חדשות הסצנה

מוזה – המוזיקאים העצמאיים מתארגנים…

השבוע הוכרז על הקמת אתר אינטרנט ל"מוזה" עמותת מוזיקאים עצמאיים בעקבות שורת מאבקים על זכויות ותשלום שכר במופעים, כל הפרטים.

מוזה לוגו
מוזה לוגו

אז אכן זה נשמע קצת מוזר, עוד עמותה, סוג של הסתדרות המוזיקאים בישראל, חסר לנו ארגונים כאלו ואחרים שמטרתם היא שמירת זכויות וגביית תשלומים מהחברים והעסקים?

מסתבר שכן, יש מקום להתארגנות נוספת, זהו סיפור שמתחיל לפני כשנה, ביוזמתו של אילן גרין, מוזיקאי (אקס נקמת הטרקטור, יוצר עצמאי כיום) ומנהל את מחלקת המוסיקה החדשה במכללת מוסררה. בעקבות פניית עיריית תל אביב ללהקות והרכבים צעירים לנסות ולהתחרות על מקום מעל במה צעירה במסגרת אירועי לילה לבן בשנת 2012, הוברר כי דווקא אלו שיגשימו את חלומם להופיע בפני ציבור נדרשים לעשות זאת ללא תמורה או תגמול כספי, שיחיו על החשיפה בלבד, מכאן הדרך הייתה קצרה לפתוח קבוצת מחאה ברשת הפייסבוק  "רוצים חוק מוזיקה" תוך 24 שעות מנתה הקבוצה 1,000 חברים. שלושה שבועות לאחר הקמתה, הקבוצה מנתה מעל 2,850 חברים, וכל זאת ללא פרסום משמעותי, כמו אש בשדה קוצים. כיום הקבוצה מונה מעל 3,500 מוזיקאים מכל הסגנונות, אנשי סאונד והפקה, אנשי תעשיה מודאגים וחובבי מוזיקה. מתקיימים בה דיונים ערים בנושאים שונים שהמשותף לכולם הוא אחד: שוק המוזיקה.

פרסומת

הקבוצה השיגה את מטרתה, לאחר מתקפה תקשורתית שיזמה הקבוצה (והבלוג הצטרף לעניין) עיריית תל אביב שוכנעה לשלם ללהקות הצעירות שהופיעו במהלך הלילה הלבן. המחאה המשיכה בעקבות פסטיבל MAD MUSIC של העיתון גלובס על רקע הכוונה שלא לתגמל כספית את עשרות ההרכבים שנטלו בו חלק, מחאה שהובילה לבסוף לתמיכה כלכלית וקידום על חשבון מערכת העיתון להרכבים שזכו במקומות הראשונים במהלך הפסטיבל לאחר שצוות מקצועי קבע את המוכשרים מהם.

כך המשיך המאבק תוך שיתוף פעולה עם איגוד אמ"י ובתמיכה פומבית של אקו"ם למנוע מעיריית תל אביב (עוד פעם?) לא לתגמל כספית אמנים המופיעים באירועי חוצות מטעמה. גם כאשר הוחלט בעיריית תל אביב להעלות שרירותית את מסי הארנונה לחדרי החזרות הצרטפה הקבוצה לפעילות המחאה, הבלוג היה שם.

הפעילות הזו הובילה להחלטה להקים את "מוזה" עמותת המוזיקאים העצמאים. כיום מוצא הבלוג, כמי שמדווח ומסקר את הסצנה העצמאית להביא לידיעת הקוראים על פעילות העמותה ולהפנות את המוזיקאים שביניכם\ן לאתר, לבחון ולבדוק את האפשרות להצטרף לעמותה.

פרסומת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button