דיווח מהשטח

אסתר רדא | נינה סימון | פסטיבל הג'אז

אסתר רדא במופע החותם את פסטיבל הג'אז של תל אביב, מחווה לנינה סימון ולאפריקה, קורטוב של ג'אז, סול, פאנקי והרבה גרוב אפריקאי. 31.05.2013, סינמטק תל אביב. מדווח עם תמונות וקולות – יובל אראל.

אסתר שרה נינה סימון. צילום: יובל אראל
אסתר שרה נינה סימון. צילום: יובל אראל

"פסטיבל ג'אז תל-אביב",  המופק על ידי מחלקת המופעים של עיריית תל אביב, נחשב ובצדק לאחד מאירועי הג'אז החשובים בישראל, כאחיו הוותיק באילת צבר הפסטיבל מוניטין רב אף מעבר לים ומתקיימים בו כיאות לפסטיבל מסוגו שילובים של נגני ג'אז ידועים מהעולם לצד נגנים ישראלים בהפקות מקור ובמופעי בכורה.

החיבור שלי לעולם הג'אז מסתכם בדרך כלל בשמות דוגמת דייב ברובק, קנובל אדרלי, והרבה פיוז'ן, המפגשים האמיתיים עם מופעי ג'אז ניתנים לספירה בשתי ידיים. אולם השנה תפסה את תשומת ליבי העובדה כי נסיכת הגרוב החדשה, אסתר רדא, מתכוונת להופיע במסגרת הפסטיבל כמופע החותם אותו ובמעין מחווה לאחת מזמרות הג'אז, סול, אר אן בי ופאנקי החשובות בעולם, שהלכה לעולמה לפני עשר שנים בדיוק – נינה "האלוהית" סימון.

פרסומת

נינה, או בשם לידתה יוניס קתלין וימון היתה בשבעים שנותיה זמרת, כותבת שירים ופסנתרנית. נחשבה כמוזיקאית ג'אז, למרות שנגעה בשלל סגנונות דוגמת בלוז, רית'ם אנד בלוז ומוזיקת נשמה. סגנון שירתה התבסס על תשוקה, נשימה ונשמה, נוכחותה הבימתית האדירה הובילה לכינוי "הכוהנת הגדולה של מוזיקת הנשמה"

אסתר כובשת את הפסטיבל. צילום: יובל אראל
אסתר כובשת את הפסטיבל. צילום: יובל אראל

יפה עשו הנהלת ואוצרי הפסטיבל בהזמינם את אסתר רדא להיכנס לנעליה של נינה סימון ובמיוחד במופע הנעילה החגיגי. בשנה האחרונה ואף למעלה מכך אני עוקב אחר הקריירה המוסיקלית של אסתר רדא, הן מהמקומות הקטנים, השקת האלבום הראשון (אי.פי) פעמיים, באזור ובבארבי, סבב הופעות ושואו קייס מעבר לים וחזרה לארץ בשלה יותר מנוסה יותר ובעלת איכויות ללא פשרה. אחרי שנטלה חלק בפסטיבל שתמשרה ואף התארחה בהשקת אלבומה של סיון טלמור לא ידעתי למה לצפות הלאה ואכן החיבור עם הג'אז והזמרת האגדית היווה הפתעה משמחת.

אז מה היה לנו במופע שהתקיים ממש לקראת חצות בסינמטק של תל אביב? השירים של אסתר רדא המלווה בהרכב הכולל את בן חוזה בגיטרה, מיכאל גיא בבס, ליאור רומנו בקלידים, שלישיית הנשפנים – ינון פרץ בחצוצרה, גל דהן בסקסופון ומעיין מילו בטרומבון ועל כולם נותן את הקצב ללא הפוגה דן מאיו על התופים הביאו את הגרוב לאולם הממוסד, היכן שנוהגים לצפות בסרטים של במאים המחפשים את מהות החיים בתוך ומאחורי הצלוליד, היכן ששעות קודם ובימים האחרונים התארחו הרכבי ג'אז קלאסיים של פסנתר בס וכלי נשיפה, הפעם קיבל הקהל את הווייב הגרובי המצרף את הג'אז האתיופי של שנות השבעים לצד אר אני בי, סול ופאנק, יחד עם העיבוד המקומי לשירתה של נינה סימון.

פרסומת
אסתר, משלבת מוטיבים אפריקאים לג'אז האמריקאי. צילום: יובל אראל
אסתר, משלבת מוטיבים אפריקאים לג'אז האמריקאי. צילום: יובל אראל

אסתר, גרובית ומדהימה כתמיד, הביאה את התאטרון הגדול של החיים אל  הבמה, סט שירים שכלל שילוב  בין שיריה המוכרים שכבר הפכו לסוג של להיטים דוגמאת "Life Happens" רווי הנשמה ו"Could It Be" המענג אותו היא מבצעת סולו עם גיטרה, בין פניני הצלילים של אתיופיה הרחוקה ולבין היצירות האלמותיות של נינה סימון שקיבלו את הטאצ' מההפקה המוסיקלית של אסתר, הדוגמאות המוצלחות לעיבודים היו הביצוע המרקיד לשיר "Sinnerman" אחד השירים המפורסמים של נינה, שיר שלמדה את מילותיו מאמא שנהגה לשיר אותו במסגרת פגישות מאמינים מתודיסטים בכנסיה, סוג של שיר התחזקות, הביצוע המקורי הוא מעט עגום לאור הנגיעה בנושא – האיש החוטא, אסתר לקחה את השיר לכיוון אחר לחלוטין, היא פשוט מזגה לתוכו את הצלילים האופיינים למוסיקה של שבט הגורגה (Gurage) מאתיופיה שהפכוהו לשיר יותר עולץ, דוגמא נוספת וחזקה במיוחד היה ביצועו של השיר "Feeling Good" שנכתב בשנת 1964 כחלק ממחזמר אולם עוד לפני הפרמיירה זכה לביצועי מחווה רבים ביניהם אחד המוצלחים והמפורסמים של נינה סימון כמובן, אסתר לקחה את השיר עם ההרכב שלה היישר למחוזות הריקוד האתיופיים.

אסתר וההרכב, פסטיבל ג'אז ת
אסתר וההרכב, פסטיבל ג'אז ת"א. צילום: יובל אראל

המופע שנחתם בשיר האתיופי  " Nanu Nanu Ney " שהיטיב להעביר את המסר המסמל יותר מכל לשורשיו של סגנון הג'אז, שנוצר לפני כמאה שנה בידי צאצאי העבדים מאפריקה שלקחו את יסודות המוסיקה העממית שלהם אל כלי הנגינה המערביים.

  • לחצו לצפייה בגלריית תמונות, הצלם יובל אראל
  • לחצו לצפייה בגלריית תמונות, הצלם אליצור ראובני
  • לחצו לצפייה בגלריית תמונות, הצלמת נעמי גנגי

וידיאו

ולקינוח הנה פליי ליסט מהלהיטים הגדולים של נינה סימון

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: