דיווח מהשטח

לא דובים ולא יער

מופע השקת אלבום "זאב זאב" לנדב אזולאי וגיל נמט, מועדון האזור, 04.06.2013. מדווח עם תמונות וקולות – יובל אראל.

נדב אזולאי וגיל נמט באזור. צילום: יובל אראל
נדב אזולאי וגיל נמט באזור. צילום: יובל אראל

חפירה: זאב זאב הוא כינוי לתופעה שבה אדם נותן התרעות שאינן מתגשמות, ועל כן חדלים להאמין לו. מקורו של הביטוי במשל עממי מפורסם המיוחס לאיזופוס. לפיו רועה כבשים משועמם, נכנס ליער וקורא לעזרה, כביכול הוא מותקף על ידי זאב. כל אנשי הכפר רצים לעזור לו, אך כאשר הם מגיעים, הרועה צוחק עליהם, ואומר ששיעמם לו. לאחר מספר ימים הרועה חוזר על מעשהו, שוב נזעקים תושבי הכפר לעזרה, שוב לועג להם הרועה, כך כמה פעמים עד שבסוף באמת הגיע זאב והרועה מתחיל לצעוק לעזרה, אך הפעם האנשים לא מתייחסים אליו, והזאב טורף את הצאן.

נדב אזולאי, האזור. צילום: יובל אראל
נדב אזולאי, האזור. צילום: יובל אראל

חצי חפירה: לפני מספר חודשים הגעתי למועדון האזור שם התקיים מופע השקה חגיגי לאלבום הבכורה  "דוד" של אביב נוימן, מוזיקאי מבאר שבע, אחד הנגנים, אורחים, היה נדב אזולאי, אמרו עליו שהוא יוצר מיוחד וכשרוני, יש לו אולפן חזרות והקלטות משלו בבאר שבע, הוא גם היה האחראי על הפקת אלבומו של אביב, באופן מסויים הוא תפס את תשומת לבי.

פרסומת
גיל נמט, האזור. צילום: יובל אראל
גיל נמט, האזור. צילום: יובל אראל

רבע חפירה: בשבועות האחרונים התפרסמו בבלוגים בשכונה כמה סיפורים, ראיונות ומילים רבות אודות פרוייקט חדש העומד לצאת – אלבום שירים בשם "זאב זאב" אותו כתבו, הלחינו ומבצעים נדב אזולאי וגיל נמט, שני באר שבעים המשוייכים לסצנת האינדי שמינדי, כאלו שמופעים במועדונים קטנטנים בערי הספר או בפסטיבלי טבע, חול ויער למיניהם..

המציאות: אמש, לאחר שהתבקשתי להגיע למועדון האזור לצפות ולהאזין להופעתם של השניים במסגרת חגיגת ההשקה של "זאב זאב", מלאתי אחר הבקשה. ומה היה שם? אכן, נדב אזולאי, ברעמתו הלבנה אוחז בגיטרת פנדר טלקסטר אדומה כשני, גיל נמט בצידה השני של הבמה חובט במערכת תופים ביד אחת ובשניה מקליד על אורגן הקורג שלו.

כאילו, אני רגיל כבר לראות ולהאזין להרכבי צמדים, גיטרה ומתופף, האחד חופר דיסטורשן על המיתרים והשני נותן מכות לעורות  עז / תיש / עגל / פרה המתוחים על גבי התופים. אבל הפעם היה כאן משהו שונה, נדב, מעבר לנגינה ותתפלאו גם שירה העביר תחושה של ישראלינה, סגנון מוזיקה של קומזיץ משפחתי שכונתי, במיוחד עם הקהל שהגיע למקום, מעין תחושה של מקום קטן ובלתי רשמי לחלוטין, סוג של צימר בתל אביב או עשן הזמן שם בבירת הנגב (גם בגלל תכולת קהל מבאר שבע…), משהו שנוגע לא נוגע בבותימזוג והחבורה הענקית שלהם, גיל לעומתו, מעבר לחבטות בתופים נתן את המילוי הצלילי החסר בדרך כלל בהרכבים שכאלו באמצעות הקלידים, עניין שהוא נדיר אצל גברים שכידוע אינם יכולים לחלק את הקשב לשני נושאים באותו הזמן.

פרסומת

את הישראלינה, החברותה, מזגו נדב וגיל באמצעות מספר חברים שהצטרפו לביצוע השירים, היה שם יוסי בבליקי מפונץ' שחשף כי את החזרה על השיר עשו במשהו כמו 30 שניות, היה שם את איתי פרל איש הבלוז העברי והיה שם את יאיר סלוצקי עם הטרומבון, גם יוגב גלוסמן היה שם עם כינור (יוגב בדרך כלל מנגן בס…).

על מה הם שרים? איך אפשר להיות מי שאתה לא? אתה לא יכול להיות מי שאתה לא, מתוך האדמה, ממעמקי היער, אני מגיע, אני מגיע, ניצב על החומה ונאחז בשער, אז החלטתי שאני חולם, כי לא תוכל לחזור, לא תוכל לגדול, ולי היה כל-כך הרבה להגיד לך שלא אמרתי כלום, תעיתי בדרך שוב, איך זה קרה? ואיפה זה כתוב?

והדובים? הם בכלל שוטטו בין יריחו לבית אל ובדרך זללו ארבעים ושניים ילדים אבל זה סיפור אחר, חפשו לבד, יש גוגל.

כי תאכלעס, הגעתם לכאן כדי להאזין, אז הנה האלבום, נדב דאג להעלותו למחנה הלהקות במהלך הלילה, אפשר להאזין, אפשר לרכוש.

ועוד לא אמרתי כלום על ההופעה, טוב, היה מאוד נחמד, אהבתי את השירים, את המבצעים ובכלל.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע.

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close