דיווח מהשטח

מי אתה עפר בשן?…

אם האח הגדול, בני, הוא אינדי שמינדי, הרי שעפר, האח הצעיר, הוא בתוככי המיינסטרים הישראלי, דרכו של עפר בשן עוברת דרך הפסנתר, אני מצאתי את האפריטיפ המתאים לקראת פסטיבל הפסנתר.

עפר בשן, אוזןבר. צילום: יובל אראל
עפר בשן, אוזןבר. צילום: יובל אראל

אכן, הדרך לאומנות של עפר בשן, עוברת דרך הפסנתר, עם הזמנה למופע אינטימי, פסנתר ושירה, ארוח של המורה לזמרה, זמרת האופרה המופלאה, שרון רוסטורף זמיר וזוית אישית לשירים מוכרים הגעתי על מנת לפצח את הסוד של בשן ויצאתי מדושן עונג.

אחיו הגדול של עפר, בני, מוכר מאוד בשורה מתוך שירו "אני בני בשן…" אז מי אתה עפר בשן? בן 33, מוסיקאי העוסק בשירה, יצירה והלחנה בעברית, גדל בכרמיאל, למד פסנתר בילדותו והשלים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בירושלים.

פרסומת

בשנת 2002 השיק את אלבום הבכורה בסגנון פופ קליל וזכור ממנו שיר הדאנס המרקיד "איפה אתם יא הומואים", אשר הוביל לתגובות זועמות מקרב הקהילה ההומו-לסבית במיוחד למרות שהסאב טקסט שבו נולד מזוית אוהדת ולא נוגדת…

שש שנים מאוחר יותר, לאחר שהספיק לשתף פעולה עם הזמרות קרן פלס ומירי מסיקה, השיק  בשנת 2008 את אלבומו השני בו מיקד את יצירתו סביב פרידות אהבים.

כיום שוקד עפר על חומרים חדשים לקראת השקת אלבום שלישי.

פרסומת

 

עפר והמורה לזמרה. צילום: יובל אראל
עפר והמורה לזמרה. צילום: יובל אראל

המודעות הרבות שניבטו מלוחות המודעות ברחבי העיר בהן הוכרז על המופע האקוסטי האינטימי של עפר לכדו את תשומת לבי, את האח הגדול אני מכיר, על שלל אלבומיו, הטקסטים, העקיצות, תוכנית הרדיו, ואף הגרוב שיצק באלבומו הסרקסטי האחרון אותו הפיק עם חברי להקת בום פם.

על כן הייתה זו הזדמנות טובה עבורי להיוודע ליצירה של האח הצעיר, עפר, מה גם, כפי שציינתי בפתיח, מדובר במופע פסנתר 24 שעות לפני פתיחת פסטיבל הפסנתר השנתי בתל אביב.

המופע אכן תוכנן להיות אינטימי ואקוסטי וכזה הוא היה, כמה שורות של כסאות מול הבמה באולם המוארך באוזן בר, עליהם הצטופפו כמה עשרות שביקשו לצפות ולהאזין לשיריו של עפר, במהלך המופע התחוור לי כי מדובר במעין קהל אוהד שידע את מילות השירים, בזוית העין הבחנתי בהם שרים בשקט יחד עימו…

עפר בשן והפסנתר. צילום: יובל אראל
עפר בשן והפסנתר. צילום: יובל אראל

עפר, קצת רציני, יושב מול הפסנתר, מפנה מעת לעת את ראשו לעבר הקהל ומתחיל בשיר הראשון "שם שנושם", אני מבין כי מדובר בשיר חדש לחלוטין, הוא צופן בתוכו כקליפת אגוז את הכל, אהבות, מלחמות, תשוקות ותקוות, גם השיר הבא, "עכשיו הכל אחרת" נשמע כל כך אופייני לסגנונו הרומנטי של עפר, כעת עפר לוקח אתנחתא, ומשלב קצת סיפורים והסברים, הוא מציין כי כמה דקות לפני המופע נשאל על ידי אודות הקו המוביל בשירים – הפרידות, ומסביר מיד, כי לדעתו שיריו כלל לא עצובים, ומיד הוא עובר לשיר "לבד", מדובר בעיבוד שונה מהמוכר, פסנתר נטו, נקי מעיטורים מוסיקלים, רק הקול של עפר וצלילי הפסנתר, עצבות ותקווה…

