קחו את נטלי פרץ, הבחורה ששרה עם תזמורת פירקת אלנור ואף הופיעה עימם באינדי סיטי הירושלמי, זו שבקיץ האחרון שמעתי אותה ואמרתי לעצמי "זהבה בן החדשה", נטלי, מרוקאית מלידה השומרת על הצביון המזרחי האותנטי ומבצעת מוסיקה מזרחית אמיתית שאוהבי הז'אנר המכורים כל כך צמאים לה. אימצה את השיר שכתבה והלחינה למענה דנה לפידות, יוצרת ומבצעת בעצמה שממותגת וממוצבת במקום טוב בסצנה המזרחית, ומגישה אותו כפי שרק ווקליסטית השוחה בתחום הזה של עצב והבנה יכולה לשחות, לי לא נותר מעבר להמלצת האזנה, למזוג לעצמי כוס של ערק עם כמה קוביות קרח, למולל ביד סיגר מרוקאי ממולא בבשר טחון ותבלינים ולנענע את ראשי יחד עם הנפת ידיים מעורסלת כאילו והייתי מנוי של קבע באחד ממועדוני ההארד קור של הסצנה, בחייאת, איזה חלומות יש לי, אבל ברצינות, איזו קלאסה נטלי, אני מקשיב להגייה הברורה של המילים, עוקב אחרי הנרטיב ומגלה אמפטיה אמיתית לסיפור העצוב שהיא שרה, בא לי לחבק בעצמי.
