דיווח מהשטח

עינב ג'קסון כהן – מופע השקה – עץ נופל ביער

מופע השקה לאלבום "עץ נופל ביער", עינב ג'קסון כהן, תיאטרון תמונע, תל אביב, 15.03.2011, 23:00. האזין, גיגל, קרא, הכיל, הגיע, נכח, שמע, צפה, צילם, הסריט, והעלה בכתב רשמים וריגושים: יובל אראל.

עינב ג'קסון כהן
עינב ג'קסון כהן

האלבום

כאשר האזנתי לראשונה לאלבום, בגרסת הרשת, לא הקשבתי למילים, נסחפתי, מבלי לקום ממושבי , אחר המנגינה, צלילי הפסנתר המלווים את שירתה של עינב היו לי כצלילי החליל של הבחור ההוא מהמלין, זה שעדת מכרסמים אדירה הלכה אחריו עד הים….כן, נשבתי מיד בצלילים הענוגים והנוגים, מנגינות עדינות אשר נתנו לי מעין תחושה מהפנטת ומרגיעה, חשתי כי אני מעורסל במעין שטיח עלים בצבע השני ודמותה של עינב גוהרת מעל ושירתה זורמת לה ממעל בחוטי נשימה רכה ומרגיעה.

פרסומת

 

רק בהאזנה שנייה, קשובה ודרוכה למילותיה נגלתה בפני התמונה השנייה, הרובד העיקרי מעל הלחנים, טקסטים מלאי רגישות, תחושות, נוגות וטוהר לבב. שירת נשים לנשים,על נשים, עינב שרה על בדידות, כמיהה לאהבת אישה, מערכות יחסים כואבות, דימוי גוף מעורער ומנגנוני הרס עצמי. (ליה פן, הארץ) . בטקסטים שכאלו, בשירה "חולשה לאישה" הכמיהה ברורה וחדה –

...
יש לי חולשה לאשה בבקשה חלשה
בבקשה אשה שלא מרגישה
יש לי חולשה לאשה עדיף אדישה
אשה בלי חרדת נטישה

פרסומת

היא גוברת ומתחדדת יותר בשיר "לא כוחות" –


כמה שאני
אדבר גלויות
היא לא יודעת זה כואב
לישון עם האויב
וכמה שהעיר הזאת ואני
זה לא כוחות
היא תנעץ שיני זאב
לישון עם האויב

אני מאזין וממש חש את אצבעותיה הארוכות נוקשות על גבי הקלידים בעדינות.

וכאן אני רוצה לציין כי האלבום העטוף באהבה רבה נעשה בשילוב ידיים וחברות אמיצה של אמנים ואמניות רבים, מיכל גבע, חברת הילדות (כן מגן הילדים הן ביחד) שהעניקה קולות רקע מלווים בחלק מהשירים, ונעם נבו, ואיה – בלי החתיכים, רונית רולנד, יהודה עדר, כן עדר מלהקת תמוז, המורה מרימון – עינב מספרת לנדב הופמןיהודה עדר איתר אותי בחצר בית הספר, בראיית הרנטגן שלו זיהה אותי מתחת לקליפות ובעצם יילד ממני את השיר הראשון בקורס מאד מיוחד שלו. מאותו הרגע זה היה כמו סכר שנפרץ. אמנם לאט ובזהירות, אבל מאז אותו הבוקר לא הפסקתי. וכמובן שאני רוצה לציין את הנגנים באולפן – עידו שטרנברג, גיל לואיס, קרן טפרברג, אבנר קלמר, מאיה בלזימן, גליה חי, אייל תלמודי, ועל כולם מנצח בהפקה המוסיקלית והעיבודים ניר אוורבוך.

עם הפסנתר בתיאטרון תמונע
עם הפסנתר בתיאטרון תמונע

המופע

מופע השקה לאלבום בכורה, בשפה העברית, למוסיקאית מקומית, ממוקדת בהוויה התל אביבית – השירים שלי כבולים בשלשלאות אל העברית, שהיא במקרה השפה היפה ביותר בעולם בעיני, כך מצהירה עינב בשיחה עם גולשים בפורום רוק ישראלי תפוז

טוב, זה באמת היה שוס אמיתי, עשר בלילה, המדרכה ברחוב שוניצינו, בפתחו של התיאטרון גדושה בקהל רב הממתין לסיומה של הצגת התיאטרון המקדימה, זה אמור להיות מופע ישיבה. וכשנפתחות הדלתות והקהל מתחיל לזרום פנימה נאלץ יהונתן ק. לאמר למספר אנשים, אני מצטער, המופע סולד אאוט.

אכן, האולם התמלא, פנים רבות מוכרות, חברות וחברים שהגיעו לפרגן ולהשתתף בחגיגה האישית של עינב, משפחה, שותפים ליצירת האלבום, חברים משורת המוסיקאים, רשימה ארוכה, חלקם כבר מוזכר למעלה. יהונתן דואג שהקהל יכנס, שהמופע יתחיל בזמן. 23:00 האורות כבים, מחיאות כפיים, נורה צהובה מאירה באור מעומעם ורך על הפסנתר, כן זה הפסנתר האישי של עינב, מישהו דאג להובילו מביתה עד הבמה.

עינב עולה בגפה לבמה, מתיישבת אל מול הפסנתר ופותחת בשיר "חרב סוכות" –

….
בדרום העיר הרוח די קרה
אנחנו באותה סירה
אבל כל ערב
שריון מול חרב
גב אל גב

שלושה שירים מבצעת עינב בגפה, רק היא והפסנתר, הקהל שבוי באווירה, עינב פונה אליו, מברכת ומחייכת, החגיגה הפרטית מתחילה.

עידו עולה אל הבמה ומלווה מאותה בנגינה על הסינטי והגלוקנשפיל, עינב עוברת לשיר "קור כלבים", צמרמורת..אט אט עולים הנגנים – טל תמרי על התופים, גיל לואיס בבאס וגיטרות ואידית מינצר בקרן יער וחצוצרה. אורות על הבמה, חמימות. "ניתוח לב פתוח" ועוד…המופע מתחיל לנסוק אל על, אין ספק,קסם באוויר. הם, הנגנים, מעטרים את הלחנים, המילים, בעדינות, ברגישות.

כולם יורדים, עינב נשארת שוב לבד, רק היא, הפסנתר והנורה הצהובה, שרה את "27" –


הגוף שלי
משתנה
ואין לַזה עֶד
ואין קונה

הו עינב את כל כך צעירה וכבר חוששת מהזמן והגיל…הנגנים חוזרים לבמה, המופע ממשיך לזרום, וכבר מגיע לסיומו, הנה ועינב עוברת לשיר הסיום, לא לפני שהיא פורסת את התודות לכל מי שלקח חלק וסייע בהפקת האלבום והמופע, שיר הנושא "עץ נופל ביער" חותם את המופע, עינב והנגנים יורדים מהבמה, מחיאות כפיים.

בחזרה לבמה, הדרן, הפתעה, אל עינב ליד הפסנתר מצטרף שלומי שבן, מנגנים בארבע ידיים, שלומי לוקח את הנגינה, הם שרים בדואט – "לא להעיר את החיה" –


לא להעיר את החיה
נשכח מה שהיה
ונשאר ביחד
רק לא להעיר את החיה

וממשיכים הלאה…שילוב מנצח, הרמוניה מושלמת ביניהם, הקהל לא מסוגל להתיק עיניו מהבמה,צמא לעוד, שלומי שבן יורד, עינב נשארת לשיר אחרון בהחלט, "שני לבבות", עינב אומרת – זהו השיר הראשון באלבום הבא, חשיבה נכונה, מבט קדימה.

המופע מסתיים,, 15 שירים שמלאו את הקהל ברגשות ותחושות, מנגינות והבנות, יוצאים ללובי, האלבום החדש מחכה לקונים, מהדורה מיוחדת וחגיגית, כולל דיסק בונוס מיוחד. שווה, שווה מאוד. הלילה השחור מחכה לקהל הזורם לאיטו החוצה, עוד נושא בקרבו את התחושות המיוחדות.

עינב ג'קסון כהן ושלומי שבן
עינב ג'קסון כהן ושלומי שבן

שתי מילים לסיום

לאלישבע – אימא של עינב – איזה אושר לך, בת שכזו.

לצפייה באלבום תמונות מתוך המופע בגלרייה שלי בפליקר

תיעוד שלי מהמופע באתר חדשות המוסיקה
סיקור של נדב הופמן על המופע באתר מיוזיק ספוט, תמונות ווידיאו שלי

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: