יש מופעים שאינם זקוקים לאפקטים. הם נשענים על שירים גדולים, מבצעים מצוינים ותזמורת שיודעת לספר סיפור. כזה היה הקונצרט "כוכב המזרח" שבו אירחה תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של המאסטרו תום כהן את זהבה בן למחווה מיוחדת לאום כולת'ום.
האולם התמלא בקהל מגוון. ותיקים לצד צעירים. חובבי מוזיקה ערבית לצד מאזינים שבאו בעקבות זהבה בן. כבר מהצלילים הראשונים הורגש כי מדובר בערב שנבנה מתוך אהבה אמיתית למסורת מוזיקלית מפוארת.
אום כולת'ום בזיכרון של תום כהן
עוד לפני שהצליל הראשון עלה מן הבמה, מאסטרו תום כהן סימן את נקודת המוצא של הערב. עבורו אום כולת'ום אינה רק זמרת מיתולוגית. היא חלק מפס הקול של החיים.
בתכנית הקונצרט הוא מספר כיצד פגש את קולה בילדותו דרך הטרנזיסטור של סבו, דרך השווקים, הרחובות והבתים שבהם נשמעה המוזיקה הערבית באופן טבעי ויומיומי. לדבריו, הוא לא הכיר את אום כולת'ום. הוא הכיר בקיומה. נוכחות מוזיקלית נדירה שהייתה שם מאז ומתמיד.
כהן מזכיר כי אום כולת'ום נחשבת בעיניו לזמרת הערבייה הגדולה ביותר. הוא רואה בשירים שכתבו והלחינו עבורה גדולי היוצרים של תקופתה פסגה אמנותית שאליה ממשיכים מוזיקאים לשאוף גם כיום.
לרגל חמישים שנה למותה בחר כהן להקדיש לה את הקונצרט. לצורך כך הזמין את זהבה בן לבצע עם התזמורת את יצירותיה הגדולות. מבחינתו מדובר בהזמנה לקהל לשוב אל אותן קלאסיקות ולפגוש אותן מחדש על הבמה.
זהבה בן נכנסת אל עולמה של אום כולת'ום
זהבה בן אינה זקוקה להוכחות. במשך שנים היא בנתה לעצמה מעמד ייחודי במוזיקה הישראלית. למרות זאת, הבחירה להתמודד עם הרפרטואר של אום כולת'ום אינה מובנת מאליה. אום כולת'ום אינה רק זמרת. היא מוסד תרבותי. היא סמל. היא אחת הדמויות המשפיעות ביותר במוזיקה הערבית המודרנית.
זהבה לא ניסתה לחקות. היא בחרה לפרש. היא שמרה על הכבוד למקור. במקביל העניקה לשירים את הצבע הייחודי שלה. כך נולדו ביצועים שנשמעו טבעיים ואישיים. במהלך הערב ביצעה את "אינתא עומרי", "גמיל וורד אל", "אהיבק חראם" ושירים נוספים. הקהל הגיב בהתלהבות. רבים הצטרפו לשירה. אחרים פשוט עצמו עיניים ונתנו למנגינות להוביל אותם.
נור דרוויש מביאה את הקסם שלה
את זמרת האופרה נור דרוויש אנחנו מכירים היטב. לאורך השנים היא כבר הספיקה להופיע עם תזמורת המהפכה. דרוויש עלתה לבמה בביטחון ובחן. קולה הצלול נשא את השירים בקלות מרשימה. היא הצליחה ליצור חיבור מיידי עם הקהל.
הביצועים שלה נשענו על המסורת הערבית הקלאסית. הם הזכירו עד כמה הרפרטואר הזה חי ונושם גם כיום. כל שיר קיבל ממנה טיפול רגיש ומדויק.
התזמורת שוב מוכיחה את עצמה
תחת שרביטו של המאסטרו תום כהן נשמעה התזמורת נהדר. העיבודים שמרו על האיזון הנכון. הם כיבדו את המקור. במקביל העניקו לו נוכחות עכשווית. סקציית המיתרים בלטה לאורך הערב. הכלים הערביים העניקו עומק ואותנטיות. יחד נוצר פס קול עשיר ומרגש. זו כבר אינה הפתעה. תזמורת ירושלים מזרח ומערב ממשיכה להוכיח שהיא אחת המסגרות המוזיקליות החשובות בישראל.
רגע אחד שהיה חסר
לצד ההנאה הגדולה נותרה אצלי גם תחושת החמצה קטנה. לא בגלל מה שהיה על הבמה. בגלל מה שיכול היה לקרות עליה. לאורך הערב חיכיתי למפגש אמיתי בין זהבה בן לנור דרוויש. קיוויתי לראות דיאלוג מוזיקלי משותף. רציתי לשמוע את שתי הזמרות חולקות את אותו שיר. במיוחד חיכיתי ל"אינתא עומרי". דמיינתי ביצוע שבו שני הקולות נפגשים. קול אחד מגיע מהזמר המזרחי הישראלי. הקול השני צומח מתוך המסורת הערבית הקלאסית. המסת גבולות אמיתית. הרגע הזה לא הגיע.
זהבה בן הובילה את שירי אום כולת'ום. נור דרוויש נשענה יותר על העולמות המזוהים עם פיירוז. שני הנתיבים התקיימו זה לצד זה. הם לא ממש נפגשו. אולי זו רק ציפייה אישית. אך דווקא תזמורת ירושלים מזרח ומערב לימדה אותנו בעבר עד כמה מפגשים כאלה יכולים לייצר קסם. אני עדיין זוכר את הדיאלוג המוזיקלי בין נסרין קדרי לזיו יחזקאל בביצוע לאינתא עומרי במופע שהתקיים לפני למעלה מעשור במועדון בארבי במשכנו הישן. זה היה רגע שבו המוזיקה מחקה גבולות. בערב הזה הגבולות היטשטשו. הם לא נעלמו לגמרי.
השורה התחתונה
למרות אותה החמצה קטנה, מדובר בקונצרט מצוין. זהבה בן העניקה פרשנות מרגשת לשירי אום כולת'ום. נור דרוויש הוסיפה יופי ואלגנטיות. תזמורת ירושלים מזרח ומערב ובראשה המאסטרו תום כהן סיפקו מעטפת מוזיקלית מרשימה.
הקהל יצא מחויך. השירים המשיכו להדהד גם מחוץ לאולם. וזה אולי המבחן האמיתי של ערב מוזיקלי מוצלח.
והנה כמה מהצלילים
