הביטו טוב בשעון, הפעימות של "משימה בלתי אפשרית" עוד מהדהדות באוויר, והלב… הלב קצת נחמץ. לאלו שיפרין – האיש, הקצב, האגדה – הלך לעולמו בגיל 92, והותיר אחריו שובל של תווים, פסקולים וחותם שלא יימחה מהמוזיקה לקולנוע.
קוים לדמותו ויצירתו
שיפרין, יליד בואנוס איירס, היה גשר חי בין שופן, מיילס דייויס והוליווד של שנות השבעים. הפסנתרן שהתחיל בג׳אז ובמהרה כבש את התזמורות הגדולות, התאים את המנגינה למסך וידע בדיוק איך להפוך סצנה לבלתי נשכחת.
שיפרין הותיר לעולם כמה יצירות אייקוניות, ביניהן – נעימת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה משימה בלתי אפשרית על רקע הפתיל הבוער… פס הקול של עיר במתח בסרט בכיכובו של קלינט איסטווד הארי המזוהם. שלל עיטורים מוזיקלים לסרטים
כמעבד מוזיקלי, שיפרין נגע גם בג'אז הישן והטוב, עבד עם דיזי גילספי ושינה את הדרך בה אנחנו שומעים מוזיקה על מסך. אם ג'ון וויליאמס הוא המוזה של החלל – שיפרין הוא המוזיקה של הרחוב, של הסכנה, של הקצב שבין הפנסים.
שיפרין היה איש שלא פחד לערבב בין קלאסי ללטיני, בין תזמורת ג'אז לגונגים מהמזרח. האיש שהקדים את זמנו ונתן פסקול לכל רגע דרמטי – גם אם הוא ארך חמש שניות.
נוח בשלום, מאסטרו.
המשימה הבלתי אפשרית שלך הושלמה – והשארת אותנו עם הצלילים לנצח.
