פרמיירה בתל אביב
אמש התקיימה הצגת המחזה "ימים של קיץ" באולם אסיא במוזיאון תל אביב לאמנות. ההצגה, מבוססת בין היתר על שיריו של עילי בוטנר, הוצגה בפני מאות צופים, ביניהם חברים, בני משפחות, תושבי אשקלון ואף עילי בוטנר עצמו שכיבד את המעמד. במהלך המחזה שולבו קטעים מוזיקליים מתוך שיריו של בוטנר שהפכו את ההצגה למחזה מוזיקלי עכשווי, צעיר ומלא תקווה.
השחקנית לי מסיקה אוחנה (דור הוואי) יחד עם אור אילן כהן כתבו את סיפור המחזה. חני אלימלך ביימה את ההצגה ואסף סבג חיבר את העיבודים המוזיקליים. תיאטרון סיקרא, הפועל כפרויקט התרבות של עיריית אשקלון הפיק את המחזה,. כחלק מהמאמצים להקדיש משאבים לקידום יצירה מקומית ורפרטוארית לפנייה לקהל צעיר ולמבוגרים כאחד.
עלילה ודמויות
העלילה מתרחשת בקיץ שלאחר המלחמה. שלושה בני נוער מאזורים שונים בארץ יוצאים לקיבוץ בדרום ומתנדבים בשיקום בית הילדים שנהרס. שם הם מצטרפים לשני בני גילם מהקהילה המקומית ומקימים קשרים חדשים של חברות, קרבה ואהבה ראשונה.
בליבת הסיפור עומדת גיטרה אקוסטית אחת שהוסתרה בקיר של בית הילדים ההרוס. במהלך ההצגה מתגלה כי הגיטרה שייכת לחייל מהבסיס הסמוך שנפל במהלך הקרב. החייל כתב מכתב אישי שהסתתר בתוך חלל הגיטרה, מתוך תחושה שלא ישרוד. מציאת הגיטרה והחלטת הדמויות להסתירה מפני זרים הופכים למוקד העלילה ומאתגרים את הנפשות שלהן, כשהן מנסות להתמודד עם העבר ולהחליט איך ממשיכים קדימה תוך שמירה על הזיכרון.
אל המחזה לוהקו חמישה שחקנים צעירים מאשקלון. לי מסיקה אוחנה מגלמת את יעל, בת הקיבוץ. ברק אוחיון משחק את איתי, בן הקיבוץ, וגיל זגורי מגלם את רועי, תושב קריית שמונה שנפגעה ומגיע כמתנדב לקיבוץ בדרום. לירון אברג׳ל מגלמת את גפן, מתנדבת המגיעה מעבר לים, ואור אילן כהן מגלם את אסתר, מתנדבת צעירה נוספת.
כך נולד המחזה
מספרת לי מסיקה אוחנה – "הבנו שהסיפורים הגדולים של התקופה מתחבאים דווקא בפרטים הקטנים. בבית שנכנסים אליו מחדש, בקירות מחוררים, במגירות שנפתחות ובמילים שנשארו מאחור. הרעיון נולד מסיפור אמיתי ומשלב אלמנטים רבים מהשנתיים האחרונות. תמונות של קיבוצים שבורים, משחקי ילדים מפויחים ומכתבים שחיילים השאירו בלי לדעת מי יקרא אותם ובלי לדעת אם הם עצמם יחזרו. ההבנה שהמילים נכתבות כדי להחזיק, כדי להיאחז, כדי להישאר גם כשאנשים כבר לא יכולים, היא המנוע שהוציא אותנו למלאכת הכתיבה. מתוך המקום הזה נולדה ההצגה. זה סיפור על דור שלם שנכנס לבית פגוע ומנסה להבין איך חיים בתוכו עכשיו. איך ממשיכים, איך בונים, ואיך נותנים מקום לכאב מבלי לתת לו לנצח. השירים של עילי בוטנר ליוו את המסע והפכו לפסקול הרגשי של ההצגה…"
השירים כבית שני
עילי בוטנר מוסיף על החיבור בין השירים לבין העלילה – "כשקראתי את המחזה לראשונה הרגשתי שמשהו מוכר נפתח בי מחדש. לא רק בגלל העלילה אלא בגלל הלב שמוגש על כנפי העלילה בהרמוניה וכנות. השירים שלי נכתבו ברגעים שונים בחיים. רגעים שמחים, רגעים כואבים. חלקם נולדו מתוך תנועה קדימה וחלקם מתוך עצירה. ופתאום בתוך הסיפור הזה על חמישה בני נוער, על קיבוץ פצוע ועל אדמה שצריך להרים מחדש, השירים מצאו בית אחר"
אפילוג
"ימים של קיץ" נכתב בהשראת המלחמה על ידי יוצרים שחוו אותה ממקור ראשון. ההצגה מיועדת בעיקר לצעירים ובני נוער אך גם קהל מבוגר יכול להתחבר לעלילה ולהתרגש מהרגש העמוק שבה. מילות השירים של עילי בוטנר שזורות כחוט השני בסיפור ונבחרו בקפידה מתוך הארסנל המוזיקלי העשיר שלו, כדי להעניק לדמויות קול ולחבר את הצופה למסע הרגשי.
