הרבה, הרבה זמן…אפילו יותר מדי זמן. אבל אחרי 30 שנה, הרוקסן סוף-סוף התעורר לחיים ולערב חד-פעמי, האמפי בקיסריה לבש את המדים של המועדון המיתולוגי וזרק אותנו בזמן, היישר אל הניינטיז למסיבה של תור הזהב עם הרוקרים האגדיים שגרמו לנו לרקוד על הרצפה, להעיר את השככיין שלא ישיין בין 2 ל-4 וללקק את האצבעות בפצעים ונשיקות.
ובכל נסיעה במכונת הזמן, יש פתיח שמכבד את עצמו בו רואים איך עוברים בצ'יק 30 שנה מהרגע שהם היו בקושי בני 20+ עם כמה קטעים מלהיטי הענק, מהכתבות ועד להיום וואלה…לא השתנו (גיל זה רק מספר…לא?).
ואיך שמסתיים הפתיח, יהלי סובול, פיטר רוט, ספי אפרתי ושחר אבן צור עולים לבמה לאור תשואות הסולד-אאוט של הקהל, שחיכה בקוצר רוח לחגיגות ה-30 של האלבום "פצעים ונשיקות" והאמת…בצדק.
את המכה הראשונה הם הביאו כמובן עם "מכה אפורה" שהפך להמנון השני של תל אביב (בכל זאת…פלורנטין) וברצף אחד אחרי השני, קיבלנו את הטראקים של האלבום "פצעים ונשיקות" לפי הסדר (…כמעט). מהילוך ראשון, הם ישר נתנו גז ל"סאן חוזה" כשיהלי סובול נותן את הגרון כל הנסיעה ופיטר רוט נותן סולו חשמלית של הלייף.
משם הם עברו להילוך רגוע יותר עם "עוד פעם" אבל אם יש משהו שאני אוהב ברוק, יותר מהריפים שנתקעים בראש, זה המעבר החד מהחלק הרגוע לחלק של באנו להרעיש לשכנים. הבומבה מהתופים של שחר אבן-צור והסולו המחשמל של פיטר רוט, זה ממש לקחו שיר תמים ועשו ממנו פוששעעע (קומדי סטור…אם כבר נוסטלגיה של 90s).
אחרי א"ג לילה של 80 שניות עם "אחר כך" כשיהלי סובול קופץ ומקפיץ את כולם, עוברים לסינגל הראשון אבר שהחברים שיחררו, בשם המתבקש "כל החבר'ה" שכמו שפיטר רוט אמר "ואני עד היום אני תופס את עצמי וחושב על זה, איך הבחור בן 20, הבחור שמשמאלי, כתב טקסט כזה, שלצערי רלוונטי גם היום". זאת הייתה סוכרית נוסטלגיה בטעם של פעם, במיוחד בפזמון הקליט "החוק היבש לא נרטב אף פעם".
ובמאה שמונים מעלות, עוברים מסופט להכי כסאח שיש (במשחק מילים לשיר "180") ופה שחר אבן צור פשוט פאקינג גונב את ההצגה! הוא נותן את התופים לאנה רז, תופס את המיקרופון ונותן בצרחות בפזמון "למה מה קרה". כמה שהשיר הזה הוא לא אחד מהמוכרים, עם החייתיות של אבן צור והסאונד המטורף שהיה בקיסריה, הפכו את "180" לאחד מהביצועים הטובים ביותר בסטליסט של הלהקה מאז שאני זוכר אותם בהופעות. אבן צור סיפר שהשיר הזה נכתב בתחילת הדרך, בזמן שהיו להקה של מועדונים קטנים והשיר הזה בדיוק מדבר שאתה לא יודע מה יהיה איתך.
ועם כבר הגענו לתחילת הדרך, אז אי אפשר לדלג על שיר הנושא, "פצעים ונשיקות" שהפך לאחד ההמנונים הגדולים של הניינטיז הישראלי (במיוחד ה"אווו" ו"לה לה לה"). פיטר רוט הוסיף פרט "שולי" קטן שמי שניגן בצ'לו באלבום היה גידי מאיר, הלוא הוא הנכד של גולדה מאיר. כשיהלי סובול תהה איך זה להרגיש נכד של, רוט ישר אמר "אני נכד של" (סבא שלו הוא המנצח האגדי לסלו רוט שיבדל לחיים ארוכים).
אמרנו בהתחלה רוקסן, אז אמרנו ירמי קפלן, הספיישל גסט שקיבל את הכבוד הראשון לעלות לבמה (בכל זאת, הוא זה שהפיק את האלבום "פצעים ונשיקות") וביחד עם המשיכו להרעיש לשכנים עם "עיניים טובות". בתור אחד שפספס את ימי התהילה של רוקסן (בכל זאת ילד הייתי וגם זקנתי) סוף סוף ראיתי בלייב על מה כולם מדברים.
וממשהו ברגוע עם "אני יודע", יהלי סובול קיבל מאנצ'יס ל"הר של בייגלך", וירד אל העם ולחלוק את הרגע עם כולם. לסיום האלבום, יהלי סובול היה סוליקו ב"פרפר" ואח"כ עלו שאר החברים לפינאלה של האלבום "רקוויאם לבלונדינית".
אבל רגע…לא חסר עוד שיר מפורסם מהאלבום? הם אמרו שזה לפי הסדר…אבל כמעט. כנראה שאת הטוב אולי שומרים לסוף. אז בינתיים מצ'פרים אותנו עם עוד שלאגרים גדולים של הלהקה כמו "שנים חסומות", "רמקולים", "איש קש (אין יותר פחד, אין יותר כלום)" ומשם בקרוז מהיר אל "בדרך אלייך" של פיטר רוט, שסימפל את פזמון הלהיט "כחול ים תיכון" של גזוז המיתולוגיים עם "שטה הספינה אל הים וכחול עומד יפריד בינך וביני". אותו אגב, הקדיש רוט למילואימניק יקר בקהל בשם יאיר שבדיוק חגג 50.
כשהגענו ל"איש גדול", שחר אבן צור שיתף שהטקסט נכתב לפני יותר מעשור "איש גדול בחלל קטן וכל תנועה משנה איש של שמיים מתחת לאדמה יכול רק לעלות" המילים הללו לא יכלו לתפוס משמעות יותר חזקה ממה שאנחנו עוברים לצערינו בסיוט המתמשך כמעט שנתיים עם החטופים בעזה וכל ביט וביט, מוניקה סקס הקדישו למען האנשים היקרים הללו שהפכו לחלק בלתי נפרד בחיינו.
אבן צור הוסיף: "תמיד יש את השיר הזה לאלון אהל ולעוד 58 חטופים. הם יכלו והם צריכים להיות איתנו פה בקהל שלנו, הם אתם, אתם אנחנו ואנחנו הם צריך לעשות הכל כדי להחזיר את הילדים האלה פה בכל דרך בכל צורה. אלון אנחנו איתך אנחנו איתכם במחשבות ובלב". ברקע לא היה אחד שלא הצטרף לקריאות "את כולם…עכשיו!".
החלק הבא היה מעבר חד, אבל עם כל מה שאנחנו עוברים ביום יום צריכים לאגור כוחות כדי להמשיך ולמשימה הזו לא היה יותר מתאים שיגיע למסיבת הכיתה הנוסטלגית, הרוקר האגדי ומסמר הערב, הלא הוא מאור כהן. מי אמר רוקסן ולא קיבל? ובתור "הפתעה" שכבר קיבלנו ספויילר שהוא יהיה בפזמון, מאור כהן עלה לבמה בקוד לבוש שהולם את האירוע, טריינינג עם פס, למסיבת פיג'מות אייטיז בלהיט הרטרו "ידענו לרקוד", שנותן אחלה מחווה לשנות ה-80 וכלל מאש אפ של כמה להיטים מאותה תקופה כמו Bronsky Beat – Smalltown Boy, Chris Isaak – Wicked Game, Tears For Fears – Shout ו-Relax של Frankie Goes To Hollywood.
ואחרי כל הרוח שטות (אם כבר מילים של פעם), עכשיו מגיעים לבלדה אולי הכי יפה שכתב יהלי סובול , "מספיק בנאדם". כמו חלום בוקר שמסרב להתפוגג, השיר הזה מתהלך בין זוגיות לשבריריות, בין פרח שמוחזק ביד לבין ציפור שמפחדת לעוף. בלי מילים מפוצצות ובלי דרמה מיותרת – סובול שוב מוכיח שפשטות היא עוצמה, ושהוא לא רק רוקיסט מחונן שמקפיץ את הקהל על הרצפה, אלא אחד הכותבים הכי עדינים ומדויקים ברוק הישראלי.
עדינות זה שם המשחק ולא היה יותר מתאים מלהזמין את נסיכת הפולק, עלמה גוב, שנכנסה חזק למיינסטרים הישראלי ב-5 שנים האחרונות ובקצב הזה, נראה שהיא תמשיך להגיע רחוק.
כשעלמה גוב עלתה לבמה, אי אפשר היה להתעלם מההתרגשות שלה שהיא הגשימה חלום ילדות. בכל זאת, מוניקה סקס היא הלהקה האהובה עליה ואפילו יש תיעוד משפחתי שבגיל צעיר יותר, היא מנגנת ושרה את הלהיט "רמקולים".
