האזור של המוזיקאים

מועדון תל אביבי אחד מארח שני פרויקטים מקבילים המבקשים לחבר את המוזיקאים המקומיים עם העולם הרחב, תמונות, צלילים והרבה מילים – יובל אראל.

שבוע עמוס הסתיים, עמוס מאוד אפילו, שני פרויקטים אשר מטרתם המוצהרת הנה יצירת חיבור בין מוזיקאים, יוצרים, מבצעים והרכבים מקומיים לבין אנשי תעשיית המוזיקה מהמובילים בתחומם מעבר לים – מנהלי פסטיבלים חשובים, נציגי משרדי תרבות ממדינות זרות, בעלי לייבלים, מפיקים, סוכני בוקינג ציידי כשרונות ועוד.

פרויקט אחד נערך ביוזמת הצוללת הצהובה ובסיוע משרד החוץ, הפרויקט השני נערך ביוזמת אולה רקורדס ובשיתוף מכללת BPM, אומר בפעם השלישית – אינני נכנס לפוליטיקה העומדת מאחורי הפיצול המוזר הזה ולא אתייחס לשאלה מדוע הכוחות לא אוחדו למען אותה מטרה, אני כמי שמסקר רבות את הסצנה המקומית הצצתי להתרחשויות בשני הפרויקטים, בירושלים ובתל אביב, המרוויחים הגדולים מכל המהומה היו ההרכבים המוזיקליים להם נתנה ההזדמנות להציג את מרכולתם, בהופעה, באלבומים ובשיחות לגישוש אחר מגעים וקשרים.

ולקהל – חלק גדול מהמופעים היה פתוח ללא תשלום לקהל הרחב, חלק היה כרוך בתשלום, איש איש ושיקוליו, המפיקים, הקהל. לאן להגיע ומה לראות. ואני, כבר חוויתי את כולם, נכחתי בהופעות, לפחות אחת או שתיים לכל הרכב, באתי כדי לטעום היאך הם מציגים עצמם במבחן, החשיפה, ההתכוונות, אל מול אנשי התעשייה שמעבר לים.

את סופו של השבוע ביליתי במועדון האזור, הצריף האחרון ברחוב הרכב, הנוגע בנתיבי איילון, מעבר לאולמות התצוגה של סוכנויות הרכב השונות במזרח תל אביב, מועדון ששמו יצא כמקום המהווה מפגש למוזיקאים לאחר שסיימו את הופעותיהם ועדיין הידיים בוערות להם להמשיך לנגן, מידי ערב מתקיימים במקום ג'אמים לתוך הלילה, הרבה אחרי שהמופעים הרשמיים הסתיימו.

זהו לא סתם מועדון, לדעתי, כמה שאני יודע, האזור הנו המועדון היחידי בגוש דן שבעליו, המנהל, הוא גם מוזיקאי אמיתי, כזה שמופיע עם הלהקה שלו במקום אחת לכמה זמן, מופע מופע, מהסוג שגורם לך לתפוס את הבטן מרוב כאב, כי הצלילים שלהם הם העטיפה לבדיחה אחת מתמשכת על עניין הלגליזציה, הנה, כאן כתבתי על ג'רמי והרונאלד רגאיי שלו…

ביום שישי ארח ג'רמי הוגן, בעל המועדון, את החבורה הירושלמית מהצוללת הצהובה בניצוחם של אצ'ה בר ודויד סעידוב, יחד עם קבוצת האורחים שהגיעו מחו"ל, בפניהם התקיימו הופעות של חמישה הרכבים ביניהם שי נובלמן שביצע אסופת שירים מאלבומיו בשפה האנגלית, הנוסח הפסיכדלי סטייל הפריצה הבריטית של שנות השישים, אישית הייתי מעדיף לשמוע את החומרים החדשים בעברית מאלבומו האחרון, אבל מה לא עושים בשביל הנוכרים שהגיעו ארצה…

אחריו וכקו טבעי עלו חברי ההרכב Canons התותחים שהציגו מופע רוק פופ אלטרנטיבי הקורץ בעצמו לסצנה הבריטית של תחילת המאה הנוכחית, הם הגיעו מצויידים בקהל ביתי שרקד ושר יחד עימם, טוב שיש חבורת מעודדים, אני לא יודע כמה העניין משפיע על דעתם של האורחים מחו"ל אבל לבטח מותיר רושם שההרכב חי, בועט ומופיע הרבה.

