גריי, מופע השקת אלבום הבכורה "איש קטן סובל", תיאטרון תמונע, מוצ"ש, 11.02.2012. 23:15. היה, האזין, ראה, צילם ומדווח – יובל אראל.
מיתולוגיה, רוק מתקדם, תמלול מדהים ומופע שופע אנרגיות הם המרשם של חברי להקת גריי להצלחה. לא לחינם רמי פורטיס סימן אותם כדבר הבא ודאג כי יהיו הרכב שפתח את הופעת ההשקה לאלבומו החדש "החבר אני ", אז ראיתי ושמעתי אותם לראשונה, הופתעתי לטובה, מהאנרגיה, מהחוצפה והיוזמה – צליל ייחודי וכתיבת שירים בלתי שגרתית. גריי מציגים רוק מתקדם, בועט ועכשווי.
גריי, הם למעשה צמד חמד, עדן אטד שכותב, מלחין, שר וגם פורט בגיטרה אקוסטית ומקיש על מקלדי הפסנתר, לצידו יניב בין, אוחז בגיטרה החשמלית ונותן את הנופך הרוקנ'רולי ליצירות. לצד שני אלו מתחברים בהקלטת האלבום – איש קטן סובל, אביב ברק וברק קרם על התופים, אורי קליימן ויהוא ירון על הבס, יהוא גם טיפל בהפקה המוסיקלית של האלבום, אלה יגודייב ספקטור ומאיה לי רומן בכינורות, נועם חיימוביץ ויינשל בויולה וענת נבו בצ'לו, שאול עשת בקלידים.
לא בכדי סמנה חברת התו השמיני הרכב כל כך צעיר של מוזיקאים אנונימיים, די בשמיעה אחת כדי להילכד בקסם של גריי. את השירים כתב עדן אטד, ואל תתנו לגילו הצעיר לבלבל אתכם. רפרנסים ספרותיים משלל מקורות – מהמיתולוגיה היוונית, שבעת החטאים בנצרות ועד לתנ"ך – הם רק קצה הקרחון של העושר הזה. גריי הוא הפרויקט של עדן אטד, אמנם רק בן 19 אבל עם עולם עשיר ועמוק, רגש וכשרון אינסופי.
התמלילים של עדן מושפעים מקריאה מרובה, במיוחד מסיפורי המיתולוגיה היוונית, סיפורים המובאים עתה עם סימני שאלה ברורים המוצבים בגוף השירים, לא לוקחים אותם כמובן מאליו. מיתולוגיה ואלגוריה שזורות ביחד על פס קול האלבום, מציבות את החומרים המעובדים על מדף אחד עם ענקי הרוק המתקדם כלהקות ג'נסיס, יס, רנסנס וג'נטל ג'אינט.
המיקום על מדף זה מתבקש לא רק בשל התכנים המילוליים אלא ובמיוחד בשל ההלחנה, העיבוד והעושר הצלילי המאפיין את הקו הייחודי של ז'אנר הרוק המתקדם.
אחד עשרה השירים שבאלבום מתעסקים בסיפורים מיוחדים ויוצאי דופן מהמיתולוגיה, הנה ארבע דוגמאות –
הרמפרודיט, אנדרוגינוס, חצי גבר חצי אישה, מושג השאול מהסיפור על בנה של אפרודיטה שרחץ בבריכה ועינה של סלמקיס, בעלת המקום צדה אותו וחשקה בגופו, היא נצמדה אליו והם הפכו ליצור אחד, דו מיני. לפי גריי, עסוק הרמפרודיט בפחד שה"מתושלח" שלו ייחשף לעיני הציבור…
השיר, שלמעשה פותח את האלבום מתחיל בנגינת פסנתר דרמטית המעידה על המשך ואופייה של המוסיקה, לצד הבתים והפזמון המביאים במרומז את סיפורו של היצור הדו זיווגי אנחנו לומדים על החששות הכבדים שלו ממיניותו המעורפלת, המתח ממשיך בזכות צלילי כלי המיתר המלווים את המנגינה ומשאירים לבסוף את הבמה לצלילי הגיטרה החשמלית המייבבת. פרוגרסיב כבר אמרתי? חוזר על כך שוב…
גם השירים הבאים ובמיוחד אלו שאת דוגמאותיהם אני מציג כאן עוסקים בדפי המיתולוגיה, סיפורים, משלים, מוסרי השכל והרפתקאות לדמיון מודרך, רק להאזין וליהנות, אין אלו שירי אהבה בינו לבינה, יש כאן בינה שמעבר לרוק, יש כאן תבונה של רוק מתקדם.
סיזיפוס, שנענש בידי זאוס נשלח לגלגל אבן גדולה לראש ההר, הלוך וחזור וללא תכלית, העובדה הסיזיפית שנגזרת משמו היוותה השראה לשיר העוסק בעבודה היא כל חיינו אך לא בשבילנו….
גם המדוזה, אחת משלושת הגרוגונות, זו שהמביט בעיניה היה הופך לאבן, אף היא מושא באחד מהשירים, לפיו תקועה המדוזה בתשוקה לאהבה ולחמול על חיי אהוב אחד, אך הקללה שלה הופכת הכל לאבן, וכשערפו את ראשה, נשאר רק רצונה לאהבה וחיבה…
אחד הגיבורים הטראגיים של המיתולוגיה היוונית, שכבר זכה להנצחה בבלדת רוק בידי להקת קנזס, זוכה אצל חברי להקת גריי לשיר חדש בעיבוד ואינטרפטציה שונים, איקרוס, הצעיר שעטה על כתפיו כנפיים העשויות מנוצות ודונג וקפץ מראש המגדל להתעופף כציפור בשמיים, לא שעה לאזהרותיו של אביו ונסק אל על לכיוון השמש שחומה העז המס את הדונג ושלח אותו אל מותו על הקרקע, הגאווה לקחה את חיי, כך שרים ומקוננים לו חברי להקת גריי. השיר גם זכה להיות בין הסינגלים הראשונים ששוחררו להאזנה טרום אלבומית.
את שיר המחאה היחידי שלהם, המוביל את המאזין בחזרה למציאות היומיומית כאן בארצנו, לוקחים גריי כאלגוריה על ארבעת הבנים מההגדה של פסח, את העוקץ הם שולפים בפזמון החוזר – "ארצנו הקטנטונת, השמנת פתאום נורא…"
אלו רק חלק מהדוגמאות לרוח השורה באלבום, רוח נוספת היא רוחו של המפיק המוסיקלי יהוא ירון העוברת כמעט בכל שלב בשירים, התחביר המוסיקלי, השבירה, ההמשכיות של המשפטים מעבר לצלילים המובנים, כל כך אופייני לו אך יחד עם זאת יוצק פרשנות מוסיקלית שונה.
על פס הקול הרוקנ'רולי, דהיינו הגיטרות החשמליות והתופים, מתלבשים העיבודים הכל כך נכונים של הפסנתר וכלי המיתר ומוסיפים את מימד העומק למוסיקה כמוצר סופי מלוטש.
בשיחה שהייתה לי עם עדן אטד, הסולן ומחבר השירים יריתי ישר מתחת לחגורה – אז למה או למי הכוונה מתושלח…?
עדן: איבר מין זכרי [:)] וזהו סוד מדינה דרך אגב
תיארתי לעצמי….מהבוקר אני עובר על מיתולוגיות יווניות בגללכם, כדי להכין את הסיקור של האלבום וההופעה, בהזדמנות זו יש לך עניין להעביר איזשהו מסר מיוחד לקוראים (ראיון…)
עדן: תחפשו את המשמעות שלכם מהשירים שלנו. כל ניסיון להבין למה התכוונו הוא ההפך ממה שהתכוונו – שכל אחד ייקח את השיר למקום שלו…
אבל בכל זאת, אחרי שאנתח את כל הפרשנויות האפשריות, בלי להתייחס לתמלילים, אני מזהה אצלכם את הרוק המתקדם של שנות השבעים, וזה לטובה, כמו את השבריריות המקצבית של יהוא, אתה יכול להתייחס לזווית הזו ?
עדן: אנחנו מושפעים מהמון סגנונות מוזיקליים. מוזיקה קלאסית וג'ז הם חלק בלתי נפרד מהבסיס המוזיקלי שלנו. אנחנו אוהבים מקצבים א-סימטריים זה נכון. ואנחנו אוהבים סולמות מעניינים, ומהלכים מוזיקליים מעניינים. מוזיקה זה שפה ודרך לבטא את עצמך. ואם זה ככה באמת, אז אנחנו אוהבים לחפש את כל האפשרויות הלשוניות בשפה הזאת.
מוצאי שבת, כמעט חודש אחרי שהאלבום כבר הופץ למכירה, ערכו חברי להקת גריי את מופע ההשקה החגיגי בקרב קהל שכלל עשרות חברים ואוהדים, בני משפחה ומוסיקאים,
עדן מתנצל שיהוא ירון לא מופיע עימם, נבצר ממנו להגיע, יהוא הוא המפיק המוסיקלי שהשאיר את חותמו על כלל הביצועים.
המופע מתחיל בשבריר שנייה, ועובר לנחיתה, הצלילים ממושמעים, הם, הנגנים יודעים את חלקם במארג המוסיקלי הזה, מאפשרים לעדן להציג את ההצגה שלו, שהרי השירים הללו הם מעבר למנגינה גם סיפורים, צריך להקשיב טוב טוב מעבר למקצבים והצלילים.
הקהל, המשפחתי, חברי, הוא קהל אוהד, אתה שומע את מחיאות הכפיים מיד עם הצלילים הראשונים של כל שיר, הם מזהים אותם, לועסים אותם, יש כאן מעין אווירה של חבר'ה בצריף של התנועה, רק בלי החולצות הכחולות או החאקי…
כדובדבן שבשמנת מתארח עמית ארז, המשורר המבצע, שרק שבוע קודם לכן ערך מופע בכורה להרכבו החדש על אותה במה, עמית ביצע יחד עם חברי להקת גריי שיר אחד שלו – קלפים סודיים, והצטרף להרכב בליווי בביצוע אחד הסינגלים הראשונים ששוחררו להאזנה – איקרוס, עדן, הזמר ומוביל ההרכב, בעל כריזמה נוטפת, לא נח לרגע במקומו על הבמה, הוא סיגל לעצמו כמה מהעוויתות הפורטיסיות כמו מניירות של זמר פרוגרסיב וותיק, האחיזה במיקרופון בכף יד מושטת, הקפיצות, הנפות הידיים, השירה וההטעמה של המילים הובילו את עדן וההרכב המבצע למקום השמור ללהקות המבצעות רוק מתקדם, עיניו של יונתן קוטנר, המנהל המוסיקלי של תמונע נצצו, הגנבתי לאוזנו את המסקנה שלי – כן, גריי זו התשובה המקומית לג'נסיס ויס, בלי שחצנות.
הלהקה מסיימת את המופע המתוכנן עם הרמפרודיט, המספר הכי חזק שלהם, באלגוריה, בצלילים, במקצב הנשבר, במניירות של עדן, הם יורדים לדקות ספורות וחוזרים לתת את ההדרן. שיר אחרון באלבום ועוד אחד שלא נכלל בו.
ביציאה מהאולם דוכן האלבומים עמוס בידיים, יש התעניינות. גריי היא הפרוגרסיב המקומי החדש
סט ליסט: שבריר שניה, נחיתה, סיזיפוס, עץ בסערה, מדוזה, Secret Cards ואיקרוס יחד עם עמית ארז, לילית, הרמפרודיט. הדרן: צם האיכר, לא יודע איך לצאת מזה – לא נכלל באלבום
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150591085784654.401549.721654653&type=1&l=5a09a1fe19
וידיאו
