יום ראשון, נובמבר 22, 2026

דניאל וייס ואגם ברגר בטקס סיום קורס טיס

ביום חמישי האחרון, במסדר הכנפיים החגיגי של קורס טיס 190 של חיל־האוויר, התרחש רגע של חסד. על הבמה ניצבו שניים – אגם ברגר, לוחמת תצפיתנית ששוחררה מהשבי לאחר 482 ימים, ודניאל וייס, מוזיקאי צעיר מקיבוץ בארי, ששני הוריו נרצחו בטבח הנורא של 7 באוקטובר. המוזיקה הייתה עדינה. קלאסית. כואבת. כזו שלא צריכה מילים. השניים שלוו בזמרי ונגני תזמורת חיל האוויר בצעו את השיר – "תמיד יחכו לך" שכתבה והלחינה הזמרת היוצרת לאה שבת.

ההרמוניה בין כאב לתקווה

אגם ברגר ניגנה בכינור. רגועה ונחושה, כאילו כל כאביה הופכים לצלילים. לצידה עמד דניאל וייס, שר בקול שברירי ובו בזמן יציב. שניהם לא התיימרו לבדר. הם באו להעביר תחושה, להדהד מסר – של זיכרון, של עמידה מחדש, של חיים שמתעקשים להמשיך.

נוכחות שמחלחלת

לנוכחים בטקס – בוגרי הקורס, משפחותיהם ומפקדי החיל – לא נותר הרבה מה לומר. הדמעות זרמו בשקט. במקביל להנפת הכנפיים, הונפו גם רגשות שהיו קבורים עמוק בלב. המעמד לא היה רק טקס סיום. הוא היה שיר הלל לעוצמת הרוח הישראלית.

מהדהדים למחר

המפגש המוזיקלי בין ברגר לוייס אינו עוד הופעה. זהו חיבור נדיר של שתי נשמות ששרדו את הבלתי אפשרי. זהו רגע שייזכר הרבה אחרי שהאורות יכבו והכנפיים יישמרו בארונות.

בין מטסים לדרגות, בין דגלים לנאומים – היה רגע של אמת. רגע שבו המוזיקה עטפה את האובדן, והכאב נעטף בתקווה. בין שבי לרצח, בין צער לצמיחה – ניצבו שניים שאמרו בשתיקה: אנחנו עוד כאן. ואנחנו גם שרים. כמה סימבולי שרק לפני חודשים ספורים בצעה לאה שבת בעצמה את השיר במהלך אחת העצרות בכיכר החטופים בתל אביב.

כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך

הכי חדשים

ד"ר סטריינג'לאב: קובריק הטיל את הפצצה, הקאמרי הפעיל את הנפץ

הייתה לי ציפיה למחזה "דר סטריינג'לאב" בעקבות סרטו של סטנלי קובריק, לפני שנה הכריזו בקאמרי על העבודה...

עומר אדם מכשיר את זאפה. והשבת יוצאת לחופשה

משהו זז בעולם המסעדנות בשיחה שקיימתי הבוקר עם אדם שמכיר היטב את עולם המסעדנות המקומי, הוא הפנה את...

ציפור אחת, חמש כנפיים

יש ציפורים שממריאות מיד. אחרות זקוקות לכמה ניסיונות, קצת אומץ והרבה סבלנות. במקרה של גל לוי ושי...

תהילה נקב מוציאה צו הדחקה, אבל לא סותמת את הפה

הכול בחוץ, כולל הכביסה המלוכלכת תגידו, מה עושים כשיש יותר מדי שלדים בארון? תהילה נקב כנראה החליטה להוציא...

דצמבר בתנועה: חמישה מופעים, חמישה עולמות

יש משהו מרתק בעולם המחול. בניגוד לתיאטרון, שבו המילים מובילות את העלילה, כאן הגוף נדרש לעשות את...

המחזה מסיבת אירוסין – התאהבתי, ואני לא מתנצל

יש הצגות טובות, ויש כאלה שמזכירות לי למה אני אוהב תיאטרון אני אומר זאת כבר בהתחלה, בלי משחקי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

החברים של נטאשה שוב יחד, והפעם על במת פרסי אקו"ם

יש משהו סמלי, כמעט מתבקש, בהחלטה להעניק השנה פרסי מפעל חיים לארקדי דוכין ולמיכה שטרית. שני מוזיקאים...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...