המשכו של הערב נוגע ברוק המוסכים – אקא גרג' של אסף לייזרוביץ ורוי חן, הצמד הנקרא LEFT היוצרים רעש מוזיקלי המניע את הגוף ובמיוחד את הצוואר ומציג דוגמא מצוינת איך אפשר ליצור רוק עם גיטרה אחת ומתופף אחד שהם מכורים ומסורים ליצירה, הצמד כבר רץ תקופה ארוכה בשטח ואם אני לא טועה הם כבר הגיחו אל מעבר לים, מעניין אם הפעם נוצרו קשרים נכונים שיובילו למופע או שניים באחד הפסטיבלים האירופאים…

המופע הבא יוצא מתחומי הרוק הקשוח ועובר לסוג אחר של סוגה מוזיקלית – פוטוטקסיס של יעל פלדינגר ואיתי צוק וחבורת הנגנים שלהם כבר נעה בשטח מספר שנים ומאחוריהם מספר אלבומים וכמות הופעות אדירה ברחבי הארץ, הצליל של פוטוטקסיס, שקיבלו במה וחשיפה אדירה כאן בבלוג נע בין הגרוב האלקטרוני לנשמה המערבלת השפעות מהעולם הרחב מסופיאן סטיבנס, איימי ווינהאוס ועד מורחיבה וסיגור רוז, קשת מעניינת ומאתגרת של צלילים ומלודיות המקיפים את הסולנית יעל שברגע הנכון נכנס למעין טראנס שירה וריקוד המשכיח ממך את כל שמסביב…

את אות הסיום לקבלת השבת באזור נתנו שלושה חופרי צלילים, מהזן של מפלי הדיסטורשן היוצקים ניגוני סטונר מתכתיים עם מפלי גיטרות ותיפוף מוטרף ועצבני, רוי חן מהצמד LEFT חוזר על המושב מאחורי התופים עת הוא חובר לגיא וגיל בטריו MEGASON שהאמת בינו לבין אותה מכונת משחקים נושנה אין כלום, הסאונד שלהם מוגדר כתערובת של מטאל פרוגרסיבי ורוק חלל עם טעימות גראנג', קחו את זה מכאן, אני ממליץ על אטמי אוזניים, למרות שהרעש לא מנע ממני לתופף במרץ על מושב הכסא עליו התרווחתי….

זה היה חלקו הראשון של הערב, על המשכו ויתרתי, הלכתי לישון!

בכוחות רעננים חזרתי לאזור במוצאי שבת, הפעם כאורח בהפקה השניה, זו של ג'רמי הולש, מי שעומד מאחורי אולה רקורדס, בארסנל האורחים שלו ישנן דמויות מפתח רציניות מסצנת התעשייה המוזיקלית חובקת עולם, מספיק להתייחס לדמות אחת בלבד כדי להבין את היכולות והקישורים, הוא לא צעיר, האורח, למען האמת שיערו כבר לבן לחלוטין, הוא נעזר במקל הליכה ונראה קשיש יהודי נחמד, אולם סימור שטיין סמנכ"ל חברת וורנר מיוזיק העולמית מחזיק בתיק העבודות שלו את גילויה וניהולה של מדונה, את גילוים וניהולם הראשוני של חברי דפש מוד, גם הנציגה הישראלית שהגיעה לפסגת הפופ העולמי – עפרה חזה המנוחה נוהלה על ידו.

המבחר הערב היה אקלקטי לא פחות מהתצוגה של ליל שישי, הפעם המופעים היו מוכוונים לקהל בעמידה, כל הרחבה מול הבמה הייתה ריקה ממושבים והמתינה לקהל שיכבוש אותה…

הפתיחה הלוהטת של לוס כפרוס הייתה אות מצויין לקהל שהתגודד ליד הבר להזיז את עצמו למטה ולהניע את הגוף, ליין אפ מצויין של אמ סי גוגה הסולן של הכפרות נחתם עם שיר המזכיר את ימי ברית המועצות מנוחתה עדן CCCP … טעמי סקא, רגאי וראפ מבוצעים בידי כנופייה של מוזיקאים שקצת קשה להם לעמוד במקום, במיוחד שיד אחת אוחזת חצוצרה והשנייה עסוקה במחוות שונות על פי הטקסטים בשירים….

ההרכב הבא שתופס את מקומו על הבמה ועסוק יותר מידי בבעיות סאונד וכיוונים היו חברי להקת בוקארשט, הם מנגנים רוק אלטרנטיבי שרובו מבוסס על מפלי גיטרות רפטטיביים, דיסטורשן ושירה המנסים ללכת ביחד, הם היו עוברים טוב אולם קצת נעלבתי מהמחווה המוזרה של הגיטריסטים שהחליטו בשלב מסויים שהקהל פשוט מיותר, הסתובבו לאחור והמשיכו בנגינה כשהקהל יכול להתרשם מהתפרים  בכיסים האחוריים של מכנסיהם, למה? למי? מדוע?…

כעת מגיע אחד הפיקים החזקים של הערב, כאשר גל דוידסון וחבריו תופסים את הבמה, קהל הבית שלהם ממלא את הרחבה מול הבמה, אלקטריק זו היא להקת רוק עצבני, גל הוא מעין בבואה מקומית ועכשוית לגדול מכולם, ג'יימס מארשל הנדריקס, החלוץ בדיסטורשן והוירטואוזיות, גם מוביל את הליין אפ של אלקטריק זו בדרכו האופיינית, ה עוויות, התקפלויות, גיטרה מעל הראש, הרבה סולו ואפילו מתן פריצה למתופף, כי ככה זה רוקנ'רול אמיתי!!! (גילוי נאות – את אלקטריק זו ראיתי לראשונה בימי המחאה החברתית על גג בית העם בשדרות רוטשילד, מאז אני משתדל ללוות את המופעים שלהם כי הם פשוט עושים זאת נכון), יתכן וכמותם יש בעולם הרחב עוד הרבה הרכבים דומים שממשיכים את דרכו של הנדריקס, אבל כאן יש רק אותם, לפחות בקבוצת הגיל הצעירה, ואני מקווה עבורם שהשואוקייס הזה יצור עבורם הזדמנות מעבר לים…

כעת הפיקים רק הולכים ומתעצמים, כאשר שלישיית הפיוז'ן של טטרן עולה לבמה, את המופע הראשון שחוויתי עימם ראיתי כאן, באזור, היה דחוס וצפוף, בזמנו ציינתי כי זיהיתי את הרעיון המוזיקלי שלהם, הוא אדיר, כך היה גם במופע השקת אלבום הבכורה שלהם לפני כשבועיים, מועדון הבארבי הענק היה מפוצץ בקהל, אנשים הגיעו מרחבי הארץ כדי לצפות בהם, הם פשוט טובים והם יודעים זאת.

את סיומו של הערב לקחו על עצמם אנשי הלייבל מבית אנובה BLDG5 אשר הגיעו יחד עם ההרכב המנצח שלהם – Garden City Movement, ימים ספורים אחרי השקת סינגל חדש מעבר לים, אחרי שני אלבומי EP מוצלחים, לקחו יוני שרוני ויוצאי לורנה B  את הסצנה המקומית במועדון לחוויית אלקטרוניקה חלומית הדופקת ביטים מעולם דמיוני, ובגילוי נאות, לפני שנה יוני שרוני אמר לי, באירוע דומה, בצוללת הצהובה בירושלים כי מדובר בעתיד, אז כעת אפשר לאמר שהעתיד הוא כאן, BLDG3 מנגישים את ההרכבים שלהם לסצנה שמעבר לים בכל דרך אפשרית ומציגים הוכחות לכך, אני מעריך שגם המפגש הנוכחי בין אנשי התעשייה שמעבר לים ואנשי Garden City Movement  יניב חיבור מוצלח לפסטיבלים והחתמות בינלאומיות מהסיבה הפשוטה, הם כבר שם, בסצנה שמעבר לים, הם ההוכחה כי למוזיקה נכונה אין גבולות גיאוגרפיים, לחלוטין לא.

בקטנה א' – שוב הערה מתחמקת מלהתערב, למה הפרוייקטים היו נפרדים? למה לא לאחד כוחות, כולם בסופו של דבר ירוויחו מהעניין.

בקטנה ב' – טוב שיש, חשוב שמתקיים, לפעמים נראה כי זהו המוצא היחידי למוזיקאים להגיע לתודעה עולמית, כנראה שהרשת הדיגיטלית איננה מספיקה.

בקטנה ב' – אמנם עוד שבוע של חשיפה בתחום הג'אז ומוזיקת העולם ולפנינו אבל אני כבר מתגעגע וממתין לפרוייקט של 2015…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע ביום שישי

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע ביום שבת

וידאו

אלבומים של ההרכבים שנטלו חלק באירועים