על דרך המלך

מופע המוקדש למוזיקה ופיוט עם האמנים אביב גפן ואביתר בנאי, ברי סחרוף ועמיר בניון, מיכה שטרית ונטע אלקיים, נינט ושי צברי התקיים אמש, יום ראשון, 25.09.2016 בהיכל התרבות בסימן קירוב לבבות. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

שמונה זמרים יוצרים מהאיכותיים שבארצנו מתקבצים לכדי זוגות זוגות ושילובים בלוויית טובי הנגנים כדי להרים ערב שירים בסימן יהודי בשלהי חודש אלול הנקרא חודש הרחמים למאמינים באמונת עם ישראל. הפקה מרשימה ביותר מבית היוצר של נענע דיסק חוברת אל מערכת העיתון בעל האופי היהודי הלאומי "מקור ראשון" מבית קבוצת התקשורת "ישראל היום" הממלאת את מושבי היכל התרבות בתל אביב עד אפס מקום עם קהל מסורתי ודתי לאומי בורגני המתהדר בלבושו כדי לכבד את המאורע.

גם הבלוג מזהה את ההזדמנות, למרות שיווקו של האירוע באורח מוכוון וממוקד לקהל יעד הטבעי של קוראי העיתון לא נעלמת מעיני המודעה על קיומו של הערב ולאחר "משא ומתן" קצרצר מספר ימים קודם לכן אני מוצא את עצמי מגיע אל היכל התרבות על מנת לטעום, לתעד ולדווח…

אין ספק שכסף רב נשפך על ההפקה הגרנדיוזית הזו, הכרטיסים שנמכרו או הוצעו לקהל הקוראים במחירי רצפה ממש כיסו באופן סמלי ביותר את הוצאות ההפקה, אך לטעמי עדיף "לשפוך כסף" על הפקה שכזו המכילה שמונה אמנים מקומיים גברים לצד נשים, מאמינים לצד חילונים גמורים, אמנים המזוהים עם הצד השמאלי של המפה מחד והצד הימני של המפה מאידך, בבחינת כל ישראל אחים או במינימום חברים, זאת במיוחד בניגוד לידיעה שעמדה בכותרות סצנת המוסיקה בתל אביב רבתי אודות אירוע מוסיקלי בסימן עשרת ימי תשובה שתוכנן להתקיים בכיכר רבין פתוח לקהל החופשי במימונו של פילנתרופ יהודי אמריקאי שהתנה ככל הנראה את נדיבותו בהדרת נשים מעל הבמה, עניין שעורר כאמור סערה וגווע בטרם יצא לפועל, וטוב שכך…

עם כל התובנות הללו, ושיחות חולין בפואיה של ההיכל בין כריכוני לחם מלא, סלמון וחצילים לצד כוסות יין אדום מקומי נכנסתי אל האולם הגדול של היכל התרבות ובהזדמנות המעידה יותר מכל שוב ושוב כי יש אלוהים מצאתי את עצמי יושב בגוש המרכזי שורות ספורות מול קדמת הבמה בינות המכובדים של המערכת העיתונאית שחגגה את הערב…

אז מה היה לנו? ערב מוסיקלי ישראלי, יהודי, שנמשך במשך שעתיים רצופות, עם הרכב נגנים מהמצוינים שאפשר להרכיב, יוצרים בעצמם, בניצוחו של תום כהן המוכר מהתזמורות האנדלוסיות שאף אחז במנדולינה, עם אביב בכר בגיטרות, עוד וכלי פריטה, אלעד לוי בקמנצ'ה, אמיר זאבי בגיטרה חשמלית, אסף אבי בגיטרת בס, הדס קליינמן בצ'לו, אמיר אלייב בקנון, הוד מושונוב בקלידים, עידית מינצר בחצוצרה, אייל סלע בכלי נשיפה וחלילים, ארז מונק בכלי הקשה ואמיר ברסלר על התופים.

כל אלו מלווים בעיבוד מוזיקלי מצוין ארבעה צמדים של זמרים יוצרים, החל מאביב גפן ואביתר בנאי שרצים עם מופע משותף המחבר בין קצוות של אמונה, דרך חיים ומבט על הארץ והאדם, מופע שבמיוחד אמש הזכיר לי את הרעש התקשורתי של מופע השוק הפרוע שהתנהל לפני מספר ימים במסגרת טקס פרסי הקולנוע ע"ש שייקה אופיר בעימות בין גורמים בתעשיית הקולנוע לבין שרת התרבות, שוק פרוע שהזכיר לי את היפוכו בהתנהגות האדיבה והמדהימה שחוויתי במהלך טקס לחברי אמ"י לפני  חודשים רבים עת עמדו על הבמה יחדיו, התחבקו והתנשקו, שרת התרבות מירי רגב, המשורר והסטיריקן יהונתן גפן ובנו אביב, חיבוק נישוק שכזה המאחד בין הקצוות של ימין שמאל וראיית עולם.

אך אחזור ברשותכם\ן אל המופע אמש, אחרי ים הרגשות שמילא את האולם הענק עם ארבעת השירים שבצעו השניים זה של זה וזה של ההוא, יחדיו, ביחד ולחוד, הם פינו את הבמה לצמד יוצרים נוסף, מיכה שטרית ונטע אלקיים שהביאו במשותף את הצד הערבי קלאסי והצפון אפריקאי אל חלל האולם עת הצטרפו אלפיים ארבע  מאות ושמונים הנוכחים במחיאות כפיים ואף שירה בעת ביצועם של פיוטים כ"יפה נוף" ו"שער פתח דודי", אין ספק שההפקה כיוונה וקלעה למקום ולנקודה הנכונה בין האמנים והקהל והזמנים.

המשכו של המופע הגיע לכדי שיאים חדשים נוספים, עניין שיש לזקוף בין היתר למנהל המוסיקלי ששיבץ והרכיב את הערב וכעת היה זה גם זמנו שלו על הבמה לצידה של ה"מאמי הלאומית" שהגיעה לארץ חמדת אבות היישר משהייה בניכר מצפון אמריקה, כן, שילוב מעניין בין נינט לשי צברי שבצעו אף הם ארבעה שירים שנפתחו בשירתו של צברי את מילותיה של נינט "כל הלבד", בבחינת מערבבים חולין עם יום קודש, פותחים את הראש למחשבות ואסוציאציות, ממשיכים עם "לך אלי תשוקתי" ועושים את שיאו של הערב בביצוע המתחיל עם הפתיחה התזמורתית המרשימה לשירו של "מלך הזמר המזרחי" זוהר ארגוב המנוח "הפרח בגני" שכתב והלחין אביהו מדינה יחד עם משה בן מוש, פתיחה הזורמת הלאה לכדי הביט המונוטוני והמקפיץ ללהיט הכי גדול של צברי "המלך" שנכתב בידי המשוררת חביבה פדיה בשירה משותפת של נינט וצברי עצמו עם כל הטקס המוכר של ההליכה מקצה לקצה עלה במה והנפת היד המסורתית שלו, לרגעים נדמה היה כי צברי עומד לרדת מהבמה אלה קהל כמקובל אך הפעם התענוג הזה נמנע ונשמרה המכובדות המחוייטת מה של הערב. גם כאן פינקו נינט וצברי את הקהל המגיע מהמגזר הדתי לאומי בביצוע משלהם ל"תפילת הדרך" בבחינת קבלת ברכה לקראתה שנה החדשה.

חלקו הרביעי והאחרון של המופע העפיל לשיאים יותר גבוהים כאשר לאולם נכנסו עמיר בניון וברי סחרוף שלקול תשואות הקהל בצעו אף הם החלפת תפקידים, ברי שר את מילות שיריו של עמיר "ניצחת איתי הכל" בדרך שהביאה משמעות שונה אך כנה לטקסט והמנגינה, הם קינחו עם ביצוע לפיוט  "בן אדם מה לך נרדם" וחזרו לבמה שוב כדי לבצע הדרך מתוך התפילה.

אפילוג – אמנם אני כבר מזמן לא נמנה על מחממי הספסל בבתי הכנסת אך אין ספק שטעימה בנוסח מורשת ישראל לקראת חילופי העונות בין הקיץ הלוהט וחגי תשרי תמיד משרה אווירה של בית, משפחה וזיכרונות ילדות המוטמעים בדי.אנ.אי וכאשר עניין זה נעטף בשירים וביצועים של האיכותיים ביותר, זה עושה לך את זה. המופע הזה הצליח לעשות יותר לקירוב לבבות ואף למוסס גבולות. תודה לכם חגי סגל (כן, ההוא מהמחתרת היהודית והעורך הראשי של מקור ראשון), שלדון אדלסון (כן, ההוא עם הכסף, הרבה כסף…), ניצן זעירא (כן, ההוא שעומד בראש נענע דיסק) ושי צברי (כן, ההוא עם הנפת היד והשירים) שארגנתם לי ערב מעולה בו שיא אחד רודף אחרי השיא הבא, טעוני רגשות, באמת נהנתי!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו – המלך

בגרסת Go Live בפייסבוק (כי אי אפשר שלא לשתף חוויה בזמן אמת…)

בגרסת YouTube (כי צריך גם HD למזכרת…)