חדשות הסצנה

המלחמה על הקול…

מאבק חדש יצא לדרך, הפעם מוסיקאים וטכנאים בחדרי חזרות ואולפני הקלטות כנגד אגרות הארנונה הבלתי מתחשבות לדבריהם שמטילה עיריית תל אביב, אפילו קבוצת פעילות נפתחה ברשת החברתית.

לוגו המאבק ברשת החברתית
לוגו המאבק ברשת החברתית

אתחיל בכמה מושגי מפתח –  תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. היא אותה שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה.

מוזיקה היא אמנות, המושג נגזר מיוונית – מוזה, מוזות האמנות השונות. הגדרת המוזיקה עצמה משתנה בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. מאז ימי הביניים ועד למאה ה-20, חל שינוי משמעותי במעמדו של המוזיקאי בחברה המערבית, החל ממעמד נחות של משרת בימי הביניים, ועד לדמות הסלבריטי במאה ה-20.

בימינו  אנו חווים את שיא התהליך בהפיכתו של המוזיקאי לעצמאי. בניגוד לעלייה המטאורית בפופלריות של מוזיקאים המנוהלים בידי חברות מסחריות גדולות במטרה להפוך לאלילי ההמונים ולסוג של תעשייה גורפת רווחים, במסגרתה הקשר בין דמותו האמיתית של המוזיקאי, יוצר, מבצע וזמר, לבין הקהל היא מלאכותית וקיימת הפרדה בעיקר במוזיקה המשמשת כמוצר צריכה, המשווקת על ידי משקיעים, למטרות רווח. החיבור בין היוצר למבצע נשמר בעיקר במוזיקה העצמאית ובמוזיקה של זמרים-יוצרים.

במקומות רבים בעולם המערבי נהוג ומקובל כי מוזיקאים, כחלק ממארג התרבות המקומי והלאומי, מהווים בני טיפוח על ידי המוסדות המנהלים את המדינה, או הרשות המקומית, תנאי מחייה נוחים, סבסוד ומענקים המסייעים למוזיקאי כאמן להשקיע את מירב זמנו ביצירה ומבלי לדאוג לרווחתו הכלכלית.

העיר תל אביב, בהיותה העיר המרכזית של החברה במדינת ישראל, אליה מתנקז הכל, עסקים, תיירות, חיי חברה ותרבות עשירים היוותה מאז ומתמיד ובמיוחד בעשורים האחרונים מעין אבן שואבת למוזיקאים צעירים כבסיס להגירה מהפריפריה, העיר תל אביב שוקקת בעשרות ואף למעלה מכך מועדונים גדולים וזעירים המהווים מרכז פעילות מוזיקלית, אזורים מסויימים בעיר אף נהפכו למעין סוהו כאשר עלות זולה יחסית של מגורים הובילה לריכוז תושבים העוסקים באמנות ובמיוחד בתחום המוזיקה, בתי ספר רבים ומכללות לנושאי המוזיקה והענפים המשרתים אותה הוקמו ונפתחו בעיר, ביניהם גם חדרי חזרות רבים ואף אולפני הקלטות, נוצרה כאן בעיר מעין סביבה האמורה לתת תמיכה מסויימת ליוצרים, אך לא כך.

שער העיר ברשת. צילומסך
שער העיר ברשת. צילומסך

עיריית תל אביב מאופיינת במוזרות כאשר נוגעים בנושא התרבות, מצד אחד מתהדרת העירייה בתל אביב כעיר ללא הפסקה עשירה בתרבות מגוונת, הנה האתר העירוני מציג בימים אלו הודעות על שפע אירועי התרבות בעיר, ביניהם פסטיבל ג'אז העומד להתקיים. אולם, מסתבר שיש רווח גדול בין ההתגנדרות העירונית כמרכז לתרבות ולבין הנעשה בפועל, בשנה החולפת טעמו המוזיקאים לא אחת את ידה הקשה של העירייה, כך היה בפרשת הטלת הקנסות בגין תליית מודעות להופעות, כך היה במאבק לתגמול כספי ליוצרים צעירים במסגרת לילה לבן וכך היה המאבק הממושך כנגד מוזיקת רחוב שלבסוף פעילותה הוסדרה בתקנות העירוניות, יש האומרים הוסדרה, אך לא נפתרה…

לאחרונה ניחתה מכה נוספת לענף המוזיקה, מסתבר כי במהלך החודשים האחרונים, החלה, על פי פרסומים,  עיריית תל אביב, לנקוט במהלך של העלאת מחירי הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות בעיר, זאת באמצעות שינוי סיווג הארנונה מ "תעשייה ומלאכה" ל"עסקים – כללי". (יש לזכור שאמנים אחרים דוגמת ציירים ופסלים נהנים מארנונה מוזלת על פי התקנות שהעירייה קבעה, כך גם ארנונה זולה יותר לאולמות אירועים, מועדוני הופעות וכדומה.)

לפיכך מחוייבים מעתה אולפני ההקלטות לשלם מס ארנונה הגבוה פי שניים ויותר ממה ששלמו עד עתה. במקום לשלם 151 שקלים עבור מטר רבוע למשך שנה, הם נדרשים כעת לשלם סכום של 346 שקלים עבור אותו מטר לאותה תקופה.

זהו ללא ספק מהלך הפוגע באולפנים מבחינת הכדאיות הכלכלית הבסיסית ובכך יוצר פגיעה לא רק באולפנים עצמם אלא בכל תעשיית המוזיקה.

שהרי נוצר כאן כדור שלג שיפגע בסופו של דבר במוזיקאים העצמאיים, הזקוקים לשירותי אותם עסקים, שהרי מי שיצטרך לשאת בנטל הכספי הם המוזיקאים שיבקשו לשכור שעות פעילות באותם בתי עסק שמן הסתם יאלצו להעלות את תעריפיהם בהתאם…

יובל "טובי" זולוטוב ובנו הנדלמן מבקשים לנגן בשקט. צילום עצמי
יובל "טובי" זולוטוב ובנו הנדלמן מבקשים לנגן בשקט. צילום עצמי

בעקבות כך החליטו כמה מנהלי ובעלי חדרי חזרות ואולפני הקלטות לפתוח במאבק תודעתי ולנסות לשנות את החלטות העירייה. קבוצה שנפתחה ברשת החברתית פייסבוק – המאבק נגד העלאת מחירי הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות בתל אביב – מאגדת נכון להיום מעל לשלושת אלפים אנשים, במסגרת הפעילות המתרחשת בקבוצה הוצגו מסמכים הכוללים פניות של בעלי אולפנים וחדרי חזרות לעירייה בבקשה לחזור ולשנות את התעריף ומנגד תשובותיה הלקוניות של העירייה בנושא, תשובות שלא מגיעות ממקום של בחינת הדברים לעומק. כבר ניכרת הצטרפותם של גופים שונים הקשורים לתחום המוסיקה למאבק, אקו"ם – אגודת הקומפוזיטורים והמוסיקאים הפועלת למען זכויות המוסיקאים העלתה הודעה באתרה שתמציתה הנו – "אנו באקו"ם, רואים בהעלאת תעריפי הארנונה של האולפנים וחדרי החזרות פגיעה של ממש ב"חממה" שמהווים האולפנים וחדרי החזרות, חממה בה נובטת וצומחת היצירה הישראלית החדשה והמקורית. תעשיית המוסיקה ניצבת גם כך בפני אתגרים לא פשוטים ומשמעות ההחלטה הנ"ל משליכה באופן ישיר על היוצרים ותקשה עליהם להמשיך וליצור ואף להתפרנס מהעשייה המוסיקלית." כך גם צוות האוזן השלישית באמצעות אוזן בר הביע סולידריות במאבק ואף הציע לסייע בכל הניתן למנהלי המאבק.

באולפני פופיק מבקשים שינוי סיווג בארנונה. צילום עצמי
באולפני פופיק מבקשים שינוי סיווג בארנונה. צילום עצמי

מצד אחד מסתמכים הפונים על פסיקות משפטיות המגדירות את עסקיהם בקטגוריית בתי מלאכה לצורך חיוב ארנונה נמוך יותר ולעומת זאת העירייה מסתמכת על פסיקות אחרות שאינן רלוונטיות לעניין, נכון לזמן זה לא נודע על פעילות אמיתית מצד העירייה לבחון את הנושא לעומק ולמצוא פתרון המגשר בין הפערים, הדבר היחיד העומד לזכותה של העירייה בזמן זה הנה תגובתו של זהר ססנקו, האחראי לתחום הרשתות החברתיות במנגנון הדוברות העירוני במסגרת הקבוצה המביא את תגובתה הרשמית של העירייה ״העירייה רואה חשיבות רבה בעידוד אמנים לפעול וליצור בעיר תל אביב יפו. החוק אינו רואה הבדל בין אולפנים מסחריים לאולפנים פרטיים וחדרי חזרות של אמנים. מנכל העירייה יפגש עם נציגי האמנים במטרה לנסות להקל עליהם במסגרת החוק״

האמנם? יש לזכור כי מועדן של הבחירות העירוניות ממשמש ובא, הזדמנות מצויינת למתנגדיו ויריביו של ראש העיר המכהן להתנגח בו וכנגדו ולעשות לעצמם הון פוליטי על חשבון בעייתם של המוזיקאים ונותני השירותים בסצנה, חברי הקבוצה הפייסבוקית הזו כבר העלו הצעות ורעיונות להתארגנות ויציאה לסוג של קמפיין ברחבי העיר בנושא, כעת נשאלת השאלה – כמה זמן יקח לעיריית תל אביב להבין שמטרת קיומה הנה מתן שרות לתושב, שתקנות של רשות אינן יכולות להתקיים בניגוד לפסיקות בתי המשפט, ולהחליט ולפרסם הודעה כי הם חוזרים בהם משינוי הסיווג בארנונה לאותם חדרי חזרות ואולפני הקלטות? או שבסופו של עניין יהפוך המאבק על הארנונה למאבק על הקול?….

הבוקר נשלחה ללשכת דוברות העירייה שאילתא כדלקמן: "שלום. אני עורך כתבה בנושא שינוי סיווג בארנונה לחדרי חזרות ואולפני הקלטות. יש בידי את התגובה הרשמית כפי שפורסמה עי זהר ססנקו בפייסבוק. אני מבקש תשובות לשאלות – מתי הוחלט על שינוי הסיווג. למה. על סמך מה. הכתבה תתפרסם היום. נא קחו זאת בחשבון. תודה ויום טוב". להלן תגובת עיריית תל אביב יפו- "העירייה רואה חשיבות רבה בעידוד אמנים  לפעול וליצור בעיר תל אביב יפו. החוק אינו רואה הבדל בין אולפנים מסחריים לאולפנים פרטיים וחדרי חזרות של אמנים.  מנכ"ל העירייה ייפגש עם נציגי האמנים במטרה לנסות להקל עליהם במסגרת החוק."

אם לא הבנתם את הטרגדיה הקומית המטומטמת הזו עד עתה, הסרטון שאשר לוי יחד עם שלמה שקדי הכינו ומצורף כאן יתן לכם תמונה יותר ברורה, צפו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

5 תגובות

  1. מזל שעדיין לא משלמים מס כוח משיכה, חוצפה! אין גבול לביורוקרטיה!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close