קליפים חדשים

רן דנקר ושי המבר – מה שיבוא

רן דנקר ושי המבר נפגשים בדואט חדש שכתבה והלחינה שי - "מה שיבוא", האזנה

שני הקולות החזקים, הרגישים והדי אהובים ומוכשרים בסצנת המוזיקה הישראלית נפגשים לראשונה בדואט – "מה שיבוא". שיר עדין ואופטימי, אשר נכתב והולחן על ידי שי המבר, עם עיבוד משותף להמבר ורן דנקר והפקה מוזיקלית עכשווית של ניר מימון.

השיר נולד בתקופה מורכבת ומאתגרת, ומגיע עם מסר של תקווה, חיבור ואופטימיות. הוא מדבר על התחדשות, אהבה ועל האפשרות להתחיל מהתחלה, מתוך ההבנה שהדברים שאנחנו מחפשים כבר נמצאים סביבנו. בתוך סערות החיים, 'מה שיבוא' מזכיר לנו שניתן למצוא רגעי חיבור, נחמה ואור.

החיבור הקולי בין רן דנקר ושי המבר יוצר רגע נדיר של קסם, בשלות ואמת, שמזמין את המאזינים לחוות את היופי שבפשטות וברגש. יחד עם ההפקה המדויקת של ניר מימון, השיר מרגיש כמו נשימה חדשה, מוכר ואישי, אך גם מרענן ומפתיע.

רן דנקר, אחד הקולות המוכרים והאהובים במוזיקה הישראלית של העשור האחרון. שתמיד מצליח לשלב רגש עמוק עם נוכחות בימתית חזקה, ומגיש כל שיר בצורה כנה, אישית ונוגעת ללב. מספר על החיבור המיוחד –

"נפגשנו באולפן של ניר מימון, שי הוציאה גיטרה והשמיעה שיר שכתבה במיוחד למפגש שלנו. החיבור קרה מיד. כשהיא התחילה לנגן, הרגשתי ניצוץ רגש שלא חשתי מזמן – כמו חיבוק למישהו שהתגעגעת אליו באמת. זה כמו לפגוש אהוב ישן, כזה שהאהבה ביניכם עדיין שם, חזקה מהכול."

"באותו לילה, כשנכנסנו להקליט, ידעתי שזה זה. אולי קצת כמו שני אוהבים שמתקשים להיפרד, סירבנו להפריד את הקולות שלנו. השיר הזה נושא את הלב של שנינו בצורה הכי כנה ואמיתית שיש. אני מקדיש אותו לכל מי שמתגעגע – למישהו או למישהי, אי שם בעולם." ❤️

לקריאה נוספת

על שי המבר לא צריך להכביר במילים, ובכל זאת אומר כי מאז שפרצה לתודעה עוד כילדת פלא ולאחר מכן כזמרת צעירה ומבטיחה, היא כותבת, מלחינה וזמרת בעלת סגנון ייחודי, שמביאה לכל שיר עומק ומגע אישי. המבר ידועה ביכולת לכתוב מילים שנוגעות במקום הכי פנימי, ומזכירה לנו שהפשטות והרגעים הקטנים יכולים להיות הכי גדולים וחשובים. היא מצליחה ליצור חיבור טבעי בין המילים למנגינה, שהופך את השירים שלה לחוויה שלמה.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא