דיווח מהשטח

רן ניר חי חופשי ולא מוטרד

 מופע השקה לאלבום הבכורה של רן ניר, בסיסט המוג'וז, – L.F.N.T – Tales Of A Drunken Man, מועדון בארבי ת"א, רביעי 30.05.2012, 23:00, היה, שמע וראה, גם צילם ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם באתר "חדשות המוסיקה" ובאתר "בילויים".

רן ניר, L.F.N.T, בארבי. צילום: יובל אראל
רן ניר, L.F.N.T, בארבי. צילום: יובל אראל

רן ניר, בן 27, יליד ירושלים, הוא זמר, מלחין ובסיסט מוכשר. בשנים האחרונות שימש רן כמייסד ובסיסט להקת אסף אבידן והמוג'וז. את אבידן שמע רן לראשונה בהופעת סולו קטנה בתל-אביב. הוא ציין בפניו שהחומרים יישמעו טוב יותר עם הרכב ולבקשת אבידן הקים איתו את המוג'וז. השאר, היסטוריה: חמש שנים של הצלחה כבירה, עם מאות הופעות על במות גדולות בארץ ובעולם ושלושה אלבומים (בהם אלבום זהב ואלבום פלטינה). לאחרונה החליטה הלהקה להפסיק את פעילותה ורן יצא לדרך עצמאית.

פרסומת

את חומריו האישיים כתב רן במהלך השנים האחרונות, בדרכים, תוך כדי סיבובי ההופעות עם הלהקה בארץ ובחו"ל. החומרים עוסקים במספר נושאים עיקריים שסבבו את חייו בתקופת הכתיבה: הלהקה (יחסינו לאן), אהבה (יחסינו לאן) ואלכוהול (יחסינו לאן) – לא בהכרח בסדר הזה. עם הפסקת פעילותה של הלהקה החל רן להקליט את השירים מהדרכים ולכתוב במרץ חומרים נוספים, כאשר הוא מצרף לתהליך את מי שתמיד היה לצידו, יוני שלג, מתופף המוג'וז, שעזר בשלבי טרום ההפקה וגם הלחין שיר אחד באלבום. להקלטות האלבום ולמופע החי רן הרכיב סביבו מעין סופר-גרופ של נגנים מוכשרים מתעשיית המוזיקה המקומית, בהם נגנים מהמוג'וז, הקולקטיב, האחים רמירז ועוד. יוסי מזרחי (הקולקטיב, הדג נחש) חבר להפקת האלבום.

האלבום מכיל עשר רצועות קצרות ומדויקות המגוללות כמה מעשיות על החיים: בדרכים, במחיצת חברי המוג'וז, על הבמות, יחד, לבד, ועם הרבה וויסקי. למרות שהחבר האלכוהולי נוכח באלבום, מדובר ביצירה פיכחת ומפוכחת; השירים נוגעים במגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, החל מרוק'נרול עכשווי, בסיסי ובועט ועד לפולק, קברט 'טום וויטסי' ואף מעט נגיעות אלקטרוניקה. כל שירי האלבום בנויים מטקסטים נוקבים, ישירים ומטפוריים לפרקים, על גבי לחנים קליטים, סוחפים ועשירים בעיבודים. האזנה לאלבום כיצירה אחת מגובשת היא חוויה מרתקת, שלוקחת את המאזין לטיול במחוזות קסומים, הרחק מכאן.

בהפקת האלבום השתתפו: יוסי מזרחי ויוני "ג'וני סנואו" שלג. בהקלטות האלבום השתתפו: יוני שלג, יוסי מזרחי, עידן רבינוביץ', נדב לוזיה, רועי ריק, רועי רבינוביץ', ספי "רמירז" ציזלינג, עונגי ציזלינג, דניאל בנחורין, רעות יהודאי, יעל שפירא, נעה איילי, אבי שניידר ועמרי בראל

פרסומת
רן ניר והדס קליינמן, בארבי. צילום: יובל אראל
רן ניר והדס קליינמן, בארבי. צילום: יובל אראל

הגענו בליל רביעי לבארבי לצפות בהופעת ההשקה של האלבום, איתנו היה במקום קהל רב, כמה מאות, ביניהם, כפי שנהוג בהשקת בכורה, בני משפחות, חברים, אמנים שליוו לאורך הדרך וגם, כן, גם אוהבי מוסיקה.

הרכב הנגנים של L.F.N.T כלל את רן ניר – שירה וגיטרה, יוני שלג – תופים, יוסי מזרחי – גיטרה,  דניאל בנחורין-בס, עידן  רבינוביץ' – קלידים, אליהם הצטרפו בהמשך כאורחים רועי פלד והדס קליינמן מהמוג'וז, עונגי ציזלינג וכל הכנופייה המוסיקלית של עידן רבינוביץ', – אקולקטיב | הקולקטיב.

