הערב מתבשרת קהילת המוזיקה והרדיו בישראל על לכתו של עופר נחשון. האיש עם הקול הרך והנוכחות הבטוחה מאחורי המיקרופון, שנכנס לבתים שלנו בלי לבקש רשות, פשוט דרך הרדיו, איננו עוד. בשלב זה טרם נמסרה סיבת מותו, וגם מועד ומקום ההלוויה לא פורסמו.
מי היה עופר נחשון
נחשון, שנולד ב־27 באפריל 1966, היה לא רק קריין ושדרן, הוא היה פס הקול של דור. הוא התחיל את דרכו בתחנת הרדיו קול השלום, התחנה האגדית של אייבי נתן, ומשם המשיך אל רשת ג’ של קול ישראל בתחילת שנות התשעים. שם כבר הפך לשם מוכר בכל בית: “קופסת הלהיטים”, המצעד הלועזי, שבתות רטרו ונוסטלגיה, והשירים שהוא בחר, תמיד קצת לפני כולם.
בשנים האחרונות, תאגיד השידור הישראלי – כאן גימל, היה ביתו האחרון על גלי האתר. מיקרופון, אוזניות ושקט בין שיר לשיר. זו הייתה השפה שלו.
הרבה מעבר למוזיקה
בשנת 1994, כשעדיין לא דיברו על זה בגלוי בתקשורת, עופר נחשון יצא מהארון, בקול ברור ובלי להתנצל. המעשה הזה, שנראה אז כמעט בלתי אפשרי, הפך אותו לדמות משמעותית עבור צעירים וצעירות שחיפשו מישהו שיגיד “זה בסדר להיות אתה”.
על הבמה העולמית
נחשון גם היה “הקול של ישראל” על בימת האירוויזיון, האיש שמוסר את הניקוד שלנו לעולם. כמה שניות על המסך, חיוך קטן, מבט ישיר למצלמה, ושוב חזרה לאולפן של גימל, אל הצלילים שהוא כל כך אהב.
הערב זה נגמר
אחרי כ־35 שנות שידור, עופר נחשון פרש רק לאחרונה. לא רבים זוכים לרגע שבו הקול שלהם הופך לחלק מהזיכרון הקולקטיבי של מדינה. הוא היה אחד מהם.
הערב, כשהחדשות על מותו מתפשטות בלחישה בין אנשי הרדיו והתרבות, משהו באוויר נהיה דומם. אפשר להדליק תחנה, לשמוע פתאום את פליטווד מק, U2, או שיר של דפש מוד – ולדמיין את נחשון אומר “קבלו את זה, זה גדול”.