כל העצבות, כל האלימות | אני איכשהו שורד | כל הבדידות, כל הריקנות | אני איכשהו שורד

באתי פה… באתי פה…

לבד, לבד עם הגשם ארוץ | לעולם לא אפסיק ת'מבט | ליד המושטת אבוא | לעולם לא אפסיק…

כעת עפר משנה כיוון לחלוטין, השיר הבא, שירו של שלום חנוך, כתב והלחין, "אלה", גם כאן, המגע של עפר, הן מבחינת הנגינה על הפסנתר והן מבחינת האינטרפטציה לשירה, לוקחות את השיר קרוב קרוב לסגנון האופייני של עפר באלבומו השני, די מלודרמטי, די נוטה לעצבות וקדרות, מורגש כי מדובר במוסיקאי שהנו יותר ממבצע, הוא מעבד, עורך ויוצר את השיר מחדש, ניכר שעפר מגיע למוסיקה מהחינוך הקלאסי, בהמשך המופע, כשהוא מארח את המורה שלו לפיתוח קול וזמרה, שרון רוסטורף זמיר, שמסתבר כי הנה זמרת אופרה מופלאה, הוא לוקח אתנחתא נוספת ומספר על חוויות המשפחה בטיול בהרים באירופה, איך קיבל השראה מהנוף ההררי המרשים והחל מנסה כוחו בשירה אופראית.

עפר ורועי, אוזן בר. צילום: יובל אראל
עפר ורועי, אוזן בר. צילום: יובל אראל

במהלך המופע, לצדו של עפר, קצת נחבא מאחורי מגדל האורגנים והמחשב ניצב רועי נוייפלד שעושה עבודה מצויינת בליווי התזמורתי המעשיר את הצלילים. פעם אחת הם מתחלפים ביניהם, לא ממש, רועי תופס את המקום מול הפסנתר ועפר לוקח מיקרופון כדי לשיר אל מול הקהל, הוא עושה זאת קצת בדרמטיות, הוא מכונס בעצמו אך עם הרבה תנועות, לא כל כך מתיישב עם האווירה של המופע האינטימי והצנוע מה, יותר מתאים לביצוע משותף עם כמה מהפרימדונות איתן שיתף פעולה בעבר…

אפשר לאמר כי עפר בשן, השונה לחלוטין מאחיו בני, מביא אל המוסיקה הפופולרית את השפה הקלאסית, הן מבחינת עבודת הפסנתר המרשימה והן בבחינת איכות השירה העוטפות את התמלילים שהם, כן, עצובים, קודרים אך מביטים לעבר התקווה. 15 שירים בלווית פסנתר ושירה נקיה. מכל מקום הוא משאיר טעם של עוד ופותח את התיאבון המוסיקלי לקראת פסטיבל הפסנתר שיחל הערב במרכז סוזן דלל שם אבחן את השתלבות אמני האינדי שמינדי בתרבות הממוסדת…

עפר, בוודאי יעיין בכתבה הזו כאשר יהיה בדרכו או כבר ממש ביבשת החדשה, בניו יורק, לשם טס אחר המופע.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151219008384654.477417.721654653&type=1

וידיאו – תמצית מהשירים שבוצעו. צילום: יובל אראל

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

4 תגובות

  1. אני חושב שכבר הרבה זמן לא קראתי ביקורת כל-כך מושקעת, מפורטת, מיודעת, מסודרת, מלאה באהבה למקצוע ולאומנות כאחד.
    תודה שהבאת לכאן את כל מי שאני רואה בעפר כבר הרבה זמן, והנגשת את זה לאחרים.
    תענוג לקרוא, וממוגג להסכים עם כל מילה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: