הסצנה העצמאית של המחול העכשווי ממשיכה לפעום גם מחוץ ללהקות הממוסדות. במהלך חודש מרץ יעלו שלוש יצירות שונות בתל אביב וביפו. שלוש יוצרות, שלוש שפות תנועתיות, שלושה מרחבים. אולם אינטימי, שיטוט עירוני וסטודיו מחול. כולן מבקשות לבחון גוף, זמן וחברה דרך פעולה בימתית ישירה.
שלא ייגמר לי – תיאטרון תמונע
מאת: מיכל הרמן וענת גריגוריו בשיתוף רותם נחמני
מועדים: 23.3.2026 | 4.4.2026
שעה: 19:00
מקום: תיאטרון תמונע, תל אביב
כרטיסים: באתר של תיאטרון תמונע
שלא ייגמר לי מפגיש שלוש פרפורמריות מנוסות על במה אחת. המופע משלב מחול, טקסט ושירה. הוא עוסק ביחסים עם הגוף ובשאלת הרלוונטיות הנשית והמקצועית. הגוף כאן מדבר את הזמן. מותח את הרגע ומסרב לעצור. הרמן וגריגוריו יוצרות יחד מאז 2019. נחמני חתומה על הטקסטים ועיצוב הסאונד. העבודה בוחנת את המחיר של ההתעקשות להמשיך. את המתח בין עוצמה לעייפות. בין נוכחות בימתית לזמן החולף.
קולו של העולם שרק אני שומעת – תיאטרון יפו
מאת: שקד מוכיח
מועד: 24.3.2026
שעות: 18:00 | 20:30
מקום: תיאטרון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10
כרטיסים: באתר של תיאטרון יפו
זהו מופע שיטוט תנועתי במרחב יפו העתיקה ובתיאטרון עצמו. הקהל מצויד באוזניות ונע בעקבות פרפורמריות שונות. פסקול היצירה מורכב מחלומות שהוקלטו מראש. מוכיח ליקטה עשרות חלומות משלושה דורות של נשים. ילדות, צעירות ובוגרות. החלום הופך לכלי להבנת מציאות של משבר מתמשך. המציאות והדמיון מתערבבים במרחב העירוני. אזעקה הופכת למוזיקה. דימוי פרטי הופך לזיכרון קולקטיבי. בתום השיטוט מתעוררים יחד אל מציאות מעט אחרת.
כחולות – סטודיו זהבה וזאק, סוזן דלל
מאת: גלית ליס
מועד: 12.3.2026
שעה: 19:30
מקום: סטודיו זהבה וזאק, מרכז סוזן דלל
כרטיסים: באתר של מרכז סוזן דלל
כחולות מציבה במרכז הבמה אנסמבל של שלוש עשרה נשים. גילאי המשתתפות 67 עד 82. העבודה חוקרת את האסתטיקה של הגוף הבוגר במחול עכשווי. ליס בוחנת זהות, נאמנות וזיכרון קולקטיבי. הביוגרפיה האישית פוגשת את הסיפור הלאומי. בו בזמן נפתח מרחב לגוף אישי וחי. המוזיקה מאת אבי בללי. היצירה נתמכת על ידי משרד התרבות והספורט. כחולות מבקשת להציב גוף בוגר במרכז השיח הבימתי. ולערער על תפיסות שגורות של כוח ונראות.
