יום ראשון, אפריל 12, 2026

הזמר מוני עמרני הלך לעולמו

הזמר מוני עמרני הלך לעולמו לפני יומיים, בגיל 84, וכמו לא מעט דמויות שפעלו במקביל למרכזי הכוח של המוזיקה הישראלית, סיפורו נטמן לא פעם בין תקליטונים נשכחים, מועדונים שנעלמו ואנשים שזוכרים. עכשיו זה זמן טוב להחזיר אותו אל הפריים.

עמרני נולד בפברואר 1941 בכרם התימנים בתל אביב, למשפחה תימנית מוזיקלית, ואחות אחת שהפכה לימים לשם מוכר הרבה יותר – חדווה עמרני תיבדל"א. אחיניו היו שלום וברק עמרני – "צמד העמרנים".

הכישרון שלו ניכר כבר בילדות. ילד תימני יחיד בבית ספר אשכנזי, שמצא את עצמו שר במקהלת חזנות, מנגן כינור, ומלווה חזנים אירופאים – תמונה לא שגרתית בשנות הארבעים והחמישים של תל אביב. המפגש המוקדם עם מוזיקה קלאסית, גוספל, חזנות וג'אז, עיצב קול יוצא דופן, כזה שלא ננעל על זהות אחת.

בסוף שנות החמישים התגייס לתזמורת חיל האוויר – תחנה מרכזית עבור דור שלם של מוזיקאים – ולאחר השחרור חרש את מועדוני הלילה של תל אביב, בראשם מועדון צברה המיתולוגי. הוא שר לועזית, עבד עם מיטב הנגנים, נסע להופעות בסקנדינביה, ואפילו קיבל הצעה להצטרף ל-Golden Gate Quartet האגדית. הוא נסע להקליט, התלבט, ובחר לחזור הביתה. ישראל קראה לו חזק יותר מהבמה הבינלאומית.

ב-1967 יצא תקליטון עברי בעיבודו של דוד קריבושי, עם קולות ליווי של חדווה עמרני, עדנה גורן ודינה גולן. ארבעה שירים, קול גברי אלגנטי, לוק של כוכב אירופי, ורגע אחד לפני שמלחמת ששת הימים מחקה את המומנטום. התקליטון נגנז, ומוני עמרני המשיך הלאה – לצוותי הווי במילואים, לחתונות, לפרנסה.

בשנות השבעים והשמונים הבין שהמוזיקה כבר לא מבטיחה עתיד כלכלי, פנה לעסקי הטקסטיל, פרש מהבמה – וחזר אליה מאוחר יותר מתוך געגוע, לא מתוך אשליה. באמצע שנות התשעים הקליט אלבום שלם בספרדית, שזכה להשמעות בדרום אמריקה ונשאר כמעט בלתי מורגש כאן. במקביל פתח מסעדה בתל אביב, ובה המשיך להופיע, לשיר בכל שפה ובכל סגנון, ולזכור מי הוא גם בלי כותרות.

מוני עמרני לא היה כוכב במובן המקובל של המילה, אבל הוא היה מוזיקאי של עומק, של דרך ארוכה, של נאמנות לקול הפנימי. כזה שעבר דרך המנגנונים הגדולים של התקופה ושרד גם מחוץ להם. עכשיו, עם לכתו, מתברר שוב כמה סיפורים כאלה מחכים שנקשיב להם באמת.

יהי זכרו ברוך.

קרדיט: מבוסס על תחקיר וכתיבה של דודי פטימר – "סיפורו של הזמר מוני עמרני".

הכי חדשים

פסטיבל קולטריין יתקיים בסוף אפריל

לאחר דחייה שנכפתה בעקבות המערכה הצבאית במהלך חודש מרץ, פסטיבל המחווה לג'ון קולטריין - John Coltrane חוזר למסלול...

אפריקה במבטה – הלך הביט שהקדים את זמנו

מותו של אפריקה במבטה - Afrika Bambaataa סוגר מעגל על אחד הפרקים המשמעותיים ביותר בתרבות המוזיקה של...

דודו טסה – בית ביפו

יש שירים שלא מספרים סיפור אחד אלא כמה שכבות שמתקיימות זו לצד זו. "בית ביפו" של דודו...

טיפקס החזירה את החיים לבארבי

חוזרים לנשום מול המזח למעלה מחודש ימים דלתות מועדון הבארבי בנמל יפו נשארו סגורות. לא רק הקהל נעצר...

ערן צור – אדבר איתך

בעודו בעיצומו של סבב הופעות משפחתי בארצות הברית, משחרר ערן צור גרסה חדשה ל״אדבר איתך״. זו קלאסיקה...

שימי תבורי – עד מתי

יש משהו כמעט בלתי נתפס בפשטות של "עד מתי". שיר שלא מנסה להתחכם ולא מחפש ניסוחים גדולים,...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

להקת טיפקס מחזירה את החיים לבארבי

אחרי ימים לא פשוטים, יש רגעים שבהם התרבות פשוט חוזרת לנשום. מחר בערב ייפתחו שוב דלתות מועדון...

האמרגן אשר ראובני הלך לעולמו

האמרגן ואיש המוזיקה אשר ראובני הלך לעולמו לאחר תקופה של אשפוז, בעקבות זיהום חיידקי בדרכי הנשימה. בן...

קולנוע במקום

רשת מועדוני התרבות FRIENDS מבית ההסתדרות משיקה יוזמה חדשה שמדברת בדיוק אל הרגע הנוכחי. כשאולמות התרבות מתמודדים...

מצעד הלהקות הצבאיות יוצא לדרך

תחנת הרדיו כאן גימל פותחת את ההצבעה למצעד השנתי ליום העצמאות וממקדת השנה זרקור על אחד הפרקים...

התרבות שוב נעצרת

עולם המופעים בישראל שוב נעצר. אולמות נסגרים, הופעות מתבטלות, והבמה מחשיכה. זה לא מפתיע. זה דפוס שחוזר...

עולם ההופעות שותק – ושאול מזרחי שובר את הדממה

כשהעיר התעוררה לאזעקה באותו בוקר שבת, הרגע שבו התברר שאנחנו נכנסים למערכה צבאית, בבארבי לא חיכו. שאול...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא