בדיוק במקום שבו פעל מועדון טסה, הוקם בימים האחרונים מועדון יסוד. אותה כתובת ברחוב היסוד 4 קיבלה פנים חדשות וסיפור מוזיקלי מתחדש. במוצאי שבת הגיע לשם שלמה גרוניך, אמן ותיק והרפתקן חסר מנוחה. המפגש בין המקום הצעיר ליוצר הוותיק יצר ערב נכון ומלא סימפטיה.
מהטסה אל היסוד
מי שהכיר את טסה הבחין מיד בשינוי הגדול שעבר החלל. המועדון הקודם, נסגר בעקבות המלחמה. כעת קם באותה כתובת מקום חדש, הנושא את שם הרחוב. בעלי יסוד שיפצו את המתחם ושינו כמעט לחלוטין את הקונספט.
קיר צנצנות החייזרים נעלם במהלך מתיחת הפנים. חוקרי החלל הקרובים כנראה החזירו את היצורים למעבדה. גם המטבח נעלם ופינה שטח משמעותי עבור הקהל. המקום החדש מעניק לבמה ולמוזיקה את מרכז תשומת הלב. הבר שהוא תמיד חלק בלתי נפרד מהווית מועדוני הופעות הוקם בצד המתחם, מלווה ולא דומיננטי בנוכחותו.
החלל מאפשר כעת מופעים בישיבה וגם בעמידה. המבנה משתנה בהתאם לאופי הערב ולכמות הצופים. הקהל מקבל מרחב נוח יותר, בלי לאבד את הקרבה לבמה. יסוד אינו משחזר את טסה, אלא מניח בסיס חדש באותה כתובת.
מחיאות כפיים כבר בכניסה
כניסתו של גרוניך לחלל המועדון מעט לאחר השעה תשע בערב, התקבלה במחיאות כפיים רמות. הקהל מילא את המועדון והעניק לו אהבה גדולה. מהר מאוד הפכה קבלת הפנים לשירה משותפת. הצופים הצטרפו לגרוניך ולנגנים כמעט מהצלילים הראשונים.
הקהל הכיר את המילים, המעברים וההומור הגרוניכי. גרוניך השיב באנרגיה, בחיוכים ובנגינה מלאת חופש. הוא לא הסתפק בביצוע מסודר של להיטים מוכרים. כל שיר הפך עבורו לנקודת יציאה להרפתקה חדשה.
אייל מזיג הוביל את גיטרת הבס בתנופה ובדיוק. עומרי אגמון צבע את השירים באמצעות הגיטרה. רון אלמוג הניע את הערב מאחורי מערכת התופים. עמירם גרנות עטף את ההרכב בצלילי הסקסופונים.
הנגנים אינם רק להקת ליווי מיומנת. הם מכירים היטב את עולמו המוזיקלי של גרוניך. יחד הם יודעים לשמור על המבנה ולפרוץ אותו. החופש הזה מאפשר לגרוניך להפתיע גם בתוך שיר מוכר.
הקלאסיקות יוצאות לטיול
נואיבה, ציור, שירים פשוטים ושומקום חזרו אל הבמה. גם ואותך וסימפטיה עוררו שירה מיידית בקהל. אלה שירים שהפכו מזמן לחלק מהזיכרון הישראלי. אצל גרוניך הזיכרון לעולם אינו נשאר בתוך מסגרת סגורה.
הלהקה לקחה את הקלאסיקות ואת הקאנונים למחוזות חופשיים. לרגע נדמה היה שאנחנו נמצאים במועדון ג'אז. רגע אחר כך פרץ מהבמה רוק מתקדם וסוער. העיבודים התרחבו, המקצבים השתנו והפסנתר הוביל את המרדף. גרוניך אינו מגיש לקהל מוזיאון של שירים ישנים. הוא פותח אותם ומגלה בתוכם אפשרויות חדשות. הלהקה מאפשרת לו להתפרע בלי לאבד את השיר. כך הקלאסיקה נשארת מוכרת, אך מקבלת חיים חדשים.
אחד הרגעים המרגשים הגיע כאשר גרוניך הזמין לבמה נער בשם רועי. רועי התיישב ליד הפסנתר וביצע את "אל נא תלך". הוא פתח בפרלוד המפורסם, והקהל השתתק מיד. גרוניך עמד לצידו, שר ועודד אותו לאורך הביצוע. המפגש בין האמן הוותיק לנער הצעיר העניק לערב עומק נוסף. זה היה רגע של העברת לפיד מוזיקלית, פשוטה ומרגשת.
גרוניך הוסיף גם את השיר זריחת האדם. השיר נכלל באלבום "תודה אהבה", שיצא לפני קרוב לשנה. האלבום הגיע אחרי תריסר שנות שקט אלבומי. הוא החזיר את גרוניך לנגינה חיה ולחיבור ישיר עם נגנים.
אמן שהפך לשפה
כבר לפני עשרות שנים הגדרתי את גרוניך כמעין פרנק זאפה הישראלי. ההגדרה נולדה מאהבתי למוזיקה החכמה והבלתי צפויה שלו. גרוניך חיבר לאורך דרכו קלאסיקה, ג'אז, רוק מתקדם ושירה עברית. הוא יצר עם מתי כספי והקים את קצת אחרת. במקביל פיתח שפה אישית, תיאטרלית ומלאת הומור.
פרס מפעל החיים שקיבל בשנת 2015 סימן דרך מרשימה. אולם גרוניך מעולם לא הסתפק בסיכומים חגיגיים. שני אלבומיו האחרונים הוכיחו שמבטו עדיין מופנה קדימה. גם על הבמה הוא אינו מבקש להתרפק בלבד. גרוניך ממשיך לשחק, להסתכן ולהפתיע בכל שיר. הרגע הזה שאצבעות ידיו חוברות לקלידי הפסנתר, חשמלי או אקוסטי, זה הרגע שהניצוץ המוזיקלי מתלקח ומשא השנים נעלם ברגע והאמן המופלא מתעורר.
הכתובת כבר הכירה אותו
החיבור בין גרוניך לבין החלל ברחוב היסוד אינו חדש. בתקופת טסה הפך המקום עבורו למעין מועדון בית. גם בתו ים גרוניך הופיעה שם מול הקהל והמשפחה. כעת חזר האב אל אותה כתובת, תחת שם חדש. הקירות השתנו, המטבח נעלם והחייזרים עזבו. הפסנתר, הקהל והצורך במוזיקה נשארו. דווקא גרוניך התאים להעניק ליסוד נקודת פתיחה מוזיקלית. הוא מביא עבר מפואר, אך מסרב להישאר בתוכו.
בתום המופע ירד גרוניך מהבמה. הקהל נשאר על רגליו והריע במשך דקות ארוכות. מחיאות הכפיים הפכו לסטנדינג אוביישן ממושך. הכבוד הזה לא נבע רק מנוסטלגיה. הקהל הודה לאמן חשוב בזירת המוזיקה המקומית. גרוניך ממשיך להעניק משמעות לכל במה שעליה הוא ניצב. הוא אינו מסתפק בשירים שהפכו לקאנון ישראלי. הוא מפרק אותם, מרכיב מחדש ויוצא איתם להרפתקה.
כל הזדמנות לחוות את גרוניך על הבמה עדיין מרגישה חיונית. במיוחד כשהלהקה מעניקה לו מרחב להשתחרר ולהתפרע. מקום חדש פגש אמן ותיק, ושניהם התחילו יחד מהיסוד.
כמה רגעים שלכדנו במופע
