בימים אלו, כששנתיים לאסון 7.10 כבר כמעט כאן, יוצא שיר חדש – "ילדת פרפרים", בביצועו של ערן צור, מתוך הפרויקט "אנחנו עוד נזרח". כבר מההתחלה השיר לוקח אותך למקום רגיש, עמוק וכואב, מקום שאין לו רפואה. מקום שמוקדש לכל מי שנפגע, ובו זמנית – גם לכולנו, שממשיכים לשאת בלב את הפצע.
הפרויקט, ביוזמתו של קובי מיטלפונקט, הביא אליו קולות כמו חמי רודנר, לירון בן שמעון, סגיב כהן ומנור שבת. כל אחד מהם מוסיף משהו אישי, כמו רסיס אור קטן בתוך חשכה גדולה. הערב זה ערן צור שמוביל את "ילדת פרפרים", ושומעים את כל הכאב והתקווה יחד, משולבים בקול אחד שמצליח לגעת.
במילותיו לוקח אותנו השיר לעולם של ילדה קטנה שנפגעה, איבדה את תמימותה וניצבת מול כאב שאין לו מזור. היא מביטה בשתיקה, ליבה כואב מול מציאות שנקרעת, יום חג שמזכיר לה מה שנגזל ממנה.
בתוך השיר עולה שוב ושוב השאלה – "מה אכלת כל הימים, ילדת פרפרים?", שאלה שמזכירה לנו לא רק את התמימות שאבדה, אלא גם את הצורך בנחמה, חום ואהבה. הרס העבר, הזרים שגרמו לשבר, לא משמידים את התקווה – "עוד תלכי בשדות, עוד יבואו ימים, והאור שוב יזרח בך."
הכאב והשבר מצטלבים עם רגעי תזכורת של אהבה, חלומות ותמיכה – והכל נשמע פשוט, ישיר ועמוק. "ילדת פרפרים" הוא שיר על הכאב שאנחנו נושאים, על הצלקות, אבל גם על האור שמספיק כדי להחזיק עולם שלם.
ההאזנה לשיר באמת מרגישה כמו מבט לתוך עיניים של ילדה קטנה, רכות ומלאות פחד, אבל גם עם ניצוץ של תקווה. "ילדת פרפרים" נוגע בשבר העמוק ובאובדן התמימות, ובאותו רגע מאפשר, אולי, רגע של נחמה, של הבנה שאנחנו לא לבד, ושגם מתוך הכאב אפשר למצוא אור קטן שמספיק כדי להחזיק עולם שלם.
ערן מספר על השיר – "כשקובי מיטלפונקט ולירון בן שמעון פנו אליי כדי שאשיר את 'ילדת פרפרים', עדיין היו ילדות וילדים בשבי. יחד עם כל המדינה חרדתי לשלומם, והתרגשתי לשיר את השיר היפהפה הזה שמנסה לרגע להיכנס לתוך עיניה של ילדה אחת קטנה."
