דיווח מהשטח

ברבורים שחורים בשמי תל אביב

להקת סוונז בהופעה, 12.04.2011 23:00 מועדון בארבי, קיבוץ גלויות, ת"א. היה, צפה, שמע, התרשם וצילם יובל אראל ל"עכבר העיר".
http://www.mouse.co.il

מייקל ג'ירה - ברבור בתל אביב
מייקל ג'ירה - ברבור בתל אביב

בתחילה נראה מתחם הקהל במועדון הבארבי ככנס חיילי המילואים של זמן אמיתי וכמה אוגדות וותיקות מרוקסן המנוחה, כן, הגיל הממוצע בקהל לבוש השחורים ומאפיר השיער \ מקריח נטה לארבעים.

על הבמה ניצבה וניסתה לחמם את הקהל האמנית בלה טר, לבד, בחשיכה כמעט מוחלטת, עם גיטרה חשמלית, ביצעה כמה קטעים מאלבום הבכורה שלה – פולסאר, תשאלו את בן ריפתין, העומד מאחורי הפקה מקומית זו במה דברים אמורים, קודר, מלנכולי ומנוכר.

פרסומת

לקראת השעה 23:00 נשמע זמזום אלקטרוני מחריש אוזניים שנמשך דקות רבות, רבות מידי, פתיחת המופע של הלהקה עם היצירה no words / no thoughts.מתוך אלבומם – My Father Will Guide Me Up A Rope To The Sky. תוך שימוש בכלי הקשה כגונג, פעמונים תלויים ומיני מכונות קלידים אלקטרוניות כפתיחה רועמת ורועשת סימנה את סגנונה המיוחד של הלהקה, דרמטי, חשוך, מוסיקה תעשייתית, המעבירה את המאזין ישירות לאזורי תעשייה של ערים אפורות, מעושנות.

הדרמטיות שניכרה במוסיקה, הזכירה לי את אלבומה של להקת Spooky Tooth ביחד עם פייר הנרי – Ceremony שעסק אף הוא באפלוליות קודרת וזעקה אל השמיים.

לכל אורך המופע שהתאפיין ביצירות ארוכות, קודרות, האווירה באולם הייתה דרמטית, זאת למרות שחלק ניכר מההופעה מייקל ג'ירה, סולן ולמעשה כמעט היחידי שמחזיק את המותג לאורך השנים, עסק בנגינה עם הלהקה כאילו והם בכלל באולפן ולא במופע אל מול קהל תל אביב הצמא לשמוע ולראות, לנגן עם הגב לקהל זו התנהגות גאוותנית מה…

פרסומת

צוות הנגנים שצירף ג'ירה ללהקתו, מקצועיים, יודעים לשלב בין כלי למשנהו, בדרך הנגינה, באופן הטיפול בכלי לאורך המופע וברבגוניות,כך הנגן שהחל את המופע במכות על גבי עמדת הגונג והפעמונים עבר בהמשך לכינור… וכן, אם נטלי פורטמן היתה מרקדת בנעלי הבד הדקות בצד הבמה, נו, על הרמקולים הגדולים, מצד שמאל, היה מתווסף נופך רומנטי מה לחוויה הקודרת והרצינית להחריד.

הקהל מריע לברבורים השחורים
הקהל מריע לברבורים השחורים

ביצירה "הקורבן האחרון" – The Final Sacrifice התחבר מייקל אל הקהל שעמד נדהם אל מול הפאתוס בו קרא הזמר לאלוהיו, הצלוב מנצרת. דרך אגב, זמן קצר לפני המופע, כאשר חיפשתי את הדף עם הסט ליסט שכלל לא נרשם, טרח מייקל מאחורי הקלעים ורשם עבורי בדף ממחברתו את הרשימה המתוכננת של הקטעים במופע, את שיר התפילה לישו משום מה לא כלל בה…ואלו המילים:

Oh Jesus,
Oh Jesus,
You're my only god.
Oh Jesus,
Oh Jesus,
You're my only firl.
I follow you now.
I'll follow you down,
To a dirty black room,
Where the air is gone.
I'll lie down on the table,
And I'll wait for you,
To step inside me now.
Step inside me now.
Come on,
Come on in.
Oh Jesus Christ,
You're my only,
My only God…
If I drink your blood,
I will be like you.
Girl, I want to be like you.
I'll look into your eyes,
And close my mind.
Get out of my mind.
Get out of my head.
Oh Jesus,
Oh Jesus,
You're my only God…

טוב, מסתבר שעלילת דם תמיד טובה לקראת חג האביב….

מחוץ למועדון עדיין ניצבה עמדת מרצ'נדייס בה נמכרו חולצות שחורות וכמה אלבומים, לצד חלק מהם הוצמד דף, מודפס במחשב, עם תיאורים אודות החשיבות שבאלבומים לאספנים – אלבומים שהוקלטו באולפן הביתי, הופצו במספר זעום של עותקים, עטיפותיהם עוצבו בידי חברי הלהקה, ביזאר, ביזאר….

תקרית בינלאומית כמעט ונרשמה עת אי הבנה בין צוות ההפקה של האוזן אלינו הובילה למחיקת כמה קבצי וידיאו נדירים שתיעדו חלקים מהמופע, כשאין הסכמה, אין חוויה…על כן כתבה זו איננה מלווה בווידיאו, צרפתי בתחתית כתבה זו לינקים מוטמעים להאזנה חופשית לכמה מהיצירות שנוגנו אמש במופע, וכן, צרפתי גם את הקטע האסוציאטיבי של "שן רקובה"

לצפייה בגלריית תמונות מהמופע באלבום הפליקר שלי

http://www.flickr.com/photos/tlvcops/sets/72157626488465938/

לעיון בסקירה של עמית קלינג אודות ההופעה, הצילומים – שלי
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,60042,.aspx

לאתר הבית של הלהקה
http://swans.pair.com/

האזינו ליצירה – No Words/No Thoughts

האזינו ליצירה – Eden Prison

האזינו ליצירה של להקת שן רקובה Spooky Tooth with Pierre Henry – Prayer

וידיאו קליפ שצולם במהלך ההופעה – לא חומרים שלי – Swans – Live in Tel-Aviv, Israel – 2011

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: