צימר בשלושים שקלים ללילה…

דיווח ממסיבת פתיחת החלל החדש של הצימר, הגדוד העברי 5 תל אביב, חמישה מטרים מערבה, הגיע, הגיח, שמע, ראה, צילם, שאל ומדווח – יובל אראל.

אמזונה קוס, צימר. צילום: יובל אראל

אמזונה קוס, צימר. צילום: יובל אראל

צימר (מילולית מגרמנית: "חדר"; החלופה העברית התקנית שקבעה האקדמיה: חדר נופש) הוא חדר או מערכת חדרים, על פי רוב בבית מגורים או בחצרו, המושכרים לצורכי נופש. בצימר מתאכסנים בדרך כלל דיירים בחופשה למשך לילה אחד או מספר לילות. לינה בצימר נחשבת לעתים רומנטית יותר מלינה במלון, מכיוון שהוא יותר מבודד ואינטימי ומעניק חוויה כפרית.

לצימר התוודעתי לראשונה יום אחד, שישי ליתר דיוק, 31 אוקטובר 2008, הגעתי לשם בעקבות דיווח באחד ממדורי התרבות לרחוב הגדוד העברי, סיפרו שם כי נפתח מעין מועדון מוזיקה חדש, צעיר, בועט, שהעניינים מתרחשים שם, דובר על הופעה שגלשה לרחוב, עניין. דווח שצ'רלי מגירה אמור להופיע אחר הצהריים.

המועדון, יותר נכון, חנות בבניין עלוב, אפור וחסר כל ייחוד, נפתח לרחוב במעין דלת צרה וצדדית, המובילה מתא שירותים קטן ומעין שולחן מטבח לאולם – קרי לחנות עצמה, בסדר גודל של 40 מטר רבועים ולא יותר. קירות עטויים בציורים, עטיפות של דיסקים תוצרת בית, מדפים עמוסים בקלטות וידיאו ואודיו, סרטי הקלטה מתנפנפים מהתקרה ושטיח אחד המהווה את הבמה לצד כיסאות בודדים בצדדים.

מאז יצא צ'רלי למסע הופעות באירופה, וזהו סיפור בפני עצמו, תקראו על כך כאן. אני הספקתי להגיח למקום עוד מספר פעמים, חמוש באטמי אוזניים, גם ליטול חלק במסיבת יום הולדת שנתיים למקום במחוגה המנוחה…מעת לעת אני חולף על פני המקום בדרך ללבונטין 7, רואה את זוגות האופניים בכניסה ומבין שעוד מופע מתחולל לו בחלל הפנימי הצפוף.

חניבעל, דיג'י, צימר. צילום: יובל אראל

חניבעל, דיג'י, צימר. צילום: יובל אראל

כשדווח השבוע על ההרחבה הצפויה, על מעבר דירה, מספר מטרים מערבה למתחם חדש, רחב יותר באיזשהו קומפלקס ששימש לאחסון חומרי בניין א.א. משהו, סימנתי לי את צהרי שבת ביומן.

כאשר הגעתי בשבת אחה"צ המקום עוד היה שקט, ברחבה הפנימית של המתחם החדש ישב מישהו וגבה תשלום עבור הכניסה, 15 שנקלים, הציע לי לשלם עוד 10 שנקלים למנוי אירועים חודשי, ויתרתי, חשבון מהיר הראה כי במידה ויופיעו כל עשרת הרשומים בפרסום השקעתי שנקל וחצי ללהקה, שזה סכום פחות ממגוחך…את עשרת השנקלים שקיבלתי עודף השקעתי בצמד בקבוקי בירה גולדסטאר מהסוג העבה והגדול, עוד עסקה מוצלחת של סוף שבוע…

טוב, מכאן אפסיק לחפור ולשפוך מילים, אעשה זאת בתמצית – בפרסום צויין כי גבי אבודרהם יופיע, גבי למי שלא מזהה הוא שמו האמיתי של צ'רלי מגירה, והוא היה למעשה הסיבה האמיתית להגעתי למקום, כאשר נכנסתי פנימה לקחתי את אחד הברושורים שהודפסו עם רשימת המופיעים, שאלתי מתי צ'רלי מופיע וקיבלתי תשובה כי הוא נחתך באצבע ולא יגיע… טוב, מכיוון שכבר הייתי מושקע כספית וגם המוסיקה שנגנה אחת חניבעל על הדאבל פטיפונים הייתה טובה, החלטתי להישאר.

את שמות הלהקות שלפתי מהברושור, חלקן בכלל לא מוכר לי – אמזונה קוס , הרכב ירושלמי הכולל שלושה חברים   המנגנים על פי הגדרתם מוסיקה בסגנון "עארספאנק- אלקטרוטראש", המופע שלהם כלל חבטות בסנר בידי הזמר, קיריל, חבר נוסף שדפק ביטים בבס ועוד בחור שגחן כל הזמן על לפטופ, הם התעסקו יותר בשתיית בירה ואלכוהול מאשר בהתייחסות לקהל, אבל הקהל שהחל להתקרב לשטיח שהיווה במה לא נעלב בכלל, להפך, אהב את הבלגן, לפניהם או אחריהם, זה באמת לא משנה, עלתה להקה אחרת בשם אשכרה מתים, הסולן שלהם הוא אסף עדן, המוכר גם כרייסקינדר, המדקלם האלקטרוני, עליו כבר דיווחתי כאן. גם את המתים האלו כבר ראיתי, באחת החגיגות שהיו במחוגה המנוחה, אסף התפלש על הרצפה במהלך השירה, דרך מיוחדת להזדהות עם תמליליו.

אמנות קיר, צימר. צילום: יובל אראל

אמנות קיר, צימר. צילום: יובל אראל

בהמשך הפסטיצימר התקיימה הופעה של הרכב הנקרא מכונת הרג, הרעיון היה אותו רעיון, מוסיקה חדה, חזקה וחריפה, המילים לא ממש נשמעות, האנרגיות מאוד חזקות, הקטע של כניסה עם כלי הנגינה בין הצופים שחלקם אף עבר חלף בשטח השמור ללהקה, קרי השטיח, אווירה חופשית ונטולת עקבות…מסתבר שיש להם אפילו אלבום שלם, עותקים ממנו היו ליד עמדת התקלוט, מאוחר בלילה מצאתי אפשרות להורידו באופן חוקי למהדרין מהאינטרנט.

שני הרכבים נוספים שעשו את הפסטיבל לקולני ורעשני היו "On & the Offs" ו"Psychotic beach bums", האחרונים חוו השפעה חזקה ממועדון הריקוד המודרני של צ'רלי מגירה, השפעה שנכרה בפתח כל קטע מוסיקלי שפשוט הזכיר את צלילי הגיטרה האופייניים לצ'רלי.

השיא של הערב החל ללבוש את העוצמה שלו כאשר להקה בשם מוג'הדין עלתה לנגן, האמת, הם בכלל לא נראו כמו מוג'הדין, לא גלביות ולא כפיות, אפילו לא חרבות מעוקלות או סתם מטעני חבלה, כמה בחורים, בהרכב המאוד דומה ללהקות קודמות, מיקרופון, לפטופ, גיטרה או בס, עוצמת הסאונד כבר החרישה אוזניים, הם מגדירים את סגנונם המוסיקלי כ- "Dub / Healing & EasyListening / Punk", האמת, היה משהו די דרמטי במופע שלהם, מעל גלי הרעש הבחנתי בזמר המנסה להעביר מסרים כאוטים של מלחמה, סופעולם וכדומה, בשלב מסויים הצטרף אליו לג'ם קולי בחור נוסף מהקהל, הקהל באמת אוהב אותם, הרחבה שמול השטיח (נו, הבמה) היתה רוויה בדמויות שרקדו כאילו והם באקסטזה (לא באמת..) אפשר לחשוב שחזרנו לימי וודסטוק או איזה פסטיבל שנטי בקרחת יער…

לפני שאגיע לשיא הערב מבחינתי, אספר שכן, בין הופעה להופעה יצאתי קצת לחצר לנשום אוויר שהחל להיות די דחוס בפנים, מסתבר שמעבר לנוער השוליים שגדש את המקום כמה אנשים מתעשיית המוסיקה האלטרנטיבית הגיעו, ניתן לאמר שהפסטיצימר הזה היה הארוע המוסיקלי הכי רציני הערב בתל אביב.

זקא, צימר. צילום: יובל אראל

זקא, צימר. צילום: יובל אראל

טוב, הנה השיא, מבחינתי, להקת זקא, ולא אין קשר לזק"א של החרדים, את זקא פספסתי לראשונה בפסטיבל חמש שנים ללייבל פיתקית שנערך אך הוא בקומפלקס דהוי ומוזנח בדרום תל אביב שולי יפו, אחר כך התברר לי שבהתלהבות הרבה במהלך המופע הסירה הזמרת את חולצתה, עניין שעורר הדים וגלים רבים בביצה האלטרנטיבית בתל אביב. את ההזדמנות הראשונה לראות את זקא בהופעה קיבלתי מלאון פלדמן, באחד מערבי לכלוך באוזן שהוקדש ל"בנות הנכונות" , וכך דיווחתי אז על להקת זקא " את אקורדי הסיום לערב המרתק הגישו חברי להקת זאקא עם הזמרת ג'קי  אמאממת…פאנק אמיתי מבית פתקית, כל מילה נוספת מיותרת"

הקהל שפיזז בשנטיות מול המוג'הדין החל להתפרק יותר ויותר, הדחיפות היו יותר ויותר חזקות, כשדברים החלו לעוף משולחן הסאונד הקטן, וחצובה של מסרטת וידיאו שמישהו הציב החלה לנטות הצידה החלטתי שזהו, עד כאן לערב אחד, אספתי את עצמי ויצאתי לאוויר הפתוח ומשם הביתה. את רוצי בובה כבר לא ראיתי…

בגדול ולסיכום אומר כי אכן, רון, הבעלים של הצימר לוקח את החוויה המוסיקלית תרבותית הזו שלב אחד קדימה וגבוה יותר, אמנם מדובר בתרבות שוליים אוונגרדית עם קורטוב אנרכיה אבל עדיין זו תרבות, בשיחה קצרה שתפסתי אתו במהלך הערב הוא נשמע די טרוד מהאפשרות הכלכלית להמשיך ולהחזיק את המקום החדש, כך שנראה שהצימר המקורי יישאר עדיין פעיל ולהרפתקאות המוסיקליות הגדולות הבית החדש הוא בבחינת שם זמני. בכל אופן, אם חשקה נפשכם במוסיקה רועשת, בירה בחמישה שנקלים וקצת דחיפות, לכו על הצימר.

ברושור, פסטיצימר, מתוך הבלוג צימרמה

ברושור, פסטיצימר, מתוך הבלוג צימרמה

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיצימר

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150571999269654.399497.721654653&type=3&l=e5e8bef444

הערה אחרונה: אין וידיאו, אין, התאורה של החלל החדש לא ממש אפשרה לצלם וידיאו, אם מי מהנוכחים שצילם ויעלה לרשת, אשמח להיות מדווח ולהטמיע.

כמה מאלבומי ההרכבים שהופיעו, מחנה הלהקות:

כמה טראקים לדוגמא, ענן הצלילים:

אמזונה קוס

מכונת הרג

זקא בכריש הגרוב

http://grooveshark.com/album/Zaka+Archive/5610345

9 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s