הדרך אל הנשף
נשף רוק 14 היה מהמם. שילובים נדירים עם אורחים אהובים שזכינו לחוות עימם זריקה נוסטלגית אל העבר. רגעים בלתי נשכחים שרק נשף רוק מייצר ומפתיע כל שנה מחדש והישג פנומנלי של קהל עצום של מעל 50 אלף איש שברביעית כובשים יחד עם אביב את פארק הירקון ונותנים במה וגושפנקא למוזיקת הרוק האהובה.
חימום נעים כבר על מסכי הווידאו בתחנת רכבת "האוניברסיטה" מוקרן: "פרפר ביקש אל החופש, הציפורים ביקשו אל המעוף ואני ביקשתי להגיע לנשף רוק 14". בהחלט מעלים חיוך תוך כדי תנועה ערה וקהל רב הצועדים בהכוונה של המשטרה בשדרות רוקח לפארק הירקון. צועדים עם ההמון, הסדר מופתי והשילוט מכווין. הכל מתוקתק ומאורגן. מתרשמים מעוצמת הבמה המפלצתית ובכלל מגודל האירוע. זמן טוב ללגום ממשקה צונן ולהתמקם כמה שיותר קרוב.
לקראת השעה שמונה בערב, הפארק כבר גדוש בקהל רב והמראה מחמם את הלב. די קשה לפלס את הדרך לשירותים. מפוצץ פה ועדיין מסוקרנים מי האורחים וההפתעות המצפות לנו. התרגשות גדולה והאנרגיות בשיא. יוצאים למסע עם וידאו ארט מהפנט המוקרן על המסכים ויחד עם מוזיקה קצבית ושלל תמונות יפיפיות של אביב, סלוגנים בלועזית כמו: מכוער זה יפה, אתה מרגיש יותר ביחד כשאתה לבד, שמחה היא האיפור של העצבות, שנאה היא יותר חזקה מאהבה, אלוהים הוא רק שם נוסף לבדידות ועוד. ואם זה שייך לאביב, תמיד אמרנו שהוא קופירייטר גאוני.



הרוק משתלט על הפארק
כוכב הנשף עולה בתלבושת מעניינת עם כנפיים אדומות וחברי ההרכב "התעויוט" להקתו האגדית: תומר צדקיהו, ערן מיטלמן, עמרי אגמון, הדר גרין ונעם חבקין מתהדרים אף הם באדום. "מחר" גורם לפארק להתנועע ולהיכנס כמו שצריך לאווירה. כן מגיע לנו קצת אסקפיזם טהור לנפש. אתנחתא נפלאה. זרנוקי קונפטי מעטרים את הנוכחים. ערב טוב פארק הירקון.
"למה את לא שלי כמו שאני שלך" ו"אל מיליארד טועים" בוורסיה חזקה ביותר כשהתופים של תומר מעיפים את הפארק באוויר. "בוכה על הקבר של אמא שלי" החזיר אותנו אחורה בזמן ל־1993 ואיזה שיר נדיר. אביב מספר עד כמה היה קשור לסבתו גאולה שגידלה אותו על טהרת החינוך והאהבה והעניק לה את "שיר עצוב". בביצוע ל"השיר שלנו" ותוך כדי אביב מתהלך על הקאט ווק, הקהל בעננים והם צורחים את כל השיר. הפארק רעד מהתרגשות.

אורחים, נוסטלגיה והפתעות
שקט לשנייה, פופ קצבי והנה חזרה לסוף שנות השמונים עם שלישיית מנגו ואביב עם "גרה בשינקין". מיכל צפיר, מירי נבו ויסמין גמליאל באיחוד חד פעמי ונדיר. לאביב זו הגשמת חלום שהתגשם.

"זה רק הלב" ו"המכתב". נגנים בליווי כינורות וצ'לו ניצבים מעל ומקרינים אושר. נגינה מהפנטת המעניקה לאקוסטיות שפע מפואר בעליל. פטריק סבג ביצע את "צל כבד". שיר ענק. משאפ נדיר שילב את "מקסיקו", תמר גלעדי, אברהם טל ורואי לוי. עונג רצוף וצמרמורת. זו בדיוק הסיבה לכך שנשף הרוק הוא אירוע נדיר וייחודי משופע בהפתעות.
הרגעים המרגשים של הערב
אביב הקדיש את "מלאך" לזכרה של סרן רון צרפתי ז"ל. רגע מרגש במיוחד. נינט הצטרפה לפסנתר ול"שלכת" שקיבל ביצוע נדיר ועוצמתי. מנהרת הזמן הזכירה לנו את אלבום הבכורה של נינט שכתב והלחין לה אביב ומתוכו קיבלנו את "הכל יכול לקרות".


בהמשך הגיעו "היהודים" עם "המים שלנו". רגע של רוק טהור. אביב העניק לתום פטרובר ולאורית שחף מחווה מרגשת והזכיר את הדרך המשותפת בתחילת דרכם. ביג ריספקט.

אביב ריגש עם "אהבנו" כשאצבעותיו מרקדות על הפסנתר. בנו בן העשר אליוט השתלב ושר את "מקום לדאגה". הרגע המתוק של הערב.
יהודה פוליקר, אלי לוזון והחגיגה הגדולה
אלי לוזון הגיע עם "גשם" והעניק ביצוע נפלא לאחת היצירות הגדולות במוזיקה הישראלית. בהמשך הדהד קולו של אריק איינשטיין בפארק עם "יומן מסע".


אז הגיע יהודה פוליקר. תחילה עם "פחות אבל כואב", אחר כך עם "שלל שרב" ולבסוף עם "התחלה חדשה". רצף מופלא של שירים שהזכיר מדוע פוליקר הוא מהיוצרים החשובים במוזיקה הישראלית.
פינאלה של עוצמה ותקווה
"אני מרגיש בר מזל למלא את פארק הירקון פעם רביעית", אמר אביב לקהל. הוא הודה לקהל העצום והדגיש את מקומו של הרוק הישראלי בפארק הירקון.
"עולם חדש" ו"שיר תקווה" עטפו את הפארק באורות, קונפטי ותחושת יחד. ואז הגיע השיא. עם "סוף העולם". הדיסטורשן פירק את הפארק. האנרגיות הרקיעו לשמיים. להבות האש השלימו את התמונה.
הפינאלה עם "עכשיו מעונן" סגרה ערב של שעתיים וחצי לוהטות. אביב בחר לסיים במסר של תקווה, שלום ועתיד טוב יותר. חמישים וחמישה אלף איש יצאו מאירוע נדיר ובלתי נשכח. הפקה עצומה, וידאו ארט ברמה בינלאומית והוכחה נוספת לכך שהרוק הישראלי חי, בועט ומסוגל למלא את פארק הירקון.
וכעת תנו לשירים לדבר…

