יום שני, אפריל 6, 2026

שורפים חמץ

רשמים מאחד הלילות שלפני שריפת החמץ, מסע לילי אל ההופעות הקטנטנות בתל אביב, שוטט ותיעד – יובל אראל.

תעני אסתר, הר סיני. צילום: יובל אראל
תעני אסתר, הר סיני. צילום: יובל אראל

כשאתה רץ ערב ערב ממופע למופע, לפעמים אתה חייב לקחת פסק זמן, לעצור ולתת לעצמך לנוח, כך ארע שהחמצתי את סצנת המכות בסיומה של הופעת תעני אסתר בליל שישי לאחר שקהל להקה אחת הפריע לקהל של להקה אחרת לצפות במופע, לא ממש מכות, יותר נכון כוס בירה שהועפה וקצת הרטיבה…

אז החלטתי לשרוף חמץ (בירה), באחד מערבי השבוע, וממש לא משנה באיזה יום, הגעתי לסמטת הר סיני, סוג של חניון ג'יפים עירוניים מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, המקום – הר סיני 2, בר אפלולי עם ארבעה מיקרו שולחנות ברחבה שבכניסה והיצע של ארבעה סוגי בירה, שתיים מהחבית ושתיים בבקבוקים, המוסיקאים של תעני אסתר ערכו במקום סוג של מסיבת השקה שניה לשיר החדש "יום שני" שנפתחה עם הקרנת הקליפ החדש, היפהפה והמטריד בבימויים של משה רוזנטל ועידן חגואל ולאחר מכן נגנו בביצוע אקוסטי כמה משיריהם, הספקתי לשרוף חמץ והמשכתי הלאה.

בן צוק, אוזןבר. צילום: יובל אראל
בן צוק, אוזןבר. צילום: יובל אראל

המסע הלילי לקח אותי לאוזןבר, שם עלה בן צוק להופעה, לחגוג את השקת שירו החדש "זה רק הים סוער" שימצא את מקומו באלבום הבכורה "בין שני הקווים" שבדרך. אחרי שנתיים של עשייה ועבודה מוסיקלית בן צוק פורץ לדרך העצמאית, מעבר להרכב הנגנים המלווה את בן, קובי פרחי בגיטרות וקולות, תומר מש בגיטרת בס ומתן אפרת על התופים, הוא גם מחובר חזק להרכב האקלקטי "סולמה" שהגיע בהרכב כמעט מלא (למעט ניקי כינור…) לחגוג עם בן את השקת השיר ובכלל את דרכו כמוסיקאי עצמאי, המופע היה מהסוג שהקהל יושב על גבי כסאות, גם כאן שרפתי חמץ והמשכתי הלאה.

נסרין, קפה תל אביב. צילום: יבגני צ'רטקוב
נסרין, קפה תל אביב. צילום: יבגני צ'רטקוב

הנקודה הבאה במסע הלילי הייתה מעין פריצה אל מעבר למחוזות האינדי שמינדי, היה זה נסיון לחצות את הקווים ולהגיע להארד קור, לליבה של המוסיקה המזרחית, לקחתי את עצמי אל מועדון "קפה תל אביב" היישר לקראת הופעתה של נסרין קדרי, הזוכה בתוכנית הריאליטי "אייל קורא לך" בעונתה השנייה, נסרין, ערביה ישראלית מחיפה, קטפה לפני שנה את התואר החשוב והמאוד מקדם בהוויית הזמר המזרחי בארץ, הופעתה הצפוייה בקפה תל אביב הביאה קהל רב למקום, סוג של המופע החשוב לסצנה המזרחית השבוע, המופע עצמו פתוח לקהל ללא תשלום, כל שנדרש הוא להזמין מקומות מראש או להגיע מוקדם, לתפוס שולחן במיקום טוב ולחפור עמוק בין כוסות הוודקה לפחיות תרכיזי האנרגיה עטירי הקופאין.

אך הפעם עמדתי בפני חומה בצורה וכמה מסלולי מכשולים…

הכל החל במפגש עם בחור, גבוה מאוד ורחב מאוד שעמד בכניסה ושאל אותי מה העניינים, אני עם תיק גב לציוד הצילום, "לא, אי אפשר לצלם כאן, אני בעל הבית", אני מנסה טקטיקה מתאימה מולו "אפשר לבדוק מול הזמרת ומנהליה את העניין", הבעלבית – "תשאיר את המצלמה שלך כאן", לא מותיר לי הרבה ברירות, מפקיד בידי המאבטחים, לא פחות גבוהים, את התיק ונכנס, מתפתל בין שלל השולחנות העמוסים בנשים מפורכסות עטויות בשלל תכשיטים, שיער מחומצן ומלוות בגברים בעלי שיעור קומה וכרס, ומגיע אל הבמה הקטנה, האורגניסט המתחיל להתארגן מפנה אותי לעבר המטבח  – "נסרין שם", אני נכנס, כן, נסרין, בשמלת מיני עטורת פאייטים מוכספים, יושבת באחת הפינות במטבח, לידה המנהלת האישית וכמה חברים, "שלום, אני הגעתי לבצע כמה צילומים ואולי קטע וידיאו מההופעה, זה חלק מסקירה של ההופעות הלילה בעיר, בכל הסצנות", נסרין – "בשמחה, אבל תדבר עם המנהלת", אני פונה למנהלת "אז?", והיא עונה "אין בעיה אבל צריך לקבל אישור מהיח"צ", אני – "מי היחצ"ן?", המנהלת – "רני רהב", אני (מבין שהפעם זה לא הולך…) "טוב, אני לא יתקשר אליו כעת (חמישה לחצות בלילה), מקווה שיהיו הזדמנויות אחרות", חוזר לכניסה, אוסף את התיק עם הציוד ומתחפף, מסתבר שהנסיון לחוות ולהביא קולות ומראות מלב ליבה של הסצנה המזרחית הכבדה אל בלוג האינדי שמינדי נכשל, לא משנה העובדה שברגע שהמופע מתחיל נשלפו עשרות סמארטפונים שתיעדו בתמונות ופלאשים ובוידיאו קליפים את החגיגה המוסיקלית שנסרין הביאה לתל אביב בחצות הלילה, אני, עם הציוד המקצועי, כבר בדרך הביתה, לא אשרוף יותר חמץ הלילה.

