ג'ודי ענתבי | חדרים | השקה | תמונע

יובל אראל 17/07/2012, 18:58

3 דקות קריאה

מופע השקת אלבום הבכורה של הזמרת ג'ודי ענתבי – חדרים, תיאטרון תמונע, 16.07.2012, 23:00, אורחים – יהוא ירון, דן תורן. היה, צפה, תיעד ומדווח – יובל אראל

ג'ודי ענתבי, חדרים, תמונע. צילום: יובל אראל

כבר כמה שנים שג'ודי ענתבי נמצאת בעולם המוזיקה בארץ, היא גיטריסטית, יוצרת וזמרת, המנגנת בהרכבים שונים, מפיקה ומוסיקאית פעילה. ברזומה שלה הלחנת שירים לקולנוע, השתתפות במופעים לצד אריק סיני ודן תורן, השתלמות בסדנאות מוזיקה, קולנוע וטלויזיה חוצות יבשות.

עתה, לאחר ארבע שנים בהן עבדה יחד עם דן תורן על לחנים ותמלילים, לאחר שלוותה בידי יהוא ירון בהפקה מוזיקלית, עולה ג'ודי ענתבי לבמה עם אלבום בכורה "חדרים".

האלבום "חדרים" כולל 14 שירים הכתובים בכנות מדהימה ועטופים בסאונד יוצא דופן שנוצר משילוב של פולק, רוק, אינדי ואלקטרוני. ג'ודי מביאה איתה סגנון אישי הנוצר בין היתר באמצעות כיווני גיטרה מיוחדים היוצרים צבע מקורי. היא מרבה להשתמש בלופסטיישן – LOOPSTATION – מכשיר היוצר לופים תוך כדי המופע ונותן תחושה של הרכב מלא למרות היותה לבד על הבמה.

ההאזנה לשיריה של ג'ודי מקלפים אט אט את הזהות הפנימית של הזמרת המבצעת, האלבום נפתח בשיר "ימים אחרונים" היא חושפת חדר באלבום, אהבה לבת זוג בדרך ישירה וכנה, מאזכרת את טבח הצעירים בבר נוער, מכאן קופצת ג'ודי שנים אחורה לתקופת שהותה מעבר לים, ל"בוסטון", בהיעף היא חולפת על פני זכרונות, געגועים, תשוקה וערגה, והלאה, בשיר הבא חושפת ג'ודי חדר נוסף באלבום זהותה, "בתוך החדרים", ממשיכה במסע מעבר לים, חופרת ועושה חשבון נפש, בשיר הבא "הנה אני" היא מנסה לדבר אל עצמה, או שלא, אהבה, רגעים קטנים.

ממש באמצעיתו של האלבום, השיר השמיני "בלי עצירה" מהיר, קצבי, רותח ועצבני, רוקנ'רול, המילים מספרות על בריחה מהירה ממשבר שארע, חוסר סבלנות, פזיזות, תזזית, אבל היא נעצרת אל מול האהבה שלה לאהובתה.

ג'ודי וההרכב המלווה, תמונע. צילום: יובל אראל

אמש, היתה מין תחושה שכזו, זה יהיה ערב מיוחד, כמו שטף אדם, מהר מאוד התמלא אולם המופעים של תאטרון תמונע בקהל רב, קהל רב, הצוות החל לשלוף כסאות מהמחסן כדי להושיב את האורחים, צפיפות שכזו, חמימה, כבר הרבה זמן לא ראיתי כאן, במיוחד במופע המוגדר כמופע ישיבה.

לג'ודי יש הרכב נגנים מצויין, מימין ומשאל האחים אייל ויובל פיק, הגיטריסטים של Brain Candies הפסיכדלית, התאימו לה כמו כפפה ליד, אייל מקבל חופש פעולה להפליג עם צלילי הגיטרה בלהט האופייני לו, מתן בן צבי מאחור על התופים, הם מהווים את הליבה של ההרכב המלווה את ג'ודי האוחזת בגיטרה, בתחילה חשמלית ובהמשך אוקוסטית, אט אט היא צוברת מוסיקאים נוספים לצידה, הנה עולה בוריס מרצ'ינובסקי עם האקורדיון, צח דרורי על הפסנתר, צמד הנשפנים עידית מינצר בחצוצרה וקרן יער ונמרוד טלמון בטרומבון, אל כל החבורה הזו מצטרפים כאורחים בהמשך אחד אחד האנשים שהיו לצידה של ג'ודי לאורך העבודה על אלבום, בהלחנה, בתזמור, בהפקה, יהוא ירון ודן תורן, הם מצטרפים גם לביצוע שירים מהאלבום, יהוא, איך לא, מביא גם את "הנמלים הקטנות" שלו…תורן מצרף שניים – "חתול אחד" ספוקן וורד, ו"אימפריות נופלות", האחרון בנימת אקטואליה חברתית..

ג'ודי והלופסטיישן, לבד. תמונע. צילום: יובל אראל

12 שירים מהווים את מעטפת המופע, האחרון הוא "שקט לבן\ רעש לבן" יש כאן מעין פראפרזה על שירו של לו ריד – White Light / White Heat, השיר שפותח את אלבומה השני של מחתרת הקטיפה, אמנם ריד עוסק ביציאה אל האור לאחר לילה של צריכת סמים באולפן, גודי לעומתו עוסקת ביציאה מהחדרים הכמוסים עם אהבה החושפנית.

ואז מגיע רגע ההפוגה, כולם יורדים מהבמה לקול תשואות קהל, ג'ודי חוזרת כעת לבד, רק היא והגיטרה וקופסת הסימפולים הלופסטיישן, כעת ג'ודי מנגנת גרסת מחווה לשירם של גוטייה וקימברה – Somebody That I Used To Know, זהו שיר אהבה לבן זוג שהיה ועזב, גודי בונה אט אט את הצלילים, חוויה. עכשיו היא מבקשת מעידית ויובל לחזור לבמה, היא כמעט מסיימת, עם השיר הפותח את האלבום "ימים אחרונים", עוד חדר נחשף לו…

את הסיום למופע העשיר הזה מנגנת ג'ודי עם כל האורחים והנגנים "האגם הנעלם", השיר היחידי באלבום המספר על קבוצה ולא זוג, על טיול הרפתקאה בעקבות אגם חורפי בין פרדסים ושדות אי שם נתניה וחיפה, זכרונות נעורים..

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151022565964654.447192.721654653&type=1&l=e89c732168

וידיאו