אירוויזיון 2026 – עתידה של ישראל בתחרות עומד במבחן
האם ישראל תמצא את עצמה מחוץ לבמת האירוויזיון? השאלה הזו, שבעבר נשמעה כמעט דמיונית, הופכת למציאותית יותר ויותר. אחרי ההופעה המרשימה של יובל רפאל בגמר אירוויזיון 2025, נדמה היה שהקשר של ישראל לתחרות האירופית נשמר איתן. אלא שכעת, על רקע המלחמה המתמשכת בעזה והגל הגואה של ביקורת בינלאומית, המוזיקה מתערבבת בפוליטיקה – והצלילים מתחלפים בקולות מחאה.
החרם מתרחב – אירלנד וסלובניה בחזית, איסלנד הולנד נגררות והאינקוויזיציה הספרדית מתעוררת…
רשות השידור הציבורית של אירלנד (RTÉ) הודיעה רשמית כי לא תיטול חלק באירוויזיון 2026 "אם השתתפות ישראל תצא לפועל". בהודעה נכתב כי במצב הנוכחי, עם "אובדן החיים הנורא בעזה" ו"הגבלות על עיתונאים", השתתפות אירית אינה אפשרית.
במקביל, תאגיד השידור הסלובני (RTVSLO) מציג טיעון חדש: לדבריו, התחרות אינה רק בין גופי שידור אלא בין מדינות עצמן – ולכן יש לשפוט את השתתפות ישראל ברמה המדינתית. טיעון זה זוכה להד תקשורתי, גם אם מצבה של סלובניה באירוויזיון רחוק מלהרשים (30 השתתפויות מאז 1993, ללא אף זכייה או מקום בחמישייה הפותחת).
רשות השידור האיסלנדית RÚV הביעה תמיכתה בטענות של סלובניה, אך לא הציבה תנאים רשמיים.
גם הולנד מצטרפת לגל המחאה נגד השתתפות ישראל באירוויזיון 2026: רשות השידור הציבורית AVROTROS הודיעה כי אם ישראל תיטול חלק בתחרות, הולנד תחרים את האירוויזיון. בין הנימוקים שהוצגו – הסבל ההומניטרי בעזה, פגיעה בחופש העיתונות והאשמות על התערבות פוליטית של ממשלת ישראל באירוויזיון 2025. השגרירות הישראלית בהולנד כינתה את המהלך “כישלון מוסרי”.
גם ספרד בין המדינות המתנגדות להשתתפות ישראל בתחרות, שר התרבות הספרדי, ארנסט אורטאסון, הצהיר כי אם ישראל לא תודח מהתחרות, ספרד תצטרך לשקול את המשך השתתפותה. אורטאסון הוסיף כי "אי אפשר לנרמל את השתתפות ישראל באירועים בינלאומיים כאילו כלום לא קורה". השר לא ציין במפורש את המילים "חרם" או "תנאים", אך הצהרתו משדרת איום ברור על אפשרות של פרישה אם ישראל תישאר חלק מהתחרות.
ישראל – מדינה עם הישגים מרשימים באירוויזיון
מאז הצטרפותה לתחרות בשנת 1973, ישראל הפכה לשחקנית מרכזית עם ארבע זכיות במקום הראשון (1978, 1979, 1998, 2018). חמש פעמים העפלה למקום השני ועוד פעמיים מקום שלישי. אילו הישגים שהציבו אותה בחזית התרבותית של התחרות, לצד מעצמות כמו שבדיה ואירלנד.
מנקודת מבט מוזיקלית טהורה, ישראל כבר מזמן אינה אורחת שוליים אלא שחקנית לגיטימית ומרכזית.
צביעות או מחאה אמיתית?
מעניין להזכיר – אירלנד עצמה חוותה עשרות שנים של סכסוך אלים בין קתולים לפרוטסטנטים, מלחמת אזרחים עקובה מדם. זה לא מנע ממנה להשתתף באירוויזיון ולהפוך לשיאנית הניצחונות (7 זכיות). כעת, כשהיא מחרימה את ישראל, עולות שאלות של עקביות ומוסר כפול.
שורשי הבעיה – גל אנטישמיות שמחלחל לאירופה
מאחורי המאבק התרבותי מסתתרת מציאות רחבה יותר: גל אנטישמיות עולמי, שלא היה כמותו בעשורים האחרונים. אחרי הטבח של חמאס ב־7 באוקטובר 2023, ישראל יצאה למלחמה שהוגדרה "צודקת" מבחינתה – חיסול ארגון טרור שמתחבא מאחורי אוכלוסייה אזרחית. אלא שבעולם, ובעיקר באירופה, התמונה הציבורית שצויירה הייתה אחרת לגמרי.
כאן נכנס לתמונה שילוב מסוכן קהילות מהגרים מוסלמיות גדולות במערב אירופה, שמביאות איתן נרטיבים אנטי־ישראליים. מימון ותעמולה מצד גורמים מדינתיים וארגונים בינלאומיים בעלי אינטרס לפגוע בישראל בזירה הגלובלית. תקשורת מערבית מוטה שמציגה את ישראל ככוח תוקפן ולא כמדינה מותקפת. כך נבנה לו "נרטיב נגדי", שהפך מהר מאוד לגל מחאה תרבותי – וכעת מגיע עד הבמה הכי נצפית בעולם המוזיקה.
בין במה לפוליטיקה – מה צופן העתיד?
איגוד השידור האירופי (EBU) טרם הכריע סופית. בישראל מקווים כי "כאן 11" ימשיך להיות חלק מהמשפחה האירוויזיונית, אך אם החרם יתרחב, ייתכן שהשתתפות ישראל ב־2026 תהיה מוטלת בספק.
השאלה שנותרה פתוחה: האם האירוויזיון יישאר חגיגה של מוזיקה ואחדות, או יהפוך לזירה נוספת של פוליטיקה בינלאומית ומאבקים אידיאולוגיים?
