במסגרת אירועי פסטיבל המוזיקה הגדול בישראל הנערך בימים אלו בראשון לציון התקיים אמש המופע החדש של רבקה זוהר "כמה אושר" אשר ארחה את מירי מסיקה בהיכל התרבות העירוני. נציגנו שי שיר וטלי ספיר הגיעו למופע כדי להביא את הרשמים והצלילים. צילום תמונות – אמנון אייכלברג.
רבקה זהר יוצאת במופע חדש ומיוחד, על ציר הזמן שלה ועל תהפוכות חייה – החל מצמיחתה בשנות ה60-70, עבור בהתמכרותה הקשה להרואין בארצות הברית ועד לשיקומה וחזרתה לארץ, כל זאת בהפקתו המוזיקלית המשובחת של לירון לב.
באולם הרחב של היכל התרבות בראשון לציון לא נשאר אף לא מקום אחד פנוי, כל הכרטיסים למופע ההשקה אזלו. זהר עולה לבמה עם גלביה לבנה ורגליים יחפות ופותחת בשיר בערבית באקפלה. על הבמה מחכים לה קלרינט, צ'לו, גיטרה קלאסית, מנדולינה, פסנתר כנף ומסך ענק עליו מוקרן וידאו ארט, המלווה את המופע באיורים מינימליסטים מלאי רגש. צלילי הלהקה מאוד אורגניים כמו קול פעמוניה הצלול של זהר, שחגגה השנה 70 שנות קיום. קולה חותך את האולם ולא מסגיר כלל את גילה.
כבר בתחילת המופע, ביצעה את "הדרך אל הכפר" בעיבוד מוזיקלי עם נגיעות ערביות שלווה בסלסולי המנדולינה. זהר רוקדת על הבמה, כאילו בריחוף, היא מייצרת תחושה של אירוח בסלונה הפרטי והיא עדיין בכותנתה.
היא מתחילה מהסוף, עם שיר שכתבה לביתה תמה, כאחרית דבר. זהר מקדימה בתובנה מחיה המורכבים, ואומרת שלפעמים, החיים מובילים אותנו אל שוקת שבורה. הגדולה היא למצוא את השמחה ולהמשיך ולהתרומם. "וניסיתי לחזור, להדליק את האור, במקום בו עצמתי עיניים" שרה זהר לביתה "והייתי שרה לך קרוב קרוב, עד שלימדת אותי לאהוב" עם המילים הנוגות, קינת הצ'לו וציור הילדה עם עיניה הגדולות על המסך, האווירה המלנכולית על הבמה ונושא היחסים בין אם לבת, על רקע ההיסטוריה הפרטית של זהר, גרמו לי להזיל דמעה. ואז במעבר מושלם, כאילו על מנת להקליל את האווירה, ביצעה את "חמוריקו" של נתן אלתרמן, בדיוק בזמן המתאים.
מירי מסיקה הצטרפה לבמה, כניגוד מוחלט לזהר. מסיקה בשמלה שחורה צמודה אל מול הלבן המשוחרר של זהר וכמו שמסיקה תארה זאת "אנחנו כמו יין ויאן, אך כששרים, הכל אותו דבר כי הנפש זהה". הן ביצעו יחד את "זמר שלוש התשובות", וניכר שמסיקה כאילו מיתנה את אישיותה הדרמטית והתאימה עצמה לפשטות של זהר, אך לא את קולה הענק. מירי מסיקה בצעה גם את "מאמי" ואת "לשם" בעיבוד מקסים, אליו הצטרפה בפזמון גם זהר ונפרדה מהבמה.
ב-2012 פגשה רבקה זהר בחור צעיר אשר את שמו לא הכירה, את לירון לב. הוא השמיע לה שיר אשר פתח פרק חדש בחיה. הקשר ביניהם הוא מעבר לשירה. השיר הוא "תיקון כללי" מתוך האלבום המשותף שלהם "לא כמו אתמול".
בין שיריה שלה ביצעה גם קאברים, אחד מהם "Your Ghost" אשר, בכנות, נשמע כאילו נכתב עבורה. ממש חיכיתי שמייקל סטייפ יכנס לקול שני.
ב"על כפיו יביא" להערכתי, כל הקהל הצטרף בשירה והאולם נצבע במסכים שהורמו לצילום. לאחריו ירדה מהבמה וחזרה להדרן בצורת מחרוזת, שהיוותה, לפרשנותי, מעין תקציר תולדותיה. תחילה "שכב בני" שיר ערש ששרו לה בילדותה ולאחר מכן שרה לביתה, לאחר מכן "מה אברך" ממלחמת ששת הימים, ימי תחילת דרכה המוזיקלית, המשך בשיר מתוך "אירמה לה דוס" בו השתתפה, עברה לתקופת ההתמכרות שלה עם "גשם בעיתו" ממועדון הפינג'אן (-אבל רבקה, זה לא שיר שלך –נכון, אני על סמים), ביצעה מחווה מתבקשת לאיימי ווינהאוס עם "Rehub" וסיימה עם תקופת ההתאוששות. אם אתה נופל – קום, החיים מאושרים – Fight for it! שיר הסיום, כמתבקש, היה "הלאה". היה נהדר!
וידאו
ועוד אחד עם מירי מסיקה, Go Live
כתיבה מדהימה!
תודה ❤