עקיצה (לבוני החומה בקפה תל אביב) – מעת לעת אני מגיח למועדונים האלו, של המוסיקה המזרחית, לא בקטע כמסקר ומתעד, סתם כדי לאכול ולשתות טוב, ולפזז, המועדונים האלו, באופן קבוע, מארחים בחצות זמרים או זמרות מהסצנה המזרחית, מופע קצרצר, חצי שעה גג, האמן מקבל את החבילה שלו, המועדון מקבל את הקהל שלו, הקהל מקבל את האומן שלו וכולם מבסוטים, באירועים שכאלו נשלפות המצלמות, יש כאלו ששולפים סמארטפונים, יש כאלו ששולפים מצלמות, אחר כך כולם מעלים את התוצרת ליוטיוב ואף אחד לא מתלונן, חגיגחפלה אחת גדולה…

לטובת העניין, מלך החפלות של הסצנה העצמאית בגוש דן, יבגני (נאודליקה בקולה קמפוס) היה במועדון והוא מביא את המראות והצלילים – נסרין קדרי – אינתא עומרי. מייד, כאן למטה.

לחצו לצפייה בכמה תמונות מהמסע הלילי

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151484714584654.1073741837.721654653&type=1

קטעי וידיאו

הכי חדשים

נסרין קדרי – יהלום מעבדה

חמישה שירים בין חג לפרידה ובין ציניות לרגש חשוף כל שנה חגי האביב מביאים איתם פריחה, לא רק...

האם סלין דיון תגיע לישראל

זו השאלה שחוזרת שוב ושוב אל מרכז השיח המקומי בכל פעם ששמה עולה מחדש בכותרות. עכשיו, כשהיא...

פסטיבל Pride Land בים המלח

ארבעה ימים בלב המדבר, בין מלח לשמש, צפויים לייצר בקיץ הקרוב מציאות אחרת. פסטיבל Pride Land, שייערך...

עידו שנצור – לא לא לא

יש משהו כמעט מתבקש בלחזור אל שירי יסוד של הזמר העברי, אבל רק כשהדבר נעשה מתוך הבנה...

עמרי גליקמן – חופשת מלחמה

עמרי גליקמן, סולן להקת התקווה 6, משחרר שיר קצרצר שנולד ממקום פשוט וכואב. משפטים, שאלות והרהורים של...

בין כיכר לבמה – חוק אחד, מציאות אחרת

כיכר הבימה, רגע אחד קטן של אוויר שנכנס למערכת לחוצה מדי. ההפגנה שאושרה להתקיים שם, למרות התנגדות...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

האמרגן אשר ראובני הלך לעולמו

האמרגן ואיש המוזיקה אשר ראובני הלך לעולמו לאחר תקופה של אשפוז, בעקבות זיהום חיידקי בדרכי הנשימה. בן...

קולנוע במקום

רשת מועדוני התרבות FRIENDS מבית ההסתדרות משיקה יוזמה חדשה שמדברת בדיוק אל הרגע הנוכחי. כשאולמות התרבות מתמודדים...

מצעד הלהקות הצבאיות יוצא לדרך

תחנת הרדיו כאן גימל פותחת את ההצבעה למצעד השנתי ליום העצמאות וממקדת השנה זרקור על אחד הפרקים...

התרבות שוב נעצרת

עולם המופעים בישראל שוב נעצר. אולמות נסגרים, הופעות מתבטלות, והבמה מחשיכה. זה לא מפתיע. זה דפוס שחוזר...

עולם ההופעות שותק – ושאול מזרחי שובר את הדממה

כשהעיר התעוררה לאזעקה באותו בוקר שבת, הרגע שבו התברר שאנחנו נכנסים למערכה צבאית, בבארבי לא חיכו. שאול...

פסח בלי פסטיבלים – התרבות הישראלית נדחית לקיץ

חופשת חג הפסח בדרך כלל מביאה איתה פסטיבלים והופעות בכל הארץ. השנה התמונה אחרת לגמרי. אירועים שתוכננו...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא