דיווח מהשטח

נערות ריינס עוברות לרחוב הראשי…

את הנערות פגשתי לראשונה לאו דווקא ברחוב ריינס, היה זה בשדרות רוטשילד, רוטשילד 12 ליתר דיוק, פסטיבל שתמשרה של מונקרייב, פה ושם עוד הספקתי לתפוס שיר או שניים באוזןבר או בלבונטין7, גם את החימום הענק שניגנו לפני המופע של הקליק בבארבי, לאחרונה שמעתי את רועי פרייליך כשהתארח בהשקה של הלהקה השכנה "אנטיביוטיקה" בלבונטין7.

נערות ריינס בפסטיבל שתמשרה. צילום: יובל אראל
נערות ריינס בפסטיבל שתמשרה. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך עם הנערות מחממים את הקליק. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך עם הנערות מחממים את הקליק. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך מתארח אצל אנטיביוטיקה. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך מתארח אצל אנטיביוטיקה. צילום: יובל אראל

נערות ריינס הוא שמה של להקת רוק ישראלית שהוקמה בשנת 2004, להקה היוצרת ומבצעת רוק'נ'רול בסיסי המושפע מהפאנק הרומנטי של סוף שנות השבעים.

שם הלהקה "נערות ריינס" נלקח מתוך "מילון עולמי לעברית מדוברת" של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, מושג ארכאי המתכוונן לנערות שאינן אטרקטיביות, שכדי להימנע מלהיראות עמן ברחוב דיזנגוף הסואן, צועדים עמן ברחוב ריינס הצדדי.

בלהקה חברים הבסיסט גיא גולדשטיין והגיטריסט הסולן רועי פרייליך שניגנו יחד בשנות התשעים, בעיר הולדתם חיפה. כיום מנגן עימם המתופף ניר וטשטיין.

החל משנת 2004 הופיעה הלהקה ברחבי הארץ וצברה קהל הופעות נאמן, עד שבשנת 2008 הוקלט אלבום הבכורה "נערות ריינס" שהושק במרץ 2009 בלייבל של מועדון הלבונטין 7, האלבום  כולל שבעה שירים חדשים וארבעה שירים מאלבומו הביתי הגנוז של פרייליך שהוקלטו בשנת2004 אצל אלידע רמון, אך עובדו מחדש לרגל הוצאת האלבום. כל השירים נכתבו והולחנו על ידי רועי פרייליך. האלבום זכה לתשבחות רבות ובעקבותיו ערכה הלהקה מספר רב של הופעות וצברה קהל מעריצים נאמן ונלהב.

השקת כוסיות לחגיגת המופע. צילום: יובל אראל
השקת כוסיות לחגיגת המופע. צילום: יובל אראל

בשנת 2010 החלו חברי להקת נערות ריינס לעבוד על אלבומם השני שעתיד לצאת לקראת סוף שנת 2011. האלבום החדש, "לשמור על החברים", יכלול 10 שירים חדשים שכתב והלחין רועי פרייליך בהפקתו המוסיקלית של אביחי טוכמן.

לקראת השקתו של האלבום השיקו הנערות סינגל בשם "הילוך איטי", שיר להיט, עצבני וזורם ומקפיץ את הגוף.

הילוך איטי

 היות ושחורות ראיתי,

הלוך וחזור טעיתי,

ביליתי זמן מוגזם בצל

אם זו עובדה היא תבלבל אותי ולא תניח

את דעתי תסיח.

אם להבדיל כבר מאוחר

בין תפל ובין עיקר?

 

כי אם כך זה כבר אמיתי

הכדור שנורה החטיא

המרוץ כבר בעצומו

ואני רץ בהילוך איטי.

 

אני רץ בקלי קלות

אל תוך שיגעון גדלות

אך האם מישהו רץ איתי?

אני רץ בהילוך איטי

 

היות וצרות עשיתי

לילות בקירות בהיתי

גיליתי עניין מועט בך

אם זו סיבה – אז זה נועד להיות כך

להבטיח

את כל מה שלא יצליח

האם להבדיל כבר מאוחר

בין מתחיל ובין נגמר?

 

כי אם כך זה כבר אמיתי

הכדור שנורה החטיא

המרוץ כבר בעצומו

ואני רץ בהילוך איטי.

 

אני רץ בקלי קלות

אל תוך שיגעון גדלות

אך האם מישהו רץ איתי?

אני רץ בהילוך איטי

רועי ורם. צילום: יובל אראל
רועי ורם. צילום: יובל אראל

מוצאי חג ראשון של סוכות, השעה לקראת חצות, דקות ספורות חולפות בין החלפת ציוד של חברי הלהקה היוצאת וההרכב הנכנס של נערות ריינס, רועי פרייליך פותח את המופע בנגינת גיטרה מהירה וקצבית, מלווה במקצבים הבס והתופים של חבריו לטריו העכשווי, הקופצני, העצבני.

המוסיקה של נערות ריינס היא מהירה, עצבנית מה, מקפיצה, תזזיתית, לא נשאר צופה אחד בקהל שלא זז ממקומו, בקדמת הבמה עמדה שורה של נערות ספק ילדות שרקדו ללא הפסקה. גם את חברו של רועי, דן פביאן בלוך, סולנה של "אנטיביוטיקה" ראיתי בקהל, בא לתת כבוד לחבר שהתארח לפני שבועות ספורים במופע ההשקה שלו.

רועי הסולן והגיטריסט לוקח את ההצגה, עם בלוריתו בסגנון שנות החמישים, הבגדים ההדוקים, כאילו והזמן עצר מלכת בין גלידה מונטנה של "אסקימו לימון" לבין קפה נוגה של שולחנות הביליארד.

הכל רץ במהירות, הוא צועק, הוא שואג, מייבב, מניירות של זמר, מכיר את הטריקים הכי קטנים, יודע לשבות את הקהל, אחרי שניגנו סט ארוך ועצבני של שירים, הן מהאלבום שבדרך והן מהאלבום הראשון מזמין רועי את האורח של הערב, רם אוריון, גיבור גיטרה וותיק, להצטרף לנערות ולנגן את המשכו של הלילה.

הקהל שעד עתה רקד, מתקרב יותר אל הבמה, מנסים לתפוס את צמד הגיטריסטים בפעולה, סמרטפונים נשלפים, לתעד לתעד. השמחה באוזן רבה. אולם, באותה מהירות שבה נפתח הערב כך, כששיר רודף שיר ולהיט רודף להיט, המופע מגיע אל סיומו ואנחנו יוצאים אל הלילה הקריר של העיר תל אביב. היה תענוג.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מההופעה באוזן בר

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150347161064654.365316.721654653&type=1&l=9bc806edbf

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close