מהו הסוד של נאג' חמאדי?

מי, מה, למה, איך ומדוע, ניסיון שנדון מראש לכישלון לפצח את גרעין התעלומה של הלהקה, רדף, צפה, כתב, חיפש, מצא, העתיק והדביק, תוך אזכור וקירדוט כמובן, וצילם וצילם וצילם ואף הסריט: יובל אראל.

מי ומה?

חברי להקת נאג' חמאדי הם אנשי תקשורת מוכרים ועסוקים, אבל בזמנם הפנוי הם משתוללים על במות מועדוני רוק חשוכים בעיר תל אביב – כתב מעריב הימני אראל סג"ל – בגיטרת באס, כתב החברה הסמולני בגלובס דרור פויר על המיקרופון, האיש שלנו מאחורי קווי האויב מטעם ערוץ 10 אור הלר – בגיטרה חשמלית (החליף את דן ויצמן), הכתב לענייני גאדג'טים ומושא לקנאה בערוץ השני דרור גלוברמן בקלידים ועורך הגרפיקה של החינמון של אדלסון – טל לזר מכה בתופים, הם אוהבים לתת בראש, לדפוק וויסקי וארק ושלל מיני אלכוהול

מהיכן שאבו את השם המוזר? ישנה סברה עממית רווחת הטוענת כי אחד מחברי הלהקה בגלגול הראשוני שלה, עומרי אסנהיים היה אמור להכין כתבת תחקיר על מחבל בשם חמאדי, מכיוון שטחן להם בראש על הבחור הזה, נדבק בו הכינויי נאג' (מלשון ניג'ס) חמאדי שאומץ בהמשך כשם הלהקה.

במהלך ההופעות של הלהקה הם נוהגים לציין ולאזכר את השם בפירוש אחר לחלוטין – הם מדברים על עיר במצרים בה נחשף אוסף פפירוסים המתעד את תחילת הנצרות – נגע חמאדי (נכתב לעתים נאג חמאדי; מערבית: نجع حمادي) היא עיר במצרים השוכנת על הגדה המערבית של הנילוס, מרחק של כ-80 ק"מ מלוקסור. כיום מתגוררים בעיר כ-30,000 תושבים, רובם חקלאים.

היסטוריונים וירטואליים מציינים כי העיר הוקמה על ידי מוחמד פאשה חמאדי, על מנת לשכן פליטי הכיבוש הבריטי, בתקופת מלחמת ההתשה פשטו צנחני צה"ל על המקום באחת מפעולות הנקם.

המוסיקה של הלהקה היא די מגוונת, הם לא נצמדים לסגנון אחד ברור ונעים בין רוקנ'רול לפופ, גראנג' ובלוז, למעשה המוסיקה משמשת את חברי הלהקה רק כעיטור לשירים, המסר המועבר במילות השירים הוא החשוב. כאן הם די מזכירים לי את המשוגע הגאון המנוח פרנק זאפה, אף הוא ידע להעביר מסרים ביקורתיים, חצופים, גסים ונועזים כלפי החברה באמצעות מילים הנעטפות בלחנים ומוזיקה מגוונים, וכן, גם לו וגם לסולנה של נאג' יש זקנקנן בלתי קונוונציונלי.

השירים של נאג' חמאדי עוסקים רובם ככולם בביקורת מרומזת ולעיתים אף בוטה כלפי החיים והסביבה, פה בארץ חמדת אבות לא מתגשמות כל התקוות……

גם אם תתאמצו חזק לנתח את המסרים החבויים בשירי הלהקה – כמחאה, קדרות, עצבות ודיכאון זה יהיה ממש לא מעשי מהסיבה הפשוטה – לא, הם לא באמת להקת מחאה, הם די סרקסטיים בהתבוננות שלהם על החיים והסביבה:

צבעוני מבחוץ
שחור מבפנים
שמש בשמיים
בנפש עננים
מה שאתם רואים זה לא באמת
מבחוץ אני חי, מבפנים אני מת

