חמישים שנה חלפו מאז שחנוך לוין כתב את “קרום”, אחד המחזות החשופים והנוקבים ביותר שלו, ו-25 שנה מאז לכתו של גדול מחזאי ישראל. כעת, תיאטרון גשר מחזיר את המחזה לבמה בעיבוד מוזיקלי חדש ונועז, בבימויו של אלכסי זולוטוביצקי, עם הלחנה מאת אבי בנימין, מלחין הבית של גשר ואחד היוצרים המזוהים ביותר עם שפתו הבימתית.
ההפקה החדשה אינה רק מחווה למחזה האלמותי, אלא גם מסע רגשי שמפרק את החיים עצמם לשירה, תנועה, מוסיקה וגרוטסקה, ממש כפי שלוין עצמו ידע לעשות, רק הפעם בקנה מידה כמעט אופראי.
קרום חוזר הביתה – ושום דבר לא באמת השתנה
בלב העלילה עומד קרום – בגילומו המדויק והמרגש של יובל ינאי, החוזר לעיר הולדתו אחרי כישלון בחו"ל, אל אם דואגת (מיכל וינברג), חברים אבודים ואהבה ישנה. הוא מגלה עולם של אנשים קטנים עם חלומות גדולים שלא התגשמו, חברה מדוכאת שבה כל אחד נאחז בשגרה כדי לשרוד את הייאוש.
כמו בכתיבתו של לוין, גם כאן ההומור המריר מתערבב בתוגת הקיום. המחזה חושף את האבסורד שבחיי היום-יום, אהבות קטנות, פחד מהבדידות, והכמיהה הנואשת למשמעות.
לוין מצייר כישלון אישי וחברתי, ניכור ובדידות בעיר הגדולה. דמויות אבסורדיות שממחישות את האבסורד שבחיים עצמם.
תיאטרון גשר הופך את לוין למוזיקה
הפרשנות של אבי בנימין הופכת את המחזה למופע מוזיקלי מלא חיים, עם תזמורת חיה על הבמה. ההלחנה שוזרת את רגעי הדרמה והאבסורד באלמנטים קצביים וליריים, לעיתים אף בקריצות מלאות משמעות ומחוות ליצירות מוזיקליות מוכרות משנות השבעים, התקופה שבה נכתב “קרום”. השירים והנעימות לא רק מלוּוים את הסצנות, אלא מעניקים להן רבדים חדשים של רגש, אירוניה וזיכרון תרבותי.
על הבמה בתוך קובה במרכזה ישובים חברי ההרכב המוזיקלי המלווים בנגינה חיה את העלילה – בוריס זימין בקלידים, יבגני שטיינברג בכלי נשיפה, יבגני ברגר בגיטרה, דמיטרי גרודסקי בגיטרת בס וניר נקב על התופים.
בין אופרה לגרוטסקה
הבמאי אלכסי זולוטוביצקי ביים את “קרום” ממש כמו אופרה, עם דגש על קול, תנועה ומוזיקליות. לצידו עמדה סופי צ’ודנובסקי, אמנית רב-תחומית שהובילה את השחקנים לתוך עבודת קול מורכבת, במטרה למצוא את נקודת השירה הנכונה בתוך הדרמה.
הדמויות נעות על הקו שבין האנושי למעוות: שחקנים מולבשים בחליפות גוף גרוטסקיות – עם שדיים גדולות, בטן תפוחה ואחוריים מודגשים, ממשיכים את הסגנון הלוויני המזוהה כל כך. זו אינה רק בחירה אסתטית, אלא אמירה: העולם כולו הוא קרקס, והחיים עצמם הם גרוטסקה אחת גדולה.
קאסט עשיר וביצועים בלתי נשכחים
לצדו של ינאי בולטים מיכל וינברג כאם קרום המרחפת בין אהבה לחנק, טלי אוטרצ’י בדמות טרודה – האקסית המיתולוגית שמגלמת געגוע וחרטה, וניקיטה גולדמן בתפקיד תוגתי – גמלוני, מגושם ועם זאת רך ונוגע ללב. גם המוזיקאי היוצר והשחקן ניר כנען נוטל חלק במחזה בדמותו של ברתולדו, איטלקי לטיני. סביבם אנסמבל השחקנים של גשר מעניק לכל דמות חיים מלאים, צלילים וצללים.
מסע בין עבר להווה
הפקת “קרום” החדשה של תיאטרון גשר היא לא רק הצדעה לחנוך לוין, היא הצהרה על הרלוונטיות הנצחית של כתיבתו. חמישים שנה אחרי, השאלות שלו על אהבה, כישלון, בדידות ותקווה עדיין מהדהדות בעוצמה. זו לא עוד עלילה על אדם שחוזר הביתה, זו מראה שבה כולנו משתקפים.
מילה
לא כל אחד יכול לצלול אל תוך סיפור העלילה. אמנם ההצגה בפרשנות העכשווית של תיאטרון גשר שואפת להיות תשובה לאופרה. אך בעצם מדובר במחזה מוזיקלי, לא מחזמר. אלא, מהזן שבו הדיאלוג מושר לאורך כל העלילה, אין דיאלוג רגיל לצד קטעי שירה, השירה היא תמצית הכל והקול. לא קל להכיל אך ברגע שעברת את המחסום ונשאבת לסיפור החנוך לויני אתה על הסוס הנכון בדרך אל האושר שלא קיים שם.
אם החוויות הללו מדברות אליכם.ן לכו על זה, כאן כרטיסים למועדים הבאים של ההצגה.
