סהראת לא מחזירות קלאסיקה לחיים. הן פשוט גורמות לה לנשום מחדש. הרכב המוזיקה המזרח תיכונית סהראת כולל תשע מוזיקאיות ישראליות בהנהגת אתי נאור. עכשיו הן משיקות עיבוד חדש לשיר עם שורשים עמוקים במוזיקה העיראקית הפופולרית.
בין שורשים להתחדשות
סהראת ממשיך לחדד שפה מוזיקלית שמחברת בין שורשים עיראקיים לבין פרשנות עכשווית. הפעם זה קורה דרך גולי יא חילו. לא שחזור של קלאסיקה, אלא ניסיון לגעת בלב המסורת מזווית נשית.
כבר בעבר עלה כאן שיר של ההרכב, בשלב מוקדם יותר. גם אז היה ברור שיש כאן חיפוש אחר קול ייחודי בין מסורת להווה. הביצוע החדש ממשיך את הקו הזה. הוא נשמע בשל יותר ומדויק יותר.
דיאלוג עם הקאנון
הבחירה בגולי יא חילו טבעית. השיר נטמע עמוק בזיכרון המוזיקלי של התרבות העיראקית. קולו של נאט'ם אל ע'זאלי נשא אותו אל הקאנון והפך אותו לנקודת ייחוס רגשית. סהראת לא מתחרה בעבר. היא מקיימת איתו דיאלוג שנע בין נוסטלגיה לנוכחות עכשווית.
עיבוד שמרחיב את המרחב
כבר מהפתיחה נוצר מרחב ברור. העוד, הקלידים וכלי ההקשה בונים מעטפת שמכבדת את המקור אך לא נצמדת אליו. העיבוד של ינקלה סגל ורוני עברין שומר על הקו המלודי ומוסיף תנועה עדינה. השירה של יסמין סהר נכנסת פנימה ברכות. היא נעה בין רוך לאיפוק. היא מחזיקה את המתח בלי לגלוש לאובר דרמה.
סיפור של כאב ותקווה
הטקסט מגיע מהמסורת העממית. הוא מציג אהבה שנשחקה תחת מרחק וכאב. אבל הוא לא נסגר. יש בו פנייה ישירה שמבקשת להבין. יש בו גם רצון לפיוס. הרגש נע בין כאב לתקווה. בין השלמה לבין רצון להשיב את הקשר.
כך נשמע התרגום לעברית מתוך השיר
אמור לי, יפה שלי, מאין הביא אותך אלוהים
פצע ליבי נשמר עמוק מהכאב שגרמת
אמור לי, מה רע מצאת בי שפגע בך
לבך מאבן ולא ריחם עליי
אם הנטישה היא דרכך
בוא נתפייס וזה הכול
מסורת בתנועה
העיבוד לא מבטל את הגעגוע. הוא מחדד אותו דרך קול נשי שמספר את הסיפור מחדש. המסורת לא קופאת. היא זזה. היא משתנה. היא נשמעת רלוונטית גם עכשיו.
כך אתי נאור עם הוצאת הגרסה העדכנית – "גם בימים קשים, ואולי דווקא בגללם, חשוב לנו להמשיך ליצור, אנחנו מאמינות שבמוזיקה טמון כוח ריפוי וכך גם בקול ובשפה הנשית. מי ייתן ויבואו ימים טובים שבהם נהיה עסוקים רק בשירים ובמוזיקה"
וכמובן אי אפשר בלי הביצוע המקורי של נאט'ם אל ע'זאלי