החיים יפים, זה לא יתואר
החיים יפים, אני מכוער

השיר "שיכור", בכלל לוקח את המאזין למקומות אחרים, דרור יורד מיטיב לתאר באופן ריאליסטי את מעמדו של הבליין לרגע, האפוף אדי אלכוהול אבל בקצה פדחתו מקננת הידיעה כי מחר בבוקר, החיים חוזרים למסלול המשמים, חומות, מחויבויות וכהנה וכהנה:

עוד אחת אחרונה, וזהו מספיק
שתיתי יותר מדי, אני לוקח מונית
מתיישב מאחורה, אומר לנהגוס:
ז'בוטינסקי פינת יהושע בן-נון, בוס

סע מבן יהודה, זה הכי פשוט אבויה
רק תעשה טובה ותנמיך ת'קשר
אם 'תה מעוניין בתשר
העיר מתה לגמרי בשעה הקשה הזאת
אשמורת שלישית, יום רביעי, כבו האורות

זו שעתם של כל המכורים, הקרועים, הגמורים
מהחורים הם יוצאים, אל החורים הם חוזרים

אני שיכור
ומאוחר
ויש לי עבודה מחר

וכן, אתה המאזין אף פעם לא יודע האם ישנה כוונה סמויה בין המילים, או שמא הן צנחו מהשמיים…

אין מופע אחד של הלהקה דומה למשנהו, מרגע עלייתם לבמה ובמהלך ההופעה בין שיר לשיר מתבלים חבריה את השיח כסובב סביב אירועי השבוע, על כל אינצידנט יש להם מה לאמר, מה להגיב, מה לבקר, שהרי אמרנו, מדובר באנשי תקשורת וקצת קשה להם להפריד בין הלחם לשעשועים…

בדוגמא אחת נועזת במיוחד חזיתי במהלך הופעת הלהקה בבלום בר הצר והצפוף, שם במעלה המדרגות בין המלך ג'ורג' ושנקין – דרור, הזמר בעל רעמת האפרו והשפם המנדריני מה היטיב להפליג באי שבחיו (חסרונותיו) של אחד מבכירי עולם הפשע שנפח את נשמתו כמה שעות קודם לכן, אני חרדתי בשבילו, בשביל דרור….

העתיק והדביק

אחד הבלוגרים של קפה דה מרקר, משה בלמס, מיטיב לתאר את ההתרחשות על הבמה – "הדיבור על הבמה מתנהל בעיקר בין פויר וסג"ל והוא ספונטני, מגוחך, סטירי, שנון ומשתלב יפה בנינוחות הכללית של ההופעה. הסאונד של הלהקה יכול, איך לומר, להתקדם קצת, אבל הטקסטים ברובם פשוט מקסימים. שירים שנעים בין היומיומי לקיומי, רוויים אירוניה ואבסורד המעוגנים במקומי ובאוניברסאלי גם יחד ומוגשים בשילוב של חן ביישני ופראות חושנית נדירים"

גם רונית נוביק, מנהלת, מפיקה ועורכת העיתון לתרבות והאמנות "נטו ארט נט". כותבת כמה מילים על התופעה הזו – "מוסיקת רוק נטולת חן, מילים גסות וקללות מתעופפות באוויר, מתגרות, משתלחות עם כלי הנגינה הרועמים. עיתונאים שעל הבמה "קורעים את העניבות" ומתפרקים….במבט ראשון נראה כי מדובר בנערים בגיל העשרה אשר מתמרדים ויוצאים כנגד הכול, אך במבט שני, אנו פוגשים בחמישה עיתונאים ידועים בגילאי ה-30 פלוס, מוכרים בתחומם. שלא מסתפקים בלהישמע בפן 'מעונב' ורציני במדיית התקשורת, אלא רוצים להישמע ולהראות בצד הפראי והמוסיקלי שלהם. צד שרחוק מלהיות עדין ונעים לאוזן."

למה, איך ומדוע?

