לפני פחות משבוע עסקתי ביצירתו המוסיקלית של יונתן ארצי, הנה כמה מהמילים שכתבתי אז – "לא קל להיות בן של שלמה ארצי. לא קל, וגם לא תמיד אפשרי, למצוא את המקום שלך מבלי שהצל של אבא יכסה את הכל. אבל יונתן ארצי, בנו הצעיר של גדול הזמרים הישראלים, מצא את הדרך שלו – דרך מוזיקלית פרטית, אישית, מבטיחה.
יונתן כתב והלחין מאז גיל 13, אבל את השירים שלו הוא שמר לעצמו. שנים רבות שמר על פרופיל נמוך, כמעט בגדר סוד משפחתי. רק בגיל 35 החל לשחרר את יצירותיו לעולם – סינגל אחרי סינגל, עד שכבר אי אפשר להתעלם מהקול הצעיר, השקט אך המדויק, שמגיע מבלי רעש גדול, אבל עם עומק שנוגע."
באותה עת הכריז ארצי הצעיר כי אלבום הבכורה שלו יצא היום וכך אמנם קורה. האלבום "יש מבול" על שם השיר השני שבו מתוך עשרה שיונתן כתב והלחין יצא לפני זמן קצר לרשתות הסטרימינג להאזנה. מדובר במסמך מוסיקלי העטוף במוזיקת פולק רוק ענוגה עם נגיעות עכשוויות (אינדי…) המבקש להביא את רחשי ליבו ומחשבותיו כרשמים ברורים של יונתן ארצי. אהבה, ערגה, זכרונות, משפחה, חיים בכלל.
את יציאת האלבום מלווה וידאו קליפ לשיר – מקום בעולם
כך פורש הבוקר יונתן ארצי את דבריו עם יציאת האלבום:
"יש מבול" – אלבום הבכורה שלי יוצא היום לעולם. עשרה שירים שכתבתי והלחנתי מדם ליבי, אלבום שאני גאה בו מאד, עומד מאחוריו ושמח שהוא כרטיס הביקור הראשון שאני שולח לעולם.
בהעדר מקום אחר לכתוב בו (כמו חוברות של דיסקים שלצערי חלפו מהעולם), בחרתי לכתוב כאן מעין מכתב פתוח למי שירצה לקרוא ולדעת משהו על האלבום ועלי.
זה רגע משמעותי בשבילי. כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה וחששתי מזה במקביל. היו שנים בהן חשבתי שזה לא יקרה כי בתוכי אני מסובך מדי מול זה. אלבום בכורה. לקחת את קדמת הבמה. להיחשף. לעמוד זקוף מול העולם עם השירים שלי.
לא אתאר בפירוט את כל חלקי הדרך הארוכה שהובילה לכאן. רוב האנשים שנחשפים אלי עכשיו לראשונה לא יודעים עליה ובצדק, זה גם לא אמור להיות חשוב לאיש מלבדי, השירים הם מה שחשוב. ובכל זאת, אני מופיע ומתעסק במוסיקה כבר הרבה מאד זמן. אולי מישהו מכם ראה אותי לפני יותר מעשור כשהופעתי עם שירים שלי במקומות קטנים כדי לצבור ניסיון, אז זה היה כחלק מצמד עם חבר מוכשר.
אולי נפגשנו אחר כך באחת ההופעות עם יהונתן גפן (שמונה שנים שהיו בית ספר מדהים וזכות אדירה עבורי).
או שאולי הייתם באחת ממאות ההופעות של אחי האהוב ושלי ושמעתם כשסיפרתי על כמויות השירים שהצטברו לי בחדר ולא הוצאתי. אולי כבר נפגשנו ואולי אנחנו נפגשים עכשיו לראשונה. עכשיו אני מוציא את אלבום הבכורה שלי.
האלבום הזה נכתב כמעט כולו בשנתיים האחרונות. למרות שכתבתי מאות רבות של שירים מאז שהייתי נער, דבר לא הרגיש רלוונטי מלבד הרגע הזה. בשבעה באוקטובר החיים של כולנו השתנו. גם השפה השתנתה והכל נטען במשמעויות אחרות. משהו עמוק בחווית המציאות נסדק. אני מביט בעולם ואז מביט לתוכי ומוצא שבר גם כאן וגם כאן. לא תמיד יודע לומר איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר, המציאות החיצונית והפנימית מתערבבות זו בזו, בדיוק כמו אצל כל מי שאני מכיר. השירים האלו נולדו אל תוך עולם שבור ומתוכו. יש בהם שאלות על מקום של אדם בעולם, על האפשרות למצוא נחמה, על הצורך להבין לאן ללכת ועל הרצון לגדול מתוך כל זה.
ברגע הזה בו האלבום יוצא לעולם, אני יוצא יחד איתו ומניח את העכבות והחששות בצד. לקח לי הרבה זמן להבשיל לזה. אם יש דבר אחד שההופעות לימדו אותי זה שטוב להוסיף מוסיקה לעולם, במיוחד כשקורה הנס והיא פוגשת מישהו או מישהי שמוצאים בה שפה משותפת.
לפני שאני מרפה מהמילים ונותן לשירים לדבר את עצמם, יש שלושה אנשים שאני רוצה וחייב לציין ברגע הזה בהקשר של האלבום:
גלעד שמואלי.
גלעד הפיק מוסיקלית את האלבום בכישרון אדיר, אבל הוא עשה הרבה יותר מזה. המפגש איתו שינה את חיי. הוא השותף הכי טוב לדרך שיכולתי לאחל לעצמי, חבר לחיים, איש חכם ורגיש שרואה הכל בצלילות ותמיד אומר את הדבר הנכון מבעד לעכבות והסיבוכים, המבט שלו הוא החץ שתמיד פוגע במטרה. הוא ראה בי דברים שלא יכולתי לראות בעצמי ועזר לי לגדול. אני אוהב אותו אהבת נפש. זו רק ההתחלה של דרכינו המשותפת.
עידן רייכל.
עידן הצטרף לדרך הזו כשהאלבום כבר היה מוכן, אבל ההשפעה שלו עלי מאז כל כך עמוקה ומשמעותית שאני כבר מתקשה לדמיין את הדרך הזו בלעדיו. הוא דוחף אותי לקצוות בתוכי שלא ידעתי שנמצאים שם, כמו המורה המושלם תופר את כל השיעורים למידותיי ואז מוסיף עוד קצת. הוא אדם חד וחכם ורגיש, ומעבר לעצות וההחלטות החכמות שלו כמנהל, מעבר לחברות שנוצרה בינינו, האמונה שלו בי ובשירים והגב והביטחון שהוא נותן לי מאפשרים לי לעשות דברים שלא הייתי מרשה לעצמי בלעדיו. הוא זה שמלמד אותי לקפוץ למים.
ומעל כולם, רוני שלי.
את מה שיש לי לומר עליה היא יודעת כי אני אומר לה כל יום.
בלעדיה אף שיר לא היה מוקלט. לא היה אלבום. לא היו את ההופעות שיבואו בקרוב מאד. לא הייתי יוצא החוצה אל העולם עם השירים שלי.
זו היא שדחפה אותי, היא הביטחון שלי. כשאני מאבד את עצמי, אני מביט בהשתקפות שלי בעינייה ונזכר. את מה שהיא עבורי המילים לא יכילו.
זה שלה כמו שזה שלי.
מאחל לשירים לעשות את דרכם ולהגיע לאן שהם צריכים, הלוואי ויפגשו בצד השני לבבות פתוחים שימצאו בהם שפה משותפת.
זה קורה עכשיו ולמול הרגעים הרבים בהם חשבתי שזה כבר לא יקרה, זה רגע של ניצחון פרטי ביני לביני. אני שמח וגאה בו.
מחכה לפגוש את מי שיצטרף לדרך הזו.
יונתן.
