עוד לפני השיר החדש, דניאל וייס הוא כבר סיפור אנושי ומוזיקלי שמסרב להישאר אדיש. אחד הקולות החשופים והמצמררים שיצאו לאור בשנים האחרונות, קול שנושא בתוכו חיים שלמים, וגם שבר אישי ולאומי עמוק.
ב-7 באוקטובר איבד וייס את שני הוריו, מירב ושמואל ז"ל, שנרצחו בביתם בבארי. מאז, הדרך המוזיקלית שלו הפכה גם למסע של הישרדות. כאן עקבנו מקרוב אחר תהליך ההופעות, המפגשים והנוכחות הבלתי פוסקת על הבמות ובעורף, דווקא בתוך המלחמה. וייס המשיך להופיע, לפגוש קהל ולשיר כשהכאב עדיין גלוי וטרי, ובהמשך אף יצא לראשונה לסבב הופעות עצמאי, כשהוא נושא לבדו ערב שלם, הקול, הסיפור והנוכחות.
מתוך המקום הזה יוצא כעת השיר החדש, "שלח לי יונה". שיר שנשמע כתפילה אישית בזמן חירום. את השיר כתב יחד עם אור מילשטוק ועמרי קסטן, שגם הלחינו, וההפקה המוזיקלית הופקדה בידיו של אייל מזיג.
"שלח לי יונה" נשען על דימויים מקראיים, המבול, המגיפה והיונה, כדי לתאר תחושת הצפה בעולם סוער ומאיים. הפנייה הישירה לאל אינה דרישה לנס או לגאולה גדולה, אלא בקשה צנועה להפוגה, ל"צל", לרגע של חסד בתוך הכאוס. וייס נע כאן בין האישי לקולקטיבי, בין שגרה לאסון, כשהלב נסגר תחת משקל החדשות והמציאות.
בתוך השבר מסתמנת גם בחירה. הדובר מסרב להפוך לכלי משחק או לקורבן של כוחות גדולים ממנו, ומתעקש לשמור על אמת פנימית. דימוי הלבנה מביא איתו הבטחה שקטה של מחזוריות והתחדשות, והיונה מסמלת תקווה מינימלית אך נחוצה, לא סוף מוחלט לסערה, אלא סימן קטן שאפשר להמשיך. עוד אמונה.
השיר מלווה בווידאו קליפ בבימויו של רני סהר ("עספור", "זגורי אימפריה", "רמזור"). דניאל וייס נראה מניח חפצים שמסמלים עבורו ביטחון, תמימות ויופי, ובהמשך נכנס באקט של כניעה לאקווריום המדמה כלא תודעתי. הוא אזוק בשלשלאות ושטוף מים – דימוי ישיר למבול של נח ולהצפה הרגשית המאפיינת את הזמן הזה.
את דניאל וייס תוכלו לפגוש באחת ההופעות הקרובות במועדוני קבוצת זאפה בחיפה ובהרצליה.
