התקשורת אשמה

להקת נאג' חמאדי חוגגת השקת אלבום בכורה עם אורחים – אבי הזמר, מאיה בוסקילה, אייל שכטר ואמיר בן דוד מאבטיפוס, חמי כפיר ומלווה עצמה עם שרית ברקן, הדר שכטר וברוך בן יצחק. מועדון בארבי, רביעי, 14.10.2015. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.

חודש פברואר 2005, רגעים ספורים לפני שרגבי העפר האחרונים כיסו את גופתו של אביו ומולידו של הברווז המיתולוגי, דודו גבע עליו השלום, ניצת הניצוץ ההוא שהעלה את הרעיון במוחם הקודח של מספר אנשי תקשורת, עיתונאים, שליווהו במסעו האחרון, להקים להקה, כן, הזוי ככל שזה נשמע, זהו סיפורה של להקת נאג' חמאדי, או לפחות כך הוא מתחיל, דרור פויר פובליציסט המחאה התודעתית בגלובס, אראל סג"ל פובליציסט של ארץ ועם ישראל והקב"ה במעריב, דרור גלוברמן נער הגדג'טים, הרעיונות והראיונות בקשת בערוץ השני, טל לזר האיש שאחראי למתיחת הטקסטים והדפים בעיתונו הפרטי של בנימין נתניהו ודן ויצמן שעוזב ובמקומו מגיע אור הלר, נציגנו בקווי האויב ובעורף האומה והנער שנועץ את אצבעו בחומה הולנדית, אההמ, סליחה, בכל תוכנית בערוץ עשר, אלו הדמויות המוכרות לכל עמישראל הצורך את התקשורת על גווניה ופלטפורמותיה.

כמה שנים שהם רצים בשטח עד שבשנת 2009 אני ננעל עליהם ורודף אחריהם לכל מופע, במיוחד בסאבליים עליו השלום, הפכתי גרופי אמיתי, עד כדי כך שבזמן שאושפזתי בבית חולים בעקבות תאונת דרכים קשה, מצאתי את דרור פויר על בלוריתו העניפה מקיים מצוות ביקור חולים ומפיח בי תקווה שיש חיים, כשחזרתי למסלול המשכתי לעקוב אחריהם בתקווה לפצח את הסוד ולמצוא את האור בקצה המנהרה בדמותו של אלבום בכורה שיכלול את כל הגיגיהם, מנגינותיהם וכו'. 

האמת, אחרי מספר שנים אני מתחיל להתייאש, הקטע לא מתרומם כרצוני, מערכה צבאית גוררת מערכה צבאית, הם נאלצים לחפור לעמישראל בתקשורת ופחות לתת מעצמם בהופעות, אני כבר עד מעל לראשי עסוק ברדיפה אחר מוזיקאים אחרים ומעת לעת מתוודע למופע נוסף שהם סוגרים באוזןבר או רחמנא ליצלן בבית העיתונאים בחצר האחורית, עד שאני תופס אותם נוגעים בתהילה האמיתית ונבחרים להיות ההרכב המחמם את המופע של אלן פרסונס האגדי (לחצו לצפייה בגלריית תמונות מצויינות של דפנה טלמון שליוותה את ההרפתקאה הזו). 

כעת אני נוכח לדעת שהם כן התקדמו והוסיפו כוח אדם ואף מפיק מוסיקלי אמיתי ומקצועי, שרית ברקן והדר שכטר בקולות ליווי, ברוך בן יצחק מרוקפור בהפקה, יפה, אולם אני עדיין מחכה לאלבום…

איכשהו בדרך נופל להם האסימון והם מבינים שדד ליין איננו רק מושג שמשמיע עורך תורן כשאתה מקבל להכין אייטם עיתונאי, גם למוסיקאים צריך להיות דד ליין במהלך המסלול, או אז מגיעה ההודעה כי סוף סוף יש אלבום של ממש, תריסר שירים ועוד אחד כבונוס, סיבה למסיבה, ואכן המסיבה התקיימה אמש במועדון בארבי שהיה מלא עד אפס מקום כאילו ולקהל החברים של נאג' חמאדי מהתקשורת לא היה מה לעשות בערב, כאילו וכבר אין ברחובות ירושלים שחוברה לה יחדיו מטורפים שרצים ומנופפים בסכיני מטבח או לוחמי מג"ב ויס"מ שמנטרלים את המנופפים, הכל בסדר, מיטב גיבורי המסך לצד חרשני המערכות, הכותבים בעד ונגד, הדעתנים, המבקרים, הקוטלים והמומחים, התאספו להם עם כוסות בירה ביד ושרו, הפלא ופלא, מילה במילה את שירי הנונסנס סלש מחאה סלש ביקורת סלש ניצוצות של מוחות מעורפלים בהגיגי הגיגים מתחכמים ממיטב וממבחר שירי נאג' חמאדי.

אני בעצמי ובאופן אישי הבנתי כי העובדה שמזה מספר שנים אני כבר לא רץ אחריהם בהופעות לא מנעה מזכרוני הכושל לשלוף את אותם טקסטים ולשיר בגרון ניחר את המילים, המשפטים והפסוקים משל היו דברי אלוהים חיים.

ואף מילה על האורחים הכה יוצאי דופן אחד ממשנהו שהצטרפו לחגיגה, החל מאבי הזמר, דרך מאיה הו, בוסקילה, עובר לאייל שכטר ואמיר בן דויד הם הם הגרעין של להקת אבטיפוס וכלה בחמי כפיר ארצי משב"ק ס' ובותימזוג, וכמובן שרית ברקן והדר שכטר יחד עם המפיק המוסיקלי מלהקת רוקפור ברוך בן יצחק, כי בעצם הכל כאן בוידאו פליי ליסט המתעד את הרגעים לאלו שהיו וישמחו להיזכר ולאלו שלא….

חוץ מזה שהתקשורת אשמה, תמיד!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו פלייליסט, צילום: אדוה אראל

האלבום