דיווח מהשטח

דרכה של הסוכנות…

כמה מילים, קולות וצבעים על מופע להקת TheAngelcy במועדון בארבי בתל אביב, 03.11.2012. שנה אחרי הפריצה, מדווח, מספר ומתעד – יובל אראל.

רותם בר אור, בארבי. צילום: יובל אראל
רותם בר אור, בארבי. צילום: יובל אראל

דרך ארוכה, אשר מיד אתייחס אליה, עברו חברי להקת TheAngelcy עד לשני ההישגים המקצועיים שנזקפו לזכותם השבוע – הראשון והחשוב מכל הוא הכניסה המרשימה (אחרי המתנה ארוכה ברשימת ההשמעות הליליות…) לפלייליסט הראשון של גלי צה"ל, תחנת הרדיו הנחשבת למעוז המיינסטרים הישראלי, עם השיר Dreamer לצד שירים של מוזיקאים כיהודה פוליקר, אהוד בנאי, דוד טסה ואסף אבידן – Respect!!

ההישג השני שנזקף לזכות חברי הלהקה הוא מאות המעריצים, אוהדים, חובבי מוסיקה צעירה ובלתי תלויה שמלאו אמש את חלל מועדון בארבי בתל אביב במופע הראשון של ההרכב במקום, שנה בדיוק אחרי הבאז סביב ההרכב המיוחד הזה שרחש וזרם ברחבי העיר תל אביב, במועדונים הקטנים, מעוזי האלטרנטיב העצמאי כאוזןבר, לבונטין7, תאטרון תמונע ואף האזור. מגיע רגע המבחן, האם ההרכב יצליח להביא את כל הקהל למלא את המועדון הנחשב כמעוז הרוק בתל אביב? כן, הם עמדו בהצלחה יתרה במבחן, היה מלא.

פרסומת
מלאכים עפים גבוה...צילום: יובל אראל
מלאכים עפים גבוה…צילום: יובל אראל

כן, ממש לפני שנה, בעקבות המלצת השכנים שלי באפרכסת, הטרחתי את עצמי למופע לילי באוזןבר, הם עלו להופיע אחרי רוקפור, להקה צעירה ורעננה שכללה את רותם בר-אור בשירה וגיטרות, אוּרי מרום על קלרינט ועוד כמה כלי נשיפה מיוחדים, מאיה-לי רומן בויולה, ענר פקר עם הקונטרבס ומעיין זימרי ודב רוזן הנושאים בנטל מערכת תופים וכלי הקשה. המופע עצמו היה חוויה מיוחדת, הלהקה מנגנת ושרה סוג של פולק המשלב גרוב ומבנה הלקוח מהשפעות הקלאסיקה ל המאות הקודמות, מעין יציר אקלקטי משובח, המועדון הצפוף נחצה לפתע לשניים כאשר רותם  הבליח בעיצומו של המופע מחלקו האחורי עם היוקלילי הקטן שלו, פוסע בין הצופים, מנגן ושר, יוצר אווירה אינטימית של סביב המדורה.

זמן קצר לאחר מכן הזדמן לי לשוחח עם רותם, הסולן, היוצר המרכזי, הטרובדור של המילים והלחנים, כך הוא סיפר לי אז – "אני מגיע מרוק'נרול, הלהקה הראשונה ששמעתי כנער הייתה "מופע הארנבות של דר' קספר" בזכותם התחלתי לנגן בגיטרה והעברתי כמה שנים כמעין סוג של היפי,  ואז התרגלתי לצליל האקוסטי, אפילו קשה לי עם ההשמעה בציוד הגברה, אני חש הכי טוב ככה ללא הגברה בחדר רגיל,אני הכרתי לראשונה את דב ורצינו להקים הרכב, הוא הביא את הנגנים, וזה פשוט קרה, חלק מהדברים תכננתי מראש, זה היה חלום, ידעתי שאני רוצה קונטרבס ולא גיטרה, רציתי שלושה מתופפים, משהו שונה.וכן הצליל, ההוויה, כן יש בהם עצב, מלנכוליות, אבל אנחנו מנסים לשלב גם מלנכוליה וגם לנסות לחגוג. כמו בבלוז, כמו ברמבטיקו, גם מסר עצוב וכבד אבל האנשים קמים ורוקדים, עצם הנגינה ביחד היא שמחה גדולה."

הקהל שבוי, האנג'לסי בבארבי. צילום: יובל אראל
הקהל שבוי, האנג'לסי בבארבי. צילום: יובל אראל

המשכתי ללוות את פעילות ההרכב, כמעט בכל הזדמנות שהופיעו בתל אביב, התייצבתי, במועדונים, במיני פסטיבלים שונים, ציינתי את חלקם קודם לכן – אוזןבר, לבונטין7, תאטרון תמונע,  האזור, בית העם, פסטיבל תל אביב בתחנה המרכזית ועוד הזדמנויות.

פרסומת

אמש היווה המופע, מעבר לתכולת הקהל האדירה לסוג מוזיקה שכזה, מעבר לעובדה שזו תל אביב ולא פסטיבל עצמאי במדבר או ביערות הסוחף המון צעירים הנחשפים גם להרכב זה, מעין מבחן כח, מעין אמירה שהנה, הגענו עד הלום. הפעם הקהל הטריח עצמו להגיע במוצאי שבת בדיוק למקום בו הייתה ההתרחשות, הם הצביעו ברגליים, את ההצבעה בידיים כבר בצעו בפלייליסט…

בייבי בוי, לילה טוב. צילום: יובל אראל
בייבי בוי, לילה טוב. צילום: יובל אראל

כמה מאות צעירים עמדו בסבלנות אין קץ עד לתחילת המופע כחצי שעה לאחר הזמן שננקב בפרסומים, לאלו שמעדיפים לשבת הוכנו מראש כסאות בגלריית הצד העליונה, כן, המוסיקה הזו משתלבת יפה מאוד עם אווירת קומזיץ רגועה לצד קפיצות ומחיאות כפיים בקצב הנגינה, כל אחד בוחר את המתאים לו…

המופע החל, רותם מתחיל לנגן ולשיר מתוך החשיכה והאור הקלוש חושפו אט אט בפני הקהל, הקהל בכלל שבוי, מרותק לבמה, לא צריך להרבות בתיאורים, מי שמכיר את השירים והצלילים יודע במה דברים אמורים, רותם והחבורה מבצעים 15 שירים מהרפרטואר ההולך ומתעצם של ההרכב, לדעתי, הם כבר בשלים להפקת והשקת אלבום מלא מעבר לאי.פי הכפול שרץ כבר שנה בשטח, הוא כבר מזמן בעשרת הגדולים של ישראל במחנה הלהקות, אז קדימה!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151214042159654.476556.721654653&type=1

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

6 תגובות

  1. ההופעה הייתה מרגשת מרתקת ומקסימה,הרכב מושלם עם עריכה קולית מדוייקת השילוב של הכלים המוזיקה המילים היה מושלם.נהנתי מכל שנייה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close