המופע של ג'ייקוב קולייר, הדבר הבא בתחום היצירה, מוצארט החדש. מועדון בארבי, שני, 15.05.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.
נפלה לי הלסת, פאקינג הבנאדם הזה, הכל כך צעיר ונראה כמו נער המיס והפיל את כל הנוכחים שמלאו את החלל במתכונת הגדולה של מועדון בארבי לרצפה.
רגעים ספורים לפני תחילתו של המופע אותו חימם ספי ציסלינג המלווה בעמרי שני על הבס, נעם חבקין בקלידים ורועי ראמי על התופים העומד לחגוג את השקת אלבום הבכורה שלו בול בתאריך 29 במאי במועדון האזור (תרשמו ביומן ותתארגנו) במשך חצי שעה עם צלילים הרקומים בתוך מחוזות הג'אז, המוזיקה אתיופית, הFאנק וההיפ הופ, סיפרו לי יודעי דבר כי הבחור שצפוי לתת את המופע המרכזי מנוהל בידיו של לא פחות מאשר קווינסי ג'ונס, רבאק, לאיש שאמור לעלות על הבמה יש עדת מעריצים ביניהם תמצאו את הרבי הנקוק, צ'יק קוריאה, סטיב וואי, ועוד מולטיטלנטים, כששמעתי זאת נפלט לי מהפה – "אה, זה כאילו ג'ימי הנדריקס היה מעריץ של סינגולדה למשל?…" משפט שלווה בחיוכים, משפט שאת ההיגיון המטאפורי שלו קיבלתי כהוכחה בהמשך כאשר הבחנתי במספר דמויות מפתח מתחום המוסיקה המגיעות למועדון ומתערבבות בתוך כל הקהל האדיר שרוב רובו היו סטודנטים מבתי ספר למוסיקה.
עם כל גלי ההתרגשות שמתחוללים בי עד עכשיו אנסה להתאפס ולהתמקד במה שהיה – אז אכן בשעה עשר עולה לבמה הבחור הצעיר שנראה כמו נער, ג'ייקוב קולייר הוא כולו בן 22 בערך וכבר מוכר בתור אחד היוצרים הייחודיים והחדשניים הפועלים בעולם כיום, ג'ייקוב מתחיל בקונצרט של איש אחד עם הרבה כלים וקולות, מקלדות, פסנתר חשמלי, פסנתר כנף, קונטרבס, גיטרה אקוסטית, בס חשמלי, מערכת תופים וכלי הקשה, מבצע אימפרוביזציות לקטעים מוכרים ופופולאריים לצד יצירות מקוריות הנעות בין עולמות הג'אז, שירת א-קאפלה, מקצבי גרוב, אווירת פולק, יסודות מעולם המוסיקה הקלאסית, קורטוב של טריפ-הופ, צבעים של מוסיקה ברזילאית, תבליני גוספל, נגיעות של סול והרבה הרבה אימפרוביזציה שטורפת את כל הביצועים לסאגה אחת מושלמת ואדירה, מעודנת, קצבית, מרגשת, מאתגרת, מעניינת, מסתורית וקלילה, מטריפה את החושים וממלאת את השכל בהערכה רבה לגאוניות העומדת על הבמה, לא לחינם הבחור הזה אוחז מעל המדף בביתו שני פסלוני פרסי גראמי שזכה בהם רק השנה, גאון, גאון מוסיקלי.
ברגעים הספורים בהם עצר כדי לתקשר עם הקהל בקטע של הדרכה (מעין המשך לכיתת האומן שהוביל בבית ספר רימון בשעות הבוקר…) הוא מצביע על הציוד המלווה אותו, במיוחד על המצלמות המוצבות מעל הבמה, האחת בחזיתה מסתירה קמעה את פניו והשנייה בצד מול מערכת התופים ומספר כי אלו מסרטות של אקס בוקס המחוברות לתוכנה ההופכת את הויז'ואל לארט המדהים שמרצד מאחוריו מעל המסך הענק, אפקטים של מריחות שכפולים והקפצות קלסטר פניו לצד קומפוזיציות דיגיטליות או קטעי סרטים מאויירים יוצרים אפקט מדהים המוסיף המון לאווירת הצלילים והביצועים שעל הבמה בשירה הרמונית העטופה בשכבות צלילים ונגינה בו זמנית על כלים שונים המתחברים כולם ללופר המשמש בתפקיד המנצח על התזמורת הענקית של האיש האחד.
המופע אותו הגדרתי בתחילה כמעין פרויקט בוטיק של שוקי וייס המתמחה במיוחד במופעי ארנות ופארקים, היה למעשה וואחד חתיכת איכות ללא פשרות, תשאלו את כל המוסיקאים שמלאו את האולם בחלקו האחורי, אנשים באו למפגש עם המשיח, והוא לא בן דויד, בסך הכל קוראים לו ג'ייקוב. אשרינו שזכינו.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל
וידאו, צילום אדוה אראל
האזנה ורכישה מקוונת לקטעים שמנגן ג'ייקוב במחנה הלהקות