רן פתח את המופע בשיר Between understanding & salvation, השיר השביעי מאלבום הבכורה, מלווה בגיטרה אקוסטית, אט אט מצטרפים חברי ההרכב לנגינה. השיר מנסה להעביר מסר מעט מלנכולי, הגיהינום מחכה לנו..

On my way to understanding | I met a man who spoke my language | At first my heart filled up with grace | But then he said a dreadful saying: | If we enjoy today oh then tonight we just might make it | But tomorrow we're all damned to Hell | Yeah tomorrow, man we're all damned to Hell

רן מברך את הקהל שהגיע לחגיגה, השיר הבא, אף הוא מהאלבום, I won't tell, מספק תחושה של שיתוף ביצירה, הצלילים הפותחים והמקצב שעידן רבינוביץ נותן לשיר מזכירים את הצליל המיוחד של אקולקטיב, צליל שעושה רק טוב, המופע נפתח, הקהל מגיב מיד, הרחבה הצמודה לבמה מתמלאת.

Never been to Vietnam, I never fought the war | Didn't  know that living in the city can be such a bore | One guy plays the trumpet and two girls play the drums | They think it's pretty clever, but I think it's pretty dumb | The more I know about tomorrow, the less I care about today | And I've never been so sick in my life

כעת מבצע רן את השיר המהווה את גולת הכותרת, או יותר נכון הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום והוא כבר מוכר לקהל – Something In The Water, זוהי בלדה מתוקה-מרירה, נעימה וכובשת, עם לחן ממכר וטקסט בוער. שיר זה הוא שגרם לרן להבין שהוא רוצה לספר את הסיפור שלו באלבום אישי, שיר שנכתב מתוך חוויה רגשית עמוקה.

There Must be something in the water, Mama | There Must be something That I can't see | There Must be Something in the Water, Mama | Something there that's killing me


אקולקטיב\לפנט, לך תבין מה קורה על הבמה.. צילום: יובל אראל
אקולקטיב\לפנט, לך תבין מה קורה על הבמה.. צילום: יובל אראל

המופע ממשיך לזרום, רן ניר כמעט ולא עוצר, אורחים עולים ויורדים, כולם עסוקים מעל ראשם בחגיגה המוסיקלית, מאחור למעלה, בגלריה המסוככת על הבר, יושב לו מי שהיה שותפו לדרך מוסיקלית ארוכה, נחבא כעת מהקהל, בוחר להאזין בשקט, אסף אבידן, אני קופץ מידי פעם לשם, לבדוק שהמסרטה עושה את עבודתה, מאסף למדתי שהשקת אלבומו החדש צפויה להתקיים בשולי הקיץ, בסביבות ספטמבר, לא מבטל את ההנחה שמופעים הכוללים את חומריו החדשים ימשיכו להתקיים לאורך הקיץ, הוא בכלל, משלב עצמו בין הארץ לאירופה.

אחזור לקדמת הבמה שם למטה, החגיגה המוסיקלית ממשיכה, שיר רודף שיר זו קלישאה, ההרכב של רן ניר מורכב מחברים של הקולקטיב\אקולקטיב, וזה היה אך טבעי איך שהם אט אט משתלבים בהופעה והנה אני רואה את רועי ריק ורן ניר עם כל הקולקטיב מבצעים את A Better Man מהאלבום Onwards של הקולקטיב.

I hope you're breathing well and made it through the flight | I hope you learn to sleep with all these flashing lights | I hope your feet don't hurt, I hope they treat you nice | I hope your teeth won't crack from chewing all this ice

את המופע המצוין הזה מסיים רן ניר עם השיר החותם את אלבומו Left it all behind כמו אומר לנו, יצאנו לדרך חדשה, ואכן אחרי ערב שכזה ברור ומובן שרן ניר יצא לדרך חדשה, הוא כבר לא רק נגן בס בהרכב המוג'וז שחרש את העולם אלא כעת הוא מוביל, יוצר שר ומנגן את המוסיקה שלו כאמן שעומד בשורה אחת עם רבים וטובים.

 you're walking on down little roads of happiness | Didn't I see you here before with teary eyes like broken glass | didn't I ask you then: How does it feel to be on your own | didn't I help you then to realize you're not alone

Now it seems you left it all behind you | Now it seems you left it all behind you | Now it seems you left it all behind you | Now it seems you left it all behind you

מה צריך יותר מכך בערב שכזה, אחוות מוסיקאים, יוצרים, מנגנים ושרים ביחד, היה כל כך שמח וכיף שלא נותר לי אלא לסיים במשפט אחד – מי שלא הגיע יצא חושם.

את כל מאה התמונות מהמופע תראו כאן

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150918241519654.435069.721654653&type=1&l=3224906fea

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. ממש רציתי להגיע למופע, עושה רושם שהיה אדיר.
    אלבום באמת מעולה, ואני הולך להניח עליו את ידיי בהזדמנות הראשונה.
    ביולי מופע בירושלים, נהיה שמה 🙂

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: