אביתר בנאי חוגג את השקת אלבומו "לשונות של אש" בהיכל התרבות של תל אביב, רביעי, 22.03.2017. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.
כנס האמונה המוסיקלי הכי גדול שהתקיים לקראת חג החרות, כך בפחות ממניין מילים אני יכול להגדיר את המופע המצוין של אביתר בנאי, מוסיקאי, יוצר, מלחין, זמר וכמובן נצר למשפחה המוזיקלית הכי מפורסמת בישראל. לא רק אפיקורסים מסורתיים כמוני, אלא אולם שלם נשאב אל האווירה התורנית מוסיקלית רוקנ'רולית ישראלית מלאת מלודיות.
אביתר בנאי ניצב במשך למעלה משעתיים מלווה בהרכב נגנים שכלל את עמית יצחק בגיטרות, אברי בורוכוב בקונטרבס, רועי חרמון בקלידים ומחשב וז'אן פול זימבריס על התופים והגיש לקהל שמילא כמעט עד אפס מקום את מושבי היכל התרבות של תל אביב עשרים ושישה שירים כשהוא פותח עם שירי אלבומו החדש "לשונות של אש", השישי במספר למניין אלבומי האולפן שאביתר השיק ומצרף אליהם שלל רב של שירים מתקופות שונות, רובם ככולם הם להיטים של ממש הצרובים בדי.אנ.אי הישראלי כחלק מפס קול ששזור כאן בשנים האחרונות המחבר בין אמונה יהודית, שורשים, משפחה, אהבה, תרבות, דעתנות, הבעות דעה, חיבוק ותודעה עצמית הנמחצת ומתבטלת כמעט אל מול האמונה באל עליון כל יכול השולט בחיי האדם.
תריסר שירים יש בו באלבום, מניין מהם של אביתר מילים ולחן, למעט "הושענה" שמילותיו נלקחו מספר הספרים ו"אתה" שכתב רבי יצחק מברדיצ'ב, שואב מהמקורות אביתר…
במהלך המופע, מצא אביתר במספר הזדמנויות את הרגעים הנכונים לעצור ולדבר, לומר דברים, על החיים, על הפופוליזם, להתבדח על שלוליות ומדמנה כתוכניות ריאליטי, במיוחד זו שמצמיתה צופים אל המסך הקטן במעקב אחר חייהם של אחרים, על פוליטיקה עכשווית, מתגלה כ"שמאלן" חובש כיפה ומגחך על כותרות העיתונים במשחקי המילים, למשל גאולה אבן שבדרך לתאגיד השידור החדש.
את אביתר ראיתי לראשונה ממש לפני כשלוש שנים, מועדון בארבי, המפגש הבא היה במסגרת מופעי פסטיבל מדיטרנה באשדוד, שם, אז, אל מול הרוח הקרירה של הים, באמפי החדש, הגיש יחד עם אביב גפן מופע משותף של ניגודים, חילוניות לצד אמונה. מאז הספקתי לפגוש אותו כאמן מופיע במספר הזדמנויות נוספות, משלים את החלל והחסר.
הערב, כאן בהיכל התרבות היה כולו אמונה, אמונה ביצירה, אמונה באלוהות, אמונה בחיים, המופע, שהופק מוסיקלית בידיו האמונות של אסף אמדורסקי, עמו צעד בתחילת הדרך, עם אלבומו הראשון לפני עשרים שנה, שגם מושג זה היווה חלק מסיבות החגיגה העכשווית. לרגעים דמיתי ושיוויתי את אביתר אל אותה סוגת זמרים יוצרים חדורי אמונה יהודית הסוחפים אחריהם קהל חובש כיפות או שביסים, דוגמת יונתן רזאל, ישי ריבו ועוד, סגנון מוסיקלי המחבר רוק קלאסי עדכני ישראלי מועשר הפקתית הנותן מקום של כבוד לטקסטים, למילים, לשפה כמגישי מחשבות ורעיונות עם עטיפה מלודית נכונה וממכרת, אך היו גם רגעים שראיתי בו את הניצוץ הזה, הנחשף לחלקיקי שניה של הרוקר הפרוע, שלא זורק חשבון וקורא תיגר, מעין שתי ישויות הטמונות באדם אחד, הופכות אותו לדמות אמנותית מעניינת.
המופע עצמו, עשוי נכון, מושקע, ויז'ואלית, סאונד, נגנים מלוטשים, הפקה מוסיקלית מהודקת, עבודה נכונה של אסף אמדורסקי לצד הפקת האולפן של תמיר מוסקט, כל אלו יחדיו הובילו אמש את השעתיים בהיכל התרבות לחוויה מענגת, מזקקת, ומותירה רשמים מצוינים בסופו של הערב.
הערב הסתיים עם שני סטים של הדרנים, בסט הראשון מזמין אביתר את אמדורסקי להצטרף אליו בגיטרת בס ושירה, הסט השני היה כל כולו מוקדש פנימה אל המשפחה הקרובה, פותח עם מחווה לזכרו של אחיו המנוח, מאיר ז"ל וסוגר עם "אבא", משפחה אלוהים, חיים אמונה.
ליין אפ: פרגולה, מתנות, עכשיו, לשונות של אש, אדם נזרק, עומס יתר, אותיות פורחות באוויר, אור בצל, אב הרחמן, יפה כלבנה, עד מחר, איי לאב יו, איילת השחר, יש לי סיכוי, תמיד לפני הגשם, הושענא, לילה כיום יאיר, גנב, תל אביב, תחרות כלבים, הדרן ראשון: מנגינה יקרה (עם אסף אמדורסקי), השמיים הכחולים , שמתי לי פודרה, הדרן שני: שביר, שוב מלבלב, אבא.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
