הדרך של מוש בן ארי
המוזיקה של מוש בן ארי כבר מזמן חצתה את גבולות הז’אנר והפכה לחלק טבעי מהפסקול המקומי. שלושה עשורים של יצירה עקבית החלו בלהקת שבע והמשיכו לקריירת סולו שמחברת בין רוק, רגאיי ומוזיקת עולם בלי מאמץ ובלי הצהרות מיותרות. עד אלייך מ-2002 הציג יוצר עם קול מזוהה ושירים שנכנסים לאוזן וללב, אבל דרך היה האלבום שעיגן את מקומו בלב הקונצנזוס. שירי דרך, יה, את והנה הוא בא הפכו לנכסי צאן ברזל של הופעות ומדורות שבטיות. כעת, עשרים שנה אחרי, בן ארי חזר אל האלבום המכונן בסדרת הופעות סגירת מעגל, שהגיע לשיאו במופע חגיגי אחרון בהחלט שהתקיים במוצאי שבת בהאנגר 11 בנמל תל אביב.
אלבום דרך, שיצא באוגוסט 2004 והגיע במהירות למעמד אלבום זהב, סימן נקודת שיא ביצירה של מוש בן ארי. שילוב מדויק של גרוב, מוזיקת עולם וטקסטים אישיים כאלה שנוגעים גם במצב הפרטי וגם בזה הקולקטיבי הפכו אותו לאחד האלבומים האהובים בפסקול המקומי.
כעת, עשרים שנה אחרי, הוא יוצא מחדש במהדורת ויניל כפולה, צבעונית, מיוחדת ומוגבלת, מחווה פיזית לאלבום שנולד בעולם אחר ועדיין נשמע חי, רלוונטי ומדויק.
המופע בהאנגר
מוצאי שבת חורפי, שמונה וחצי בערב, והרוחות מנתבות קהל רב אל האנגר 11 בנמל תל אביב. בפנים חמים יותר, פיזית ומנטלית. אנשים מתקבצים סביב הבמה הגדולה, מצטיידים במשקה וממתינים. קצת אחרי תשע ורבע עולים חברי ההרכב, רובם מלווים את האלבום מאז ימיו הראשונים: מיכאל פרוסט בבס, אסי איילון בגיטרה, תומר בן ארי בקלידים, שירה חן ואורית שלום זמרות ליווי. זוהר יעקב בכלי הקשה, נעמה בן חמו בצ׳לו, ארתור קרסנובייב בחצוצרה, יקיר ששון בסקסופון וגיל נמט על התופים.
מוש פותח ב"מה עושים" ומיד אחר כך "את", שעוטף את ההאנגר ברוך ובקסם. "את, כמה שיותר גבוה. כמה שיותר לנגוע. כמה שיותר בך". בנאום קצר הוא מחייך אל הזמן שחלף: "20 שנה לאלבום דרך. עשינו אותו אז עם שוטי הנבואה, ועכשיו אנחנו כאן. אז בואו נקבע לעוד 20 שנה ונחגוג". הרומנטיקן שבו מבקש "קחי אותי" מהאלבום דרך ו"בואי נעוף" מאלבום הבכורה, מזכיר כמה שהוא אוהב, וצמרמורות עוברות עם הביצוע העוצמתי ל"מסע ומתן".
האורחת יסמין מועלם
את האורחת הראשונה הוא מציג בגאווה. "אני מכיר אותה מאז שהייתה ממש קטנה. תנו הרבה כבוד ליסמין מועלם". יחד הם מבצעים את "דרך", שיר הנושא, ובין השורות בן ארי חושף שהשיר, על כל הירוק והשבילים שבו, נכתב דווקא בלוקיישן אורבני לגמרי, בדרך להופעה בבארבי הישן, ישיבה קצרה על רחוב סלמה. יסמין מבטיחה ש"יהיה טוב" ובהמשך מצטרפת לדואט יפהפה ומהפנט ל"איך שלא" של אריאל זילבר. התאורה, כלי הנשיפה, ההקשה והצ'לו יוצרים גרוב שלא מהעולם הזה, ו"יה" ו"ממריאים" הופכים את ההאנגר למסיבה אחת גדולה.
האורח ברי סחרוף
ואז זה קורה. "הנה הנה הוא בא". ברי סחרוף עולה לבמה והחשמל באוויר מורגש מיד. הביצועים ל"מונסון" ו"חלליות" מקפיצים את הקהל, ו"כמו בחיים" נבחר לדואט האחרון של השניים. "בחיים, כמו בחיים, זה ניצחונות והפסדים ולעשות הרבה גלים". טכנית זה כבר הדרן, אבל מוש מבקש עוד מחיאות כפיים, ומסיים בפינאלה אדיר עם "אנצל". לא רק סגירת מעגל, אלא תזכורת חיה לכך שדרך היא יצירת מופת במוזיקה הישראלית, כזו שממשיכה ללכת עם הקהל, צעד אחרי צעד.
אנו נשלחים לביתנו עם תפילה. זהו "שיר למעלות" (יצא באלבום השני של להקת שבע). "יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא-יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה: ז יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל-רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת-נַפְשֶֽׁךָ: ח יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד-עוֹלָֽם".
יחד עם קהל אהוב ונאמן הגיעו לקיצן חגיגות 20 השנה לאלבום דרך הנפלא של מוש בן ארי ונאחל להמשך עשייה פוריה ומבורכת. לחיי ההופעות.
כמה רגעים של צלילים ושירים
