלמידי מיוזיק בית הספר הגבוה ליצירה והפקת מוזיקה בנמל יפו, הבלוג מגלה אוצר בלום – The Lilies – הרכב  נשי בעיקרו הנותן לרוקנ'רול חינוך מחדש. הגיע, האזין, צפה ומדווח – יובל אראל.

יעלה, מחנכת את הרוקנ'רול מחדש. צילום: יובל אראל
יעלה, מחנכת את הרוקנ'רול מחדש. צילום: יובל אראל

שמות כ – סיסטם עאלי, עדי אולמנסקי (Lorena B), רועי ירקוני מפאניק אנסמבל,  Bootsman , Drunk Machine , אבישי אפרת וה-1840, רותם אור, Man 25 , סבאיה, Service Lab , לונה אבו נסאר , Proud Madame , נערות בבל , סטלה גוטשטיין , Home Recipe , רונה גפן, בוודאי מוכרים לכם או חלקם נכבד מהם, אלו בוגרי בית ספר מיוזיק שכבר עשו חיל בתחום היצירה.

זו השנה השניה שהבלוג מוזמן לארוע סופהשנה במיוזיק, אחרי תחרות כשרונות שהתקיימה בלבונטין7 לפני מספר חודשים במהלכה זכתה מייסא דאו, היתה זו הזדמנות נוספת להאזין ולראות מי הם הכשרונות הצעירים שיתחילו למלא את חללי מועדוני ההופעות והרשת בחומרי יצירה מקוריים בסצנה, בשנה שעברה התקיים הארוע במתחם בית הספר בנחלת יצחק, השנה נבחר מתחם מחסן 2 בנמל יפו כמקום המתאים לכך, ההאנגר הענקי הכולל שני אולמות המיועדים להופעות ומבואה גדולה להכלת הקהל שהגיע להשתתף או לצפות ולהאזין לצעירי בית הספר ויצירותיהם היה המקום הנכון. בשנתיים האחרונות הפך נמל יפו למוקד משיכה עבור אירועי אמנות רבים, כאשר מחסן 2 מהווה מתחם רב תכליתי לפעילות יומיומית עבור אמנים מתחומים שונים.

פרסומת

פסטיבל ה- – Muzik Fest  נולד מתוך הפעילות המוזיקלית הענפה המהווה את שגרת היומיום של התלמידים והמורים בבית הספר Muzik ומתוך רצון לחגוג אותה ולאפשר לקהל חיצוני לטעום ממנה ולו טעימה קטנה.

הפעילות המוזיקלית במסגרות הלימוד השונות היא מגוונת, מלאת חיים ומעוררת השראה ובאה לידי ביטוי בסגנונות ופורמטים שונים – מזמרים-יוצרים בפורמט אינטימי, דרך הרכבים מגובשים ובועטים, פרויקטים הנסובים סביב הלחנה ועיבוד של שירי משוררים, נגנים שלא מפחדים לצלול מעבר למבנים המקובלים ועד יוצרים אלקטרוניים, די ג'ייז ומפיקים.

יעלה, הליליות, מיוזיק פסט. צילום: יובל אראל
יעלה, הליליות, מיוזיק פסט. צילום: יובל אראל

השנה נטלו חלק בפסטיבל ההרכבים והמוזיקאים יוצרים מבצעים הבאים – רסיטל בן רייקמנס וההרכב  Pre form , עומר קורן,  Bab'tov , גיל אלחנטי פרוייקט דרך שתי נקודות בביצוע שירי יהודה עמיחי,  Taradum  ,  Nina,  Amerigo וכן תקלוט במבואה של גיא אביטל DJ ודניאל רוזנבאום DJ.

פרסומת

אולם משלל היוצרים המבצעים המוכשרים הפועלים במגוון סגנונות וז'אנרים מוזיקלים מרוק, דרך אלקטרוניקה, היפ הופ, ראפ ועד ג'אז נתפסתי באופן מיוחד בהרכב אחד שעשה לי את זה, אלו הן הליליות –  The Lilies , הרכב רוק ללא מעצורים הכולל את ליליה יעלה שמעונוב הכותבת ומבצעת בשירה וגיטרה אקוסטית, לימור מגורי כהן בגיטרה חשמלית, בר לנדאו בגיטרת בס, דן קרגר בקלידים ומחשב ועדי ריבלין על התופים.

יתכן חלק מהקוראים בוודאי כבר הספיקו לראות ולשמוע את בנות ההרכב במופע שהתקיים בשבוע החולף בריאליטי ריהאב סנטר בכרם או קודם לכן בלבונטין7 ובאוזןבר במהלך השנה, אני חוויתי את ההופעה של הבנות במהלך המיוזיק פסט ומיד עלו במוחי החזיונות וההשוואות ללא בושה – היהודים, קיית בוש, כן, יעלה שמעונוב, הזמרת המובילה של ההרכב יודעת לתת בראש, קולה המטפס למרומים ללא מעצורים, האנרגיה השופעת ממנה לאורך כל המופע, לא נותנת למגבלה הגופנית (רגליים בסד ומסתייעת בקב הליכה) למנוע ממנה את התחושה המלאה כל כך של כוכבת רוק אמיתית, מה גם שאת השירים והלחנים היא יוצרת בעצמה בסיוע ההרכב, מדובר בהרכב שמשלב את הלכלוך הרוקנ'רולי עם הדיסטורשנים והקול היוצא דופן בעוצמתו.

הליליות, מחסן 2, נמל יפו. צילום: יובל אראל
הליליות, מחסן 2, נמל יפו. צילום: יובל אראל

לקראת המיוזיק פסט התראיינה יעלה במסגרת בית הספר, הנה כמה מהדברים שאמרה –

אז למה בעצם The Lilies?

ליליה הוא השם אותו קיבלתי מהוריי כשנולדתי, בגיל 16 החלפתי אותו לשם הנוכחי. באיזה שהוא שלב הבנתי שאני רוצה בכל זאת לשמור על שמי המקורי ומה טוב יותר מלעשות זאת דרך המוזיקה  אז קראנו לעצמנו The Lilies (הליליות).

ספרי לנו קצת על חווית הלימודים שלך ב – Muzik ? איזה מסלול למדת?

לMuzik הגעתי לפני כארבע שנים ומהרגע הראשון התאהבתי בווייב של המקום, למרות שרציתי ללמוד את המסלול המלא ידעתי שיש לי קוצים בתחת ולכן לקחתי את המסלול הקצר יותר של סונגרייטר-פרפורמר. המסלול הוא מסלול דו-שנתי והרגשתי שהוא ממש מותאם ליכולות שלי וסיפק אותי מאד באופן אישי.

לצערי, עקב מצבי הבריאותי, לא עלה בידי לסיים את המסלול ונאלצתי לפרוש ממנו. אומנם לא סיימתי את המסלול וזה נראה כאילו ש"בזבזתי" את הזמן והכסף אבל זה לא מה שהרגשתי, כי קיבלתי ב Muzik בטחון, תמיכה חום ואהבה. התקופה הזו לימדה אותי לא לפחד מלקחת סיכונים בחיים, שגם אם אני נופלת אני לומדת איך לא ליפול להבא, למדתי לא להיכנע.

לאן ואיך המשכת עם המוזיקה לאחר לימודיך?

נכון שתלמידה מצטיינת לא הייתי ואפילו פרשתי, אבל היה לי חשוב להמשיך להופיע ולהשמיע את עצמי.

כעבור זמן מה הקמתי פרוייקט שנקרא "מנגינות מהזנב" ביחד עם חברתי הגיטריסטית לימור מגורי כהן וביוזמת האמן דייב יעקב התחלנו להופיע ברחבי הארץ עם שילוב של חומרים מקוריים שלי וקאברים, כאשר כל ההכנסות מההופעות נתרמו למען הצלת בעלי חיים בסיכון.

לאחר פרק זמן ארוך למדיי של שכנועים מצד לימור וחברים נוספים, החלטתי להקים הרכב. בהתחלה היינו ארבע בנות – הגיטריסטית הביאה את הבאסיסטית בר לנדאו, והבאסיסטית הביאה את המתופפת עדי ריבלין שלמדה גם היא ב Muzik .

החיבור בין ארבעתנו היה מעולה ובין חזרה להקלטה שמע אותנו דן קרגר – איש הסאונד והקלידים -והצטרף בסופו של דבר למיטה החולה שלנו. בשלב כלשהו האלתורים החלו לזרום, הדינמיקה הייתה מדהימה והחיבור המוזיקלי עצום ואורגזמי, כך הפכנו באופן אורגני ללהקה מגובשת.

ומה קורה בימים אלה? מהן השאיפות לעתיד?

כבר כמעט שנה שאנחנו מופיעים בכל מקום אפשרי כמעט, בעיקר באזור המרכז. השאיפה היא כמובן להמשיך ולהתפתח מוזיקלית כשהעיניים נשואות גם להופעות בחו"ל.

כן, אלו המחשבות שחלפו בראשי, ההרכב הכל כך מיוחד ומצויין הזה צריך להתארגן בדחיפות עם גב מקצועי שיעמיד אותן בדרך להכרה רחבה ואף מעבר לים!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: