סיקור הופעות

פן לי במקסימום, פיתקית

פסטיבל הפנזינים הרביעי בדרום תל אביב, מתחיל בשוק פנזינים ומסתיים בחגיגה מוזיקלית פרועה בבית פיתקית, אוונגרד אנרכיסטי לסוף שבוע. 13.06.2013. מדווח, תמונות, מילים וקולות – יובל אראל.

שוק פנזינים בחצר הצימר. צילום: יובל אראל
שוק פנזינים בחצר הצימר. צילום: יובל אראל

אתחיל עם הערה הורסת – עצם העובדה שרוב רובן של ההתרחשויות שנערכו במסגרת "פן פן פסטיבל הפנזינים" התקיימו בו זמנית מנעה ממני לנסות ולהציץ לשלל האירועים השונים, אקווה כי בשנה הבאה הפסטיבל יתחיל בסוף השבוע ויתפרס על לוח שעות ארוך יותר.

אז מה היה? מדובר בפסטיבל של הוצאות עצמיות של פאנזינים/כתבי עת /יצירה בדפוס, תכנים חתרנים, שלל אירועים המורכבים מפאנזינים, הופעות חיות של מוזיקה , ספוקן וורדס, סאונד סיסטם , מיצגי אמנות פלסטית משולב בתרבות רחוב וחופש.

האות לפתיחת פסטיבל הפנזינים ניתן במהותו בשוק דוכני מכירת פנזינים שהתקיים בחצר הצימר החדש (כבר די ישן) בגדוד העברי, הזדמנות פז להיחשף לחומרים כתובים שאינם בהכרח מצויים באירועי קומיקס וחוברות דומות, הרבה חומרים בלתי תלויים, אנטי ממסדיים, מלאי רעיונות שונים, לאו דווקא הולמים את המציאות, באופן אישי נחשפתי ללקט של עדי קיסר עורכת ערבי "ערס פואטיקה", (על משקל ארס פואטי?) מצאתי שם שירים מעניינים, כך גם צמד חבשי כיפות מזוקנים (אחד מהם בכלל סקייטר…) העוסקים בקומיקס תנ"כי\אלוהי\קבליסטי\שאנטי באנטי, ללייבל שלהם הם קוראים 60 ריבוא, ועוד כמה מוזריות מאתגרות אותן דאגתי לרכוש בכמה פרוטות.

המורות המחליפות, פיתקית. צילום: יובל אראל
המורות המחליפות, פיתקית. צילום: יובל אראל

מכיוון שהארוע המרכזי מבחינתי היה ערב ההופעות בבית פיתקית במסגרת הפסטיבל, חתכתי לשם, לקומה השניה בבניין המחוק בפאתי פרנציוז במושבה האמריקאית, ביקורי הקודם במקום היה במסגרת חגיגות ארבע שנים ללייבל והשקת אלבום אוסף מס' 4. זה היה לפני כשלוש שנים, אמש חגגו במקום את השקת האוסף החמישי…

הערב כלל שבעה הרכבים שונים, ביניהם – דני הדר עם קוסטה קפלן (חיה מילר) והילה רוח (כלבי רוח) שהתחלפו ביניהם משיר לשיר בתפקידים וכלי הנגינה, "מורה מחליפה" – להקתה של דנה קסלר ברוק חרדתי-נשי לקראת אלבום בכורה, אסף שריג (שמנגן באיפה הילד) במופע יחיד.

פלאפון ענק, פיתקית. צילום: יובל אראל
פלאפון ענק, פיתקית. צילום: יובל אראל

הרכב חדש ומפתיע בשם "פלאפון ענק" שכלל את יוני כדן בגיטרה, עופר ביימל (EFT) על התופים ואורח אחד – אסף עדן (ריסקינדר) בסימפולים ואלקטרוניקה מנדנדת יצר למעשה את הקליימקס של הערב, שלושה קטעים ארוכים וחופרים בנוסח עדות הפסיכודליה הרועשת בהשראת טייני פינגרז, 2013 יחד עם TREE ו- LEFT ביחד, רק שהפעם מדובר במתופף כריזמתי, דרמתי ושולט, גיטרה מתפרעת אצל יוני שבדרך כלל שומר על מקצבים מדודים, והפרעות בלתי נסבלות מהסימפולים של רייסקינדר, רק כאשר אריאל, המנהל של הסקוואט המוזיקלי סימן להם לרדת הם נאלצו לשתוק את הפה של כלי הנגינה שלהם, אפשר לאמר כי היתה זו הופעת בכורה של ההרכב, וידיאו לדוגמא יוגש בסוף הכתבה…

דיסקואלסטי בבית פיתקית. צילום: יובל אראל
דיסקואלסטי בבית פיתקית. צילום: יובל אראל

את חלקו האחרון של הערב פתחו חברי "דיסקואלסטי" המצויים בדרך לאלבום בכורה, רק חשוב לציין כי בתוך כל האוונגרד העצמאי הזה ניצב בחזית הבמה יובל (גוטה) גוטמן, גם מתופף ב"מורה מחליפה" ובדרך כלל מאחורי התופים בהרכב "ועדת חריגים" שחבריו חתמו לאחרונה הסכם אימוץ בלייבל אנובה, עובדה המכניסה אותם לתוית הסמי בורגנים (אין הרכב באנובה שאינו מצליח, זו אקסיומה..) למרות שגוטה ביקש לציין שאין קשר בין הרכב זה לשני..

בהערת שוליים ניתן לאמר כי הערב של פיתקית היה מעין מפגש מחזור מבוזר של יוצאי ההרכב "ערופי שפתיים"…

את הסיום, סמוך לשעה 02:00 הספקתי לקלוט מעבר לאדי האלכוהול וערפילי השינה כאשר משוקצות, דואו גיטרה חשמלית של רן ישורון  ותופים של מיטל אלה היוצרים רעש קצבי המזכיר הרכבים בסגנון של "Left" אבל רק אחרי שאכלו כמה כדורי ספיד…

הביתה הגעתי עם שקית מלאה בפנזינים ואוסף "5" החדש של בית פיתקית. חפירות עומק למחנה הלהקות עם לייבל פיתקית תמצאו כאן, וגם כאן.

בקטנה – נינו הרמן, צלם חברתי, מביא פוסט כתוב ומצולם על החצר של הצימר והשכונה, לחצו לצפות

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

וידיאו

דגימות מהופעות ההרכבים בבית פיתקית

חפירת עומק של פלאפון ענק

כל מה שהיה עם דני הדר, קוסטה קפלן והילה רוח מהפליי ליסט של גרבולון

מה שהיה עם אלי לס, פליי ליסט מקליפים של גרבולון

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. תודה רבה על הפירגון. שמחה שהיה לך פן לי במקסימום גם.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: