יש ערבים שבנויים סביב סרט. יש כאלה שמעמידים במרכז קונצרט. ראובן מרק מוזס בחר לערבב את הקלפים. הוא לוקח שבעה סרטים קצרים, מחבר ביניהם באמצעות מוזיקה מקורית ומבקש ליצור רצף אחד. לא פסטיבל קולנוע במובן המקובל ולא קונצרט שמחפש לו תמונות רקע. משהו שנמצא בתווך.
למיזם החדש שלו הוא קורא "פסיפס אנושי", והשם מספר לא מעט על הכיוון. מוזס חיפש סרטים שמספרים סיפור אנושי ברור. הוא פנה ליוצרים ברחבי העולם וקיבל מאות הצעות, גם מאיראן. מתוכן בחר שבע יצירות שעוסקות באהבה, אובדן, משפחה, מלחמה, דמיון, יצירה וזיכרון.
הוא גם קבע לעצמו שני קווים ברורים: בלי פוליטיקה ובלי יצירה באמצעות AI. במרכז נשארים בני האדם.
מכורדיסטן ועד תל אביב
רשימת הסרטים יוצרת בעצמה סוג של מסע בין מקומות, שפות וסיפורים. "מוות נוסף", מאת סמא אחמד סאלח מכורדיסטן העיראקית, מביא סיפור אהבה שנקלע למשבר משפחתי.
"כשאתה חושב עליי", של ניקולאי ברגר מארצות הברית, נולד בעקבות חוויית אובדן בתקופת הקורונה. הסרט נע על הגבול שבין יצירה קולנועית למוזיקלית. בסרט "קופסת הצעצועים" עוקב היוצר נואה קורץ שטיינמן אחר ילד בבית אומנה. לאט לאט מתחיל להיטשטש הגבול בין המציאות לבין העולם שהוא בונה בדמיונו. פרט מסקרן במיוחד נמצא מאחורי המצלמה: שטיינמן הוא נער אמריקאי בן 15.
"אהבה ומלחמה", מאת מרקו גוסאלבס גוסאלבס מסלובקיה, מביט במחיר שמשלמים אנשים שלא בחרו לקחת חלק בסכסוך, אך מוצאים את עצמם לכודים בתוכו.
ולצד הסרטים שהגיעו מעבר לים נמצאות גם שלוש יצירות ישראליות.
"לחלום אותנו מחדש" של יוסי וקסמן היא עבודת וידאו ארט אישית שעוסקת באהבה, בזיכרון ובאובדן בן זוג.
"הטרגדיה של הליידי" מאת דורון נאמן מציבה זו מול זו שתי שחקניות צעירות ומתבוננת בתחרות המקצועית והרגשית שנוצרת ביניהן.
את הרשימה חותם "עצה ידידותית" של דינה ספיבק ונוי קרסין, סרט אנימציה שנולד בהשראת שיר מאת צ'רלס בוקובסקי ועוסק ביצירה ובחוויה האנושית שמאחוריה.
בין סרט לסרט נכנס הבסון
כאן מגיע החלק שהופך את "פסיפס אנושי" מערב הקרנות למשהו אחר.
במקום לכבות את המסך, להדליק את האור ולחכות לסרט הבא, מוזס ממלא את החלל שביניהם במוזיקה. הוא ינגן קטעים מקוריים שחיבר לבסון ולסינתיסייזר, שילוב שמחבר בין הנשימה והעץ של כלי קלאסי לבין המרחב האלקטרוני.
במוזיקה שלו אפשר למצוא השפעות בארוקיות לצד צבעים תיאטרליים ואלקטרוניים. גם שמות הקטעים מספרים משהו על העולם שהוא מבקש לבנות: "מעל העננים", "נדודי שינה", "באפלה", "לולאה", "הירח", "קיץ", "חלום בהקיץ", "חסר מנוחה", "עולם של פנטזיה" ו"בריחה אל החלל".
כך הסרט אינו מסתיים באמת ברגע שבו מופיעות כתוביות הסיום. הצליל נכנס לתמונה, אוסף את הרגש שנשאר באוויר ומוביל אל הסיפור הבא.
האיש שבין האופרה, הקולנוע והאלקטרוניקה
החיבור הזה טבעי למדי עבור ראובן מרק מוזס. הוא מלחין, מנצח, בסוניסט ויוצר קולנוע, שכבר שנים נע בין עולמות מוזיקליים שלא תמיד נפגשים באותו אולם.
הוא למד באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובהמשך בבית הספר הגבוה למוזיקה ע"ש הנס אייזלר בברלין. לאורך דרכו ניגן בתזמורת הקאמרית הקיבוצית, בקאמרטה הישראלית ירושלים ובתזמורת הקאמרית הישראלית. הוא הופיע גם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
כסולן וכמנצח עבד עם גופים בישראל ובאירופה. ביניהם סימפונט רעננה, התזמורת הסימפונית אשדוד ו-London Classical Soloists. אבל נדמה שהעניין המרכזי שלו נמצא דווקא במקומות שבהם הגבולות נמסים. מוזיקה קונצרטנטית פוגשת אלקטרוניקה. אופרה פוגשת תיאטרון. קולנוע נפגש עם צליל חי.
בשנת 2023 העלה את האופרה המקורית "גאמה", העוסקת בעולמו הפנימי של אמן ובמאבק בין תמימות, יצירה והצלחה. היצירה עלתה בתיאטרון תמונע ובגליל, ובהמשך המשיכה גם לכיוונים קולנועיים ומוזיקליים.
מתוכה מגיע לערב הנוכחי גם הקטע "חלום", מתוך סרטו של מוזס שנוצר בעקבות האופרה "גאמא – המשולש המושלם".
בסופו של דבר – אנשים
אפשר לדבר על סינתיסייזרים, בסון, וידאו ארט, אנימציה וקולנוע עצמאי. אבל מאחורי כל המעטפת הזאת מסתתר רעיון פשוט למדי.
שבעה יוצרים מגיעים ממקומות שונים בעולם. הם אינם מדברים בהכרח באותה שפה ולא חיים באותה מציאות. מוזס מחבר את הסיפורים שלהם דרך הצלילים שלו ומניח אותם זה לצד זה. לרגע אחד כולם חולקים את אותו מסך ואת אותו אולם.
אולי זו בדיוק המשמעות של "פסיפס אנושי". כל חלק עומד בפני עצמו, אבל רק כשהחלקים מתקרבים זה לזה מתחילה להיווצר התמונה.
פסיפס אנושי – מרתון פסטיבלי של סרטים קצרים ומוזיקה מקורית
יום חמישי, 8 באוקטובר 2026
19:30
תיאטרון קרוב – ניקו ניתאי, תל אביב | כרטיסים