טוב, המומנט הזה כבר התפספס, אבל בכל זאת, לבצע את הלהיט הגדול שלה "מה לעשות עם הזאב" ביחד עם הלהקה האהובה עליה, זה wishful thinking אצל הרבה מוזיקאים. החלום המשיך גם כשעלמה גוב ביצעה ביחד עם החברים את "מנגינה", שהפך לאחד הלהיטים האהובים של מוניקה סקס ומשם זה המשיך לעוד קצת מסיבת אייטיז במאש אפ עם September של Earth, Wind And Fire.
בזמן הזה, פיטר רוט תפס פיקוד על התופים ושחר אבן צור, שוב תפס את המיקרופון ונכנס בפול פאוור ללהיט הגדול שלו "ערומים" כשהוא חוגג עם הקהל למטה כמו במסיבת גראנג' של פעם, כשברקע התופים של פיטר רוט והגרוב של ספי אפרתי, יהלי סובול נותן סולו חשמלית מטורף.
ולמה שמסיבת הניינטיז הזאת תיגמר עכשיו? 30 שנה חיכינו לרוקסן להתעורר מחדש. "מה אתכם אתם נהנים? רוצים להנות עוד קצת? רוצים הרבה" שאל אבן צור. אי לכך ובהתאם לזאת, ירמי קפלן שוב עלה לבמה לבצע את "הדפוק הזה" שהפך לאחד ההמנונים הגדולים של הרוק הישראלי בניינטיז בשת"פ מטורף ואולי חד-פעמי עם מוניקה סקס.
ואחרי כל הטירוף הזה מגיעים כבר לגראנד פינאלה. אם יש משהו שיפה לראות אצל הלהקה האגדית הזו, שעם כמה שהם רוקיסטים ומקפיצים את הקהל, רואים שבסופו של דבר הם חבורה של ילדים טובים שמוקירים כל רגע ורגע ממה שקורה ועבור להקה של מועדונים זה לא מובן מאליו שהם מופיעים בפנתיאון המוזיקה הישראלית, האמפי בקיסריה.
ועם רשימת תודות ענקית שהחזיק יהלי סובול ביד הוא לא שכח מבחינתו את הדבר הכי חשוב: "תודה לכם! תודה שבאתם…איזה כיף!".
אחרי "השמלה ממדריד", מוניקה סקס עושים את הקטע של לרדת מהבמה ולחזור להדרן, כשלגבי "גשם חזק" סיפר יהלי סובול, שלשיר הזה יש קשר מיוחד לכל מיני חיילים שהם רואים במלחמה והקדישו אותו ללוחם שחר השילוני, שנפצע קשה בלחימה בעזה ולסגן עומרי שוורץ ז"ל, שיצא להגן על בארי ב-7 באוקטובר וגם עבור המשפחה שלו, שנכחה בקהל.
אחרי שביצעו את להיט הענק שהיה בזמנו הקאמבק של מוניקה סקס אחרי פירוק זמני, את מה שהיה אמור להיות לפי הסדר של "פצעים ונשיקות", הם שמרו את הקרם דה לה קרם לסוף ולגרום לכל הקהל, לקפוץ עם ה-להיט של הלהקה ושל הניינטיז בכלל, "על הרצפה" תרתי משמע ולהנות עוד כמה דקות ממסיבת הכיתה הנוסטלגית הזו, רגע לפני שנכנסים לפקקי היציאה מקיסריה.
זה פשוט היה ערב נוסטלגי, חלומי ואולי חד-פעמי, לחזות בלייב איך הרוקסן מתעורר לחיים עם להקה שהפכה לאגדה כבר באלבום בכורה (פצעים ונשיקות) ולחגוג את האיוונט הזה ביחד עם האומנים שהם שם נרדף למועדון המיתולוגי כמו מאור כהן וירמי קפלן. כל אחד מחברי מוניקה סקס, יהלי סובול, פיטר רוט, ספי אפרתי ושחר אבן צור, הראו כמה הם להקה הרמונית שיודעים לעשות הכל מהכל ומגיע גם קרדיט לקלידן תומר צוק, לצ'לואיסטית רומי קופלמן ולמתופפת אנה רז, שנכנסה לנעליים של אבן צור בצורה מושלמת. רק אפשר לקוות שתהיה שוב פגישת מחזור כזו ולא לחכות שוב 30 שנה, כי אחרי הערב המשוגע הזה, נשאר טעם של עוד למסיבת נוספת שתהיה ברוח הרוקס-אין!
