מהקצה אל הגל – שלומי ברכה מספר את סיפורו של אביב ואקנין

הים תמיד היה הבית של אביב ואקנין. עוד כנער צעיר הוא בלט בתחרויות המקומיות. הוא גלש עם רעב בעיניים ובלי פחד מהגל הגדול הבא. במשך השנים הפך לאחד הגולשים הבולטים בישראל וזכה תשע פעמים בתואר אלוף ישראל בגלישת גלים. הכרתי את אביב באותם ימים הראשונים, כאשר השתתף בתחרויות ארגון הגלישה הישראלי. באותה תקופה הייתי חלק מצוות הניהול בארגון. כבר אז ראו שמדובר בגולש אחר. כזה שחי את הים בכל רגע וחיפש תמיד את הגבול הבא.

כעת חוזר הסיפור שלו דרך השיר "אביב". את השיר כתב והלחין שלומי ברכה, שגם מבצע אותו בגישה אינטימית וישירה. ברכה לוקח את המאזין אל נוף ים, אל אותו רגע שבו אביב עומד מול הים וחולם על קריירת גלישה גדולה, כמעט כמו Kelly Slater. רגע אחר כך הקרקע נשמטת תחתיו.

הנפילה ששינתה הכול

הנפילה הקשה מהמצוק ריסקה את גופו של ואקנין. הוא הובהל לטיפול נמרץ במצב קשה מאוד והרופאים נאבקו להציל את חייו. ברכה לא מסתיר דבר לאורך הטקסט. הוא מתאר צלעות שבורות, ריאות שנפגעו, ניתוחים מורכבים ורגעים של פחד וחוסר אונים. הפזמון החוזר, "קרוב יותר מדי אל הקצה", מלווה את הסיפור כולו ומקבל כאן משמעות רחבה הרבה יותר. זה הקצה של המצוק, הקצה שבין חיים למוות, אבל גם הקצה שאליו שואף כל גולש אמיתי. אותו מקום שבו האדרנלין פוגש את הסכנה. המקום שבו מחפשים את הגל הגבוה יותר, המהיר יותר והרדיקלי יותר.

בעולם הגלישה, להגיע אל הקצה איננו רק ביטוי. זו דרך חיים. זו השאיפה לעלות עוד מדרגה, לקחת עוד סיכון ולמצוא את הריגוש הבא בתוך הים. ברכה מצליח לחבר בין האובססיה הזו לבין סיפור ההישרדות של ואקנין בצורה טבעית ומדויקת.

"הייתי בשוק כששמעתי את השיר"

ואקנין עצמו מודה שהתקשה להאמין כאשר שמע לראשונה על השיר. "שני אנשים סיפרו לי שמישהו כתב עליי שיר. לא כל כך האמנתי", הוא מספר. "לפני שבוע וחצי ארתור שלח לי את השיר ואמר לי להקשיב. ישר זיהיתי שזה שלומי לפי המוזיקה. הייתי ממש בשוק". לדבריו, העוצמה הגדולה הגיעה דווקא מהדיוק בפרטים. "הוא פירט מילה במילה כמעט כל מה שעברתי. ברור שזה רק קצה הקרחון, אבל הכול נכון. זה מאוד ריגש אותי לשמוע את זה".

ואקנין מספר שהשיר מחזיר אותו אל רגעי הפציעה, אבל ממקום אחר לגמרי. "זה מזכיר לי את הפציעה בקטע טוב. זה רק מראה לי איזו דרך עברתי. התקשרתי לשלומי ואמרתי לו תודה רבה. גדלתי על משינה בתור ילד, ופתאום בן אדם שכתב כל כך הרבה שירים של הלהקה כותב שיר עליי. זה כבוד גדול".

ברכה עצמו סיפר לו שהשיר ישב אצלו זמן רב במגירה. "הוא אמר לי שהסיפור ממש נגע לו בלב ושהרגיש שהשיר הזה מגיע לי", אומר ואקנין.

לחזור אל הים

השיר מצליח להעביר היטב את תחושת הריחוף שבין הכרה לחוסר הכרה. ואקנין שומע את צליל המוניטור ומבין שהוא עדיין חי. משם מתחיל מסע ארוך של התאוששות ושיקום. ברכה בוחר בשפה פשוטה וישירה, והבחירה הזו רק מחזקת את העוצמה הרגשית של הסיפור.

הרגע החזק ביותר מגיע בסיום. אביב חוזר אל הים מוקדם מהצפוי. הוא נרשם לתחרות ארצית בלי לחשוב פעמיים וגם זוכה במקום הראשון. כאן מגיע אחד הדימויים היפים בשיר. בתחילה הרופאים מחברים אותו לצינורות רפואיים. בסיום הוא כבר נכנס לצינור של גל. באותו רגע המעגל נסגר.

גם ואקנין רואה במילה "צינור" משמעות כפולה. "החיים הם מין צינור כזה של מעבר בין תחנות", הוא אומר. "מעניין מה יהיה בהמשך".

כאשר הוא מביט היום לאחור, הוא עדיין מתקשה לעכל את הדרך שעבר. "הייתי ממש על סף מוות", הוא אומר. "זה מדהים לראות כמה הרוח חזקה יותר מהגוף. כשהמוח מחליט להרים בן אדם, אפשר לעבור מצבים קשים מאוד. אחר כך גם זכיתי תשע פעמים באליפות ישראל בבוגרים. זה ממש לא מובן מאליו".

השיר "אביב" ייגע כנראה קודם כל בגולשי הגלים. מי שמכיר את התחושה של עמידה מול הים יבין מיד את עומק הסיפור. אבל גם מי שמעולם לא עלה על גלשן ימצא כאן סיפור אנושי חזק על הישרדות, תשוקה וחזרה לחיים.

האזינו לשיר "אביב" מאת שלומי ברכה

אביב

מילים ולחן שירה וגיטרה: שלומי ברכה
גיטרה סולו : עמית (טוקיו) לירון

אביב היה מכור לגלישה
רצה להיות קלי סלייטר
הוא ירד מהבית אל הצוק בנוף ים
לא רחוק מהמדיקל סנטר
נעמד על הצוק והשקיף אל הים
פתאום והקרקע נשמטת
הוא נופל מגבוה צונח לשם
שובר את הגוף והנפש
והוא היה קרוב
קרוב יותר מדי אל הקצה

הוא פונה במהירות לטיפול הנמרץ
הוכנס לממלכת הרנטגן
הצלעות השבורות חדרו לתוך הריאה
ניקבו בחלל את הבטן
הוא ניסה להסביר לרופאים ללא קול
שהוא לא מצליח לנשום
הם הכניסו אותו לניתוח כפול
ונתנו לו על טופס לחתום
והוא היה קרוב
קרוב יותר מדי אל הקצה

הוא שכב על הכר
סתם ללא הכרה
מחכה למלאך שיופיע
בשלווה וריחוף הוא הניח לגוף
והשלים שהרגע הגיע
הוא חזר ושמע את המוניטור שר
כך פתאום הבין שהוא חי
הוא הוא הורדם חזרה ושקע בשינה
התעורר וחזר ואולי

הוא היה קרוב
קרוב יותר מדי אל הקצה

אביב שב אל הים זה היה קצת מוקדם
הוא עבד על סטייל וסגנון
הוא נירשם בלי לחשוב לתחרות הארצית
וזכה במקום הראשון
אביו לא היה בחיים מאמין
אם היה לא היה הוא גיבור
הם הוציאו לו צינורות מהגוף
ועכשיו הוא נכנס לצינור

הוא היה קרוב
קרוב יותר מדי אל הקצה