פס קול שבועי

שירים ששרות נשים

הבלוג פותח שבוע עם שירים ששרות בנות, אחת שחקנית וזמרת והשניה פסנתרנית וזמרת

 

יום אחד עם אניה בוקשטיין

אניה בוקשטיין. צילום: אייל נבו - יח
אניה בוקשטיין. צילום: אייל נבו – יח"צ

אניה בוקשטיין בדרך לאלבום בכורה, משיקה היום שיר ראשון – "יום אחד" .

פרסומת

אומרים על אניה שהיא מהשחקניות המוערכות בארץ, אומרים שהחלה את דרכה המוסיקלית בגיל חמש בלימודי מוסיקה קלאסית בפסנתר, אנחנו זוכרים שבגיל 12 אניה פרצה לתודעה כשחקנית בסרט "ארץ חדשה", את חייה הבוגרים החלה בשירות צבאי כסולנית בתזמורת חיל האוויר ובמקביל החלה ללוות את תומר יוסף בהופעות לצידה של דנה עדיני. בהמשך לוהקה למספר מרשים של תפקידים מוסיקליים: צלילי המוסיקה, נרניה ואוליבר טוויסט ותפקיד בלתי נשכח בהצגה "גטו" בקאמרי. כמו כן, השתתפה בשתי עונות של התוכנית המוסיקלית "השיר שלנו".

עתה אניה עושה צעד נוסף קדימה בקריירה המוזיקלית שלה ולראשונה הקליטה אלבום שיכלול שירים פרי עטה. סגנונה המוסיקלי הנו אישי, כן וחושפני ומשלב גרוב ונשמה. השירים עוסקים בנושאים אישיים כמו ילדות, זהות, התאקלמות בארץ חדשה ועוד…

אם לאורך השנים שמרה על מסתורין ופרטיות, הקשבה לעולמה הפנימי דרך השירים חושף את מורכבותה של אישה צעירה.

פרסומת

 

העננים של אביגיל רוז

אביגיל רוז. צילום: יח
אביגיל רוז. צילום: יח"צ

עננים – השיר הראשון מאלבומה החדש של אביגייל רוז המציג אותה במלוא הדרה – עמוסה בכישרון, לא דופקת חשבון ולא נשמעת כמו שום דבר שאתם מכירים.

באלבומה השלישי שאת כולו כתבה והלחינה, מפתיעה רוז בהתפתחות סגנונה האישי המיוחד שמקבלת מלבוש חדש. שילוב של גוון אלקטרוני עכשווי, נשמה וחגיגה של עושר מוזיקלי, טקסטים בוגרים ושנונים ומטרה ברורה: להיות הדבר הלוהט הבא ולחרוך את הסקאלה.

את אביגייל ששרה ומנגנת בקלידים מלווים בהופעה – שי רוט: סינתי ומחשב, הוד מושנוב: קיטאר, אדם בן אמיתי: גיטרה חשמלית, רונן ברק: תופים.

אביגייל רוז – מופע השקה ל"עננים" – יום רביעי, 09.01.13 בשעה 22:00, תאטרון תמונע, ת"א

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button