יש שיתופי פעולה שנולדים לרגע. יש כאלה שנמשכים לאורך כמה הופעות. ויש שותפויות יצירתיות שהזמן רק מעמיק ומחדד. החיבור בין קותימאן לאלרן דקל שייך ללא ספק לקבוצה האחרונה.
לאורך השנים פגשנו אותם בנקודות שונות על הבמה ובאולפן. בכל פעם מחדש התברר שהכימיה ביניהם אינה נשענת רק על מוזיקה טובה. היא נובעת מהקשבה, מסקרנות ומיכולת של שני יוצרים שונים למצוא שפה משותפת. כעת, עשרים שנה לאחר תחילת הדרך, הם מציגים את "Hope", אלבום משותף שמסכם תקופה אחת ופותח תקופה חדשה.
שני מסלולים שנפגשו בזמן הנכון
מאחורי האלבום ניצבים שני יוצרים שבנו לעצמם מסלולים מרשימים ועצמאיים.
קותימאן הפך כבר לפני שנים לאחד המוזיקאים הישראלים הבולטים בזירה הבינלאומית. אלבום הבכורה שלו ופרויקט ThruYou הציבו אותו בחזית היצירה הדיגיטלית העולמית. מאז הוא ממשיך לנוע בחופשיות בין ג'אז, פאנק, אפרוביט, פסיכדליה, אמביינט ויצירה חזותית, תוך בניית שפה מוזיקלית ייחודית המזוהה עמו מיד.
אלרן דקל מוכר לקהל הישראלי כבר שנים רבות כאחד הקולות המזוהים עם סצנת הגרוב המקומית. כסולן, יוצר וכותב הוא הוביל את Funk'n'Stein, פיתח קריירת סולו עצמאית, שיתף פעולה עם שורה ארוכה של אמנים והפך לדמות משמעותית בעולם הרוק, הסול והפאנק הישראלי. דקל תמיד ידע לחבר בין אנרגיה בימתית לכתיבה אישית ובין עומק רגשי לגרוב מדבק.
לא שיתוף פעולה מזדמן
מי שעקב אחר השניים לאורך השנים יודע ש"Hope" אינו פרויקט שנולד במקרה. החיבור ביניהם חזר שוב ושוב בהופעות, בהקלטות ובמפגשים מוזיקליים שונים. בכל פעם נוספה עוד שכבה של אמון והיכרות. לא מדובר בשני אמנים המתארחים זה אצל זה. מדובר בשותפות יצירתית שהתעצבה לאורך שנים רבות. האלבום החדש מציג את אותה שותפות כשהיא בשלה, בטוחה ומגובשת יותר מאי פעם.
מוזיקה שמבקשת לעצור לרגע
"Hope" מגיע בתקופה שבה נדמה שהכול מואץ. החדשות, הרשתות החברתיות והמציאות עצמה. דווקא בתוך הרעש הזה בוחרים קותימאן ודקל להציע אלטרנטיבה. הם בונים מרחב מוזיקלי הנשען על כלים חיים, עיבודים עשירים והרבה נשמה. המלודיות זורמות בטבעיות. הגרובים מחזיקים את התנועה. הקול של דקל מעניק לשירים חמימות וקרבה. המוזיקה נעה בין קטעים אינסטרומנטליים סוחפים לבין שירים מלאי רגש. הסאונד מחבר בין הפאנק הקולנועי של קותימאן לבין הסול הפסיכדלי והנגיעות האלטרנטיביות של דקל.
תקווה כבחירה אמנותית
שם האלבום אינו מקרי. במקום לחפש דרמה או הצהרות גדולות, השניים בוחרים להציע תקווה. לא תקווה נאיבית אלא כזו שנולדת מתוך ניסיון, חברות ויצירה משותפת. התחושה הזאת מלווה את האלבום כולו. אפשר לשמוע כאן שני מוזיקאים ותיקים שממשיכים לחפש, להתנסות וליצור מתוך אהבה אמיתית למוזיקה. אחרי עשרים שנות שותפות, הם עדיין מצליחים להישמע סקרנים, רעננים ורלוונטיים.
שורה תחתונה
"Hope" אינו רק אלבום חדש בקטלוג של קותימאן ואלרן דקל. הוא תיעוד של מערכת יחסים מוזיקלית ארוכת שנים. הוא מפגש בין שני יוצרים שהלכו בדרכים שונות וחזרו שוב ושוב לאותה נקודת חיבור.
בתוך מציאות שמייצרת לא מעט רעשי רקע, הם מזכירים שהכוח של מוזיקה טובה עדיין טמון בחיבור האנושי. לפעמים זה כל מה שצריך.
