חפירת יסוד, עבר, נדל"ן ומטרות
לכו במכונת הזמן מאה שנים לאחור, שנות העשרים של המאה העשרים, שטח האדמה ממזרח לעיר יפו כלל שתי שכונות שבמקור הוקמו בידי מהגרים ממצרים מאה שנה קודם לכן בעקבות כיבוש ארץ ישראל בידי מלך מצרים, השכונות או כפי שהן נקראו בערבית – סכנ'ות – סכנ'ת חאמד וסכנ'ת אל-עראיינה שהיו בעיקר שטחי פרדסים אשר עברו באותה תקופה לידיים יהודיות כחלק מהמסע המקיף לגאולת אדמות והפיכת החלום הציוני לעובדה קיימת.
הרבה אירועים היסטוריים התרחשו באזור במהלך השנים, אולם בבניין ישן הניצב בקרן הרחובות הרצל והתחיה שכנה בורסת הדגים של תל אביב, שוק הדגים העירוני. שם נמכרו הדגים, כשבאמת היו דגים באזור יפו שניתן היה להציעם למכירה פומבית ממש כמו בבורסות הדגים שמעבר לים (היו מתים להיות יפן אבל בדרך…).
כחלק מהמגמה העירונית לשינוי ייעוד הקרקע באזור, פינוי נכסים (זוכרים את מועדון בארבי בפינת הרצל וקיבוץ גלויות?, זוכרים את מתחם פאזה? את מתחם בזק? נעלמו מהשטח…) גם האדמה עליה מצוי המבנה הישן כבר נמצאת בקו המטרה להפוך למגדלי מגורים ועירוב שימושים (מסחר ועסקים), לחברת נצב"א כבר יש במגירה תוכנית להקמת מספר מגדלי מגורים בשטח הקרוי 3426 ע"ש מספר הרחוב שעבר שם לפני שהחליטו לתת נשמות לרחובות באזור…
המשרד
אבל אתם יודעים, תכנון ומעשה הם שני דברים נפרדים עם מרווחי זמן בני שנים רבות. את המבנה עצמו לקחו אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, כשהם לוקחים לעצמם חלק מהחלל למשרד עצמו ואילו את שאר חללי הבניין הגישו ל"רדיקל – בית לרעיונות בע"מ", חברה לתועלת הציבור אשר שמה לה למטרה לקדם פעילויות להגשמת חזון חדש עבור מדינת ישראל ואזרחיה במישור החברתי, הכלכלי, הסביבתי, הטכנולוגי.
נו, אז?
או, רדיקל מפעילה בין היתר הוצאה לאור המשווקת במיוחד ספרי עיון והגות המרחיבים את התודעה בתחומי החזון של החברה.
ספרים רבותי, ספרים
אחד הספרים שהוצאת הספרים של רדיקל משווקת נקרא "השחר של הכול – היסטוריה חדשה של האנושות" מאת האנטרופולוגיסט דייוויד גרייבר והארכיאולוגיסט דייוויד ונגרו אשר יצא במקור באנגליה בשנת 2021 בחברת הוצאה לאור בחסות הוצאת פינגווין הוותיקה. השנה זכה הספר לתרגום לשפה העברית על ידי ניב סבריאנו.
כאשר שאלתי את הבינה המלאכותית במה עוסק הספר ומהי מטרת הכותבים (כי מדובר בספר עב כרס בעל 500 עמודים מודפס באותיות קטנות..) זו הייתה התשובה הראשית (אמל"ק) – "לערער על הסיפור ההיסטורי הרווח בנוגע להתפתחות הציוויליזציה – הטענה שאנחנו עברנו באופן ליניארי מ"חיי פרא חופשיים" לחברות חקלאיות ואז לערים, מדינות והיררכיות – ולהציע נרטיב חלופי, עשיר ומורכב יותר."
התלהבתי מהיכולת של הבינה המלאכותית לעשות עבודה עבורי והמשכתי לדחוף לה שאלות באמצעות הצ'אט ג'יפיטי ואם תרצו את ההרחבה בפורמט אותו ניתן אפילו להגיש כעבודת מחקר על הספר (שזה מה שהבינה עשתה בלי לבקש כסף..) אז אני מניח זאת כאן בפורמט PDF, קריאה מהנה..
אבל למה אתה לא מתמקד?
כן, חפרתי לעומק ( עוד נתיב תת קרקעי לרק"ל?) והנה אני ניגש לעניין עצמו. הספר היווה השראה לתערוכת אמנות קבוצתית בבית רדיקל בטייטל "בלגן מפואר" בניהולו האמנותי של האוצר יפתח אילוז. מדובר בתערוכת תמונות של 18 אמנים – רחל אניו, גיא בן נר, אסף בן צבי, נועה בר אוריין, עידו גורדון, מיכאל דרוקס, גל וינשטיין, עדי ויצמן, הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, מאי מולכו, כרם נאטור, מיכל נאמן, ורד נסים, אסף סחאוטן, נירה פרג, אלכס פרפורי, תמיר צדוק, זויה צ'רקסקי.
היום התארחתי בבית רדיקל וזכיתי לסיור מודרך בתערוכה על ידי האוצר יפתח אילוז אשר לקח אותי ועוד מבקרים למסע רעיוני במטרה לפצח את היצירות, המוטו שלהן והמטרה שלשמה הן נוצרו, החל מסבב מגן דוד כסימבול שמשנה את ייעודו ומיקומו לאורכן של כמה יצירות, צילום, ציור, ורישום. עבודות המבקשות להנגיש התייחסות שונה לדברים בנאליים במרחב הציבורי כשאריות של סרטי סימון משטרתיים ומה שניתן לעשות עימם, גדרות לחץ ומחסומים המצויים כביכול ללא מטרה במרחב הציבורי, להעלות תהיות ושאלות על עצם הנוכחות שלהן מבלי להתעמק בסיבות המקוריות להימצאותן. זוויות ראיה פילוסופיות לשאלות של קיום, חוק וסדר, זכויות הפרט, התגרות בממסד ועוד כהנה וכאלו שאלות העומדות על הקצה.
מסקנות
אין ספק שהסיור בתערוכה מעלה הרבה שאלות פילוסופיות לכאורה ומחדד את המחשבה באותם רגעים, אך לא קיבלתי מהם פידבק ואפקט מהדהד מול התובנות שקיימות אצלי לגבי סדרי עולם, מעבר להתרגשות על השימוש בטכניקות אמנות פלסטית שהכרתי ולמדתי בהיותי תלמיד בתיכון במגמה לאמנות שימושית אי שם במאה הקודמת, בבחינת אין חדש תחת השמש…