לנאג' חמאדי יש קהל די אדוק, בנהייה אחר ההופעות המתקיימות לעיתים די נדירות, קחו למשל, בעצם, לא למשל אלא בכוונה מלאה, את דפנה טלמון, נו, דפנה מפרוייקט "מרכיבים", זו המגיעה מעת לעת להופעות ברחבי העיר ותוקעת את עדשת מצלמתה בזויות ייחודיות. שאלתי את דפנה, "את כאחת המעריצות המכורות ללהקת נאג' חמאדי, תני לנו, לי ולקוראים, את הזוית שלך על העניין. וזה מה שדפנה נתנה:

אז מה יש בהם בנאג' חמאדי שגורם לי לבוא שוב וגם שוב, טקסטים משוננים, הומור כזה כמו שלי, שכונה ותחכום. אה וכמובן גם מוזיקה קלילה ומעולה בה בעת.

הרבה לפני שהגעתי להופעה הראשונה, שלי, אמר לי פויר במפגש אקראי ברחוב לבוא לראות הופעה שלהם, הנהנתי. טוב, לא באתי ממש באותה הזדמנות. לקחתי את הזמן. אבל מרגע שבאת פעם אחת, כבר לא תוכל להיגמל מזה.

חוץ מזה, פעם בהתחלה זה היה בכלל מחזמר, ולא יודעת אם זה הזמן להודות, אבל קצת התאהבתי בעזרא. כל העניין הזה עם הציפורן החודרנית, עורר בי חמלה. אבל אז החמאדים הרגו אותו ומופע הקאלט קיבל כיוון קצת אחר.

ניסיתי להביע את דעתי, לא עזר לי, מת זה מת. לך תריב עם אדם דתי, בכל זאת יש אחד האוחז בבאס. לבסוף הכניעו אותי והמשכתי להגיע ככה, כמו שאני ואף לצלם.

פויר הוא הצרצרוק, צרצר שעושה רוק, וערימת התלתלים מצטלמת אחלה דרך אור ירוק או אדום או סגול.

בקיצור שאמשיך לזיין בשכל?שכן זו ההוויה, לא. פשוט בואו להופעה הבאה. מ.ש.ל

ולראיון הלא בלעדי לחלוטין – חברי הלהקה שואלים את עצמם שאלות וגם עונים….

מה זה נאג' חמאדי?
"נאג' חמאדי היא להקת רוקנרול הפועלת מאז 2003".

מה זה השם הזה?
"בנאג' חמאדי שבמצרים נתגלו מגילות גנוזות מהמאה הראשונה לספירה שהציגו לעולם את הקונספט של מלחמת בני אור בבני חושך. שם טוב ללהקה".

לא היה שם גם מבצע של הצנחנים בפיקודו של מתן וילנאי?
"נאג' חמאדי לא שמים זין על מתן וילנאי".

יש לכם גימיק?
"אנחנו להקה של עיתונאים ואנשי מדיה.

האם זה מה שאנחנו זקוקים לו, עוד להקת עיתונאים?
"בהחלט".

איך הייתם מגדירים את המוזיקה של נאג' חמאדי?
"רוקנ'רול פועלים נבואי אינטליגנטי למחצה; מוזיקה לאנשים שיש להם חיים".

אפשר דוגמה?
"אני שיכור ומאוחר / ויש לי עבודה מחר"

ולסיכום: את הסוד לא פיצחתי, האמת שאין טעם לפצחו, הדבר החשוב הוא להשתדל ולהגיע להופעות של הלהקה, להקשיב קשב רב ולצחוק,לשתות, וליהנות, זו משמעות החיים, לא?

הלינקוקים:

הערוץ של הלהקה ביוטיוב

ביצוע בכורה לשיר חדש – וואלק העתיד

טל לזר המתופף נותן גרונו בשירה

אראל סג"ל ואור הלר באוזן בר

האופרה "עזרא" (חלק ראשון מתוך שישה צמודים)

נאג' בהופעה בסאבליים (שלושה קליפים צמודים)

עם אור הלר באוזן בר

אראל סג"ל

נפרדים מהבלום בר הישן 21.11.